נבחרת ישראל במשחק ההפסד לסלובניה / צילום: רויטרס, Borut Zivulovic
חום יולי-אוגוסט אז היה כבד מאוד. שעת צהריים, ועל מגרש האימונים של קבוצת הכדורגל של הפועל עכו התרוצצו ארבעה שחקנים מתוך סגל הקבוצה הרחב - דניאל בורחל, גל אראל, מינדאוגאס פאנקה ומושיקו מישאלוף. השמש הכתה בארבעה ללא רחם אבל הם המשיכו לרוץ מסביב למגרש, מתעקשים לשמור על הכושר ההכרחי כל כך לפרנסתם, למרות שהקבוצה החליטה להיפטר מהם ונידתה אותם מהאימונים המקצועיים עם שאר השחקנים. בשלב מסוים החום הכריע את בורחל. השחקן הצעיר חש סחרחורת קשה, איבד שליטה על גופו, והתעלף וצנח על מגרש הדשא. במדורי הספורט דווח ב-3 ביולי 2017 שבורחל שב להכרתו רק לאחר שחבריו לקבוצה שפכו עליו מים קרים.
ד"ר שלי אביב ייני, שחקרה לעומק את תחום משפט העבודה של שחקני הכדורגל בארץ, מגדירה את האירוע ככזה שהוא חלק מ"תופעת המנודים" בכדורגל הישראלי. תופעה שקיימת לדבריה כמעט בכל קבוצת כדורגל בארץ. "קבוצות של שחקנים מנודים היו במכבי חיפה, במכבי נתניה, בבני סכנין, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, ובקבוצות נוספות. השחקנים המנודים הם כביכול חלק מהקבוצה, אבל לא באמת".
אביב ייני מסבירה כי "המטרה של המועדונים בהדרת אותם שחקנים היא ללחוץ עליהם לעזוב את הקבוצה. או במקרים אחרים, כמו שקרה למשל עם השחקן אייל גולסה במכבי חיפה, לנסות ללחוץ עליהם לחתום על חוזה חדש למרות שהם לא מעוניינים בכך". לדבריה, המשמעות המשפטית של מנהג "קבוצות המנודים", היא התעמרות בעובדים וגם פגיעה בזכות שלהם לעבוד בפועל.
"קבוצות כדורגל לא חייבות לתת לשחקן לשחק בהרכב, אבל מה שהן כן חייבות זה לתת לו להתאמן ואת האפשרות להתמודד באופן הוגן על מקום בהרכב. אם כל הקבוצה מתאמנת בקיץ בשבע בערב, למה שבורחל שהתעלף וחבריו יתאמנו בצהריים בשיא החום? לזה קוראים מנודים. ולזה קוראים התעמרות".
אביב ייני לא הגיעה לחקר משפט העבודה של הכדורגלנים במקרה. היא רעייתו של שרן ייני (33), קפטן מכבי תל-אביב ושחקן נבחרת ישראל. "גדלתי בבית שלא דיברו בו בכלל על כדורגל. אבי ואמי הם רופאי שיניים. הכרתי את שרן כשהייתי בת 18 והוא היה בן 20, ובזכות הקשר בינינו נחשפתי לעולם הכדורגל".
סליחה על השאלה הסטריאוטיפית, אבל מה אמרו הורים רופאי שיניים לבת המוצלחת שמביאה הביתה כדורגלן?
"אבא שלי לא הסכים לפגוש את שרן תקופה די ארוכה בגלל שהוא כדורגלן. היה לו מאוד קשה לקבל את זה שאני יוצאת עם כדורגלן בהתחלה. היום הוא כמובן מאוד אוהב אותו".
"שחקן כדורגל הוא לא חפץ"
"כשמתייחסים אל משפט העבודה של שחקני הכדורגל בישראל יש כמה דברים שצריך לדבר עליהם", אומרת אביב ייני. "קודם כול, כמו שקורה בעולם, שחקני כדורגל היו בעבר בעלי מקצועות אחרים, בנאים, דייגים, ונגרים שרק בזמנם הפנוי שיחקו כדורגל. עם השנים הכדורגל הלך והתמקצע. בשנות ה-90 אפשר כבר לדבר על הכדורגל כמקצוע. אבל הרבה מהפרקטיקות ביחסי העבודה היום הן שרידים של אותה חובבנות. הרבה מההסדרים בענף הכדורגל לא עברו תהליך של התמקצעות".
איפה את רואה את הפגיעה המשמעותית ביותר בתנאי העבודה של כדורגלנים?
"הפגיעה המרכזית הראשונה היא בכל הסדרי העברות שחקנים. העובדה שאפשר בעצם להשביח ולמכור עובדים ולגזור קופון על המכירה. תחשוב שהמעסיק של עיתונאי ב'גלובס' יוכל למכור אותו ל'דה-מרקר' ולהרוויח על זה כסף. תחשוב שזו תהיה חלק מהתוכנית העסקית של הבעלים של העיתון - להשביח עובדים, למכור אותם למתחרים ולגזור על זה קופון. התופעה הזאת, של השבחה ומכירת כדורגלנים נוגדת את כל המהות של דיני העבודה המודרניים. מהות דיני העבודה היום היא לאזן את פער הכוחות בין המעסיק לעובד ולראות בעובד כאדם נשוא זכויות, ולא חפץ".
לדברי אביב ייני, הפגיעה המרכזית השנייה בזכויות העובדים בכדורגל קשורה לחוק הספורט, שלפיו רק נושאים שקשורים בזכויות מגן של כדורגלים נידונים בבתי דין לעבודה, בעוד יתר הנושאים נדונים בבוררות. בוררות שהיא בהגדרה חסויה, ועד לפני שנתיים לא הייתה בה חובת הנמקה. במילים אחרות, בניגוד לעובדים אחרים במשק, כדורגלנים שמסתכסכים עם המעסיקים שלהם, המועדונים, לא יכולים להגיש נגדם תביעה בבתי הדין לעבודה. עד לפני שנתיים גם לא הייתה להם את הזכות הבסיסית שההחלטות בעניין אותם סכסוכים יהיו מנומקות.
"תחשוב על ענף שלם שמכריעים בו בכל סכסוך באמירה של כן או לא, ושאין חובה לנמק. התוצאה היא שהשיח המשפטי נותר קפוא במשך שנים. ההסכמה לבוררות היא מעצם הכניסה לענף הכדורגל. זו פגיעה עצומה בזכויות".
מכאן, יוצאות לדברי אביב ייני הרבה בעיות נלוות. למשל, הלנות שכר. "בשנים 2013 ו-2014, 16 קבוצות מתוך 30 קבוצות מקצועניות בישראל הלינו את שכר השחקנים. חלק גדול מהעובדה שזה מתאפשר נובע מההשפעה הגדולה כל כך של הקבוצות על הקריירה של השחקן, שמתישהו הוא יצטרך לקבל את הסכמתן לעבור קבוצה. הקבוצות פשוט יודעות שלאור התלות הזו השחקן יוותר על סכומי הכסף שמגיעים לו".
עם כל הכבוד לזכויות העבודה של הכדורגלנים, אי־אפשר להשוות אותם למגזרים אחרים, שכן רובם מרוויחים סכומי עתק בגיל צעיר.
"המחשבה שהכדורגלנים הם ציבור עשיר היא שגויה. מניתוח החוזים של שחקני כדורגל מליגת העל והליגה הלאומית אפשר לדבר על 3% שבאמת מרוויחים משכורות עתק. כל השאר הם ממש לא עשירים. 50% מהכדורגלנים בליגה הלאומית (הליגה השנייה בבכירותה - ח"מ), מרוויחים סביב שכר המינימום. הרבה מהם הם חיילים, וזה אולי מצדיק תשלום של שכר מינימום, אבל יש לנו עוד 30% מהשחקנים בשתי הליגות הבכירות שמרוויחים שכר ממוצע במשק או למטה מכך. אז אי אפשר לקרוא להם אוכלוסייה עשירה. 3% הפריבילגים סוחבים את דעת הקהל בנושא השכר למעלה, אבל עובדתית זה לא נכון".
לדברי אביב ייני, צריך לזכור גם ששחקני כדורגל צריכים בגיל 35 להתחיל קריירה שנייה ולהיערך אליה. "יש מונח שקרוי 'הפער השחור', השלב שבו כל הכישורים שהשחקנים התבססו עליהם כבר לא רלוונטיים יותר עבורם, ודווקא בגיל שיש להם משפחות וילדים לפרנס. הם צריכים להיות מוכנים כלכלית לשלב הזה. זה מצריך חסכונות, זה מצריך הכשרה חדשה לימים שאחרי הקריירה מסתיימת. אנחנו בישראל לא חושבים על הדברים האלה".
ובמדינות אחרות כן?
"בהחלט. ב-NBA למשל (ליגת הכדורסל האמריקאית - ח"מ) יש הכרה ששכר המינימום לכדורסלנים צריך להיות גבוה משכר המינימום בשוק כי הקריירה שלהם קצרה; בדנמרק יש חברה ממשלתית שדואגת לשלב ספורטאים בשוק העבודה ובאקדמיה; ביוון ובספרד משריינים מקומות באוניברסיטה לספורטאים, ובמדינות אחרות יש תוכנית פנסיה ייחודית לספורטאים; בבלגיה השחקנים מחויבים להפריש חלק ניכר מהשכר לתוכנית פנסיה ייעודית שאפשר להתחיל להשתמש בה בגיל 35. אנחנו בארץ לא חושבים קדימה. אנחנו מניחים שהשחקנים הם פריבילגים, אף שכאמור זה לא נכון, וכך רבים מהם מוצאים עצמם בבעיה בסביבות גיל 35. אל תשכח ששחקני כדורגל רבים מגיעים מראש מרקע מוחלש. הם מגיעים מהפריפריה ומרקע סוציו-אקונומי נמוך ויותר קשה להם להשתלב בשוק העבודה אחרי הפרישה מהמשחק".
"ספורטאים אמורים להיות מודל לחיקוי"
אביב ייני מודה שרוב הבעיות בתנאי העבודה של הכדורגלנים, שאותם היא חקרה, לא מורגשות אצלה בבית. בעלה, שרן ייני, הוא חריג בנוף הכדורגל. הוא שייך לקבוצה הקטנה של כדורגלנים ששיחקו כמעט כל הקריירה בקבוצה אחת, מכבי תל אביב, ונהנים משכר גבוה מאוד.
"שרן נהנה מתנאי עבודה מצוינים, אבל זה לא מייצג את מה שקורה בדרך כלל בכדורגל הישראלי. בעוד שהוא משחק באותה קבוצה מהילדות, ישנם שחקנים שמחליפים קבוצה מדי שנה. הוא עושה תואר בפסיכולוגיה, בזמן שבקבוצות אחרות אין תמיד התחשבות בלימודים, והוא מרוויח יפה בזמנים ששחקנים רבים מסתפקים בשכר נמוך בהרבה. שחקנים כמו שרן גורמים למיס-קונספציה בענף, ובסופו של דבר צריך לפעול לשינוי לטובת השחקנים שאינם נהנים מתנאי עבודה טובים. כמובן, הרבה מהמסקנות שלי במחקר על תנאי העבודה של הכדורגלנים מאוד לא תואמות את האינטרסים שלנו כמשפחה".
גם שכבת כדורגלני העל הצרה, שמרוויחה הרבה מאוד כסף, זכאית לזכויות עבודה.
"נכון. אנחנו לא פוגעים בזכויות העבודה של רואי חשבון או מהנדסים מצליחים, רק בגלל שהשכר שלהם הוא יפה. אנחנו לא ננפנף טענה שלהם על הלנת שכר בגלל שהם ממילא מרוויחים הרבה כסף. באותו אופן צריך לנהוג בכדורגלנים המצליחים. שיקול נוסף להגן על זכויותיהם הוא שהספורטאים אמורים להיות מודל לחיקוי בחברה. אם הם המודל של הילדים שלנו, אז כדאי שנשקיע בהם ונהפוך אותם למודלים ראויים לחיקוי. אנחנו כולנו נהנים להסתלבט על הכדורגלנים ולספר עליהם בדיחות, כמו הבדיחה על אירופה או ספרד. זה נחמד. אבל יש פה ענף שלם שמכוון את הספורטאים האלה לחוסר השכלה ולא נותן לה אפשרויות שמגיעות להם, וזאת לא חוכמה לצחוק עליהם אחר כך".
אז מה הפתרון?
"ההצעה שלי היא לעשות רפורמה כללית בענף הכדורגל. אנחנו לא רוצים שהמדינה תשלוט בספורט במובן שהיא מכתיבה מי יעלה על המגרש, אבל המדינה מחויבת לדאוג שישמרו זכויות העובדים בתחום. יש כל מיני מנגנונים שאפשר לכונן אותם. למשל, לאפשר לשחקנים להתדיין בבית הדין לעבודה לצד בוררות בהסכמה במוסד לבוררות כדורגל. יש טענות ששופטי בתי הדין לעבודה לא מבינים בעולם הכדורגל, אבל אנחנו יודעים שבתי המשפט בישראל יודעים להתמקצע. אנחנו רואים שופטים שמתמקצעים בדיני ימאות או בכלכלה, ובתחומים רבים נוספים. אין סיבה שלא יעשו את זה גם בספורט. בכל הנוגע לנושא של העברות שחקנים, אני חושבת שצריך לאסור את זה".
איסור על מכירת שחקנים יפגע במודל העסקי שעליו מושתתות קבוצות הכדורגל, בעיקר הקטנות שבהן.
"נכון. אבל אפשר לחשוב על פתרונות. למשל, על פיתוח אפיקי רווח חדשים. הפגיעה המסוימת במודל העסקי לא יכולה להצדיק פגיעה בזכויות של עובדים. אלה נושאים שקיימים בכדורגל, ושאנחנו כבר לוקחים כמובן מאליו, במקום שתהיה לנו תפיסת עולם מגובשת שמגדירה איך התחום הזה צריך להתנהל כדי לשמור על קיימות כלכלית אבל גם על זכויות העובדים".
ד"ר שלי אביב-ייני: בת 31, מתגוררת בתל אביב • פוסט דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה במרכז "מינרבה לחקר שלטון החוק תחת מצבי קיצון" • הדוקטורט שלה עוסק במשפט העבודה של שחקני כדורגל בישראל, רחוק מתחום ההתמחות העיקרי שבו אביב-ייני עוסקת כיום - דיני מלחמה ומשפט זכויות אדם בינלאומי • היא נשואה לשרן ייני, קפטן קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב (ובנו של הזמר ליאור ייני). לזוג שני ילדים - אריאל וברק • תחום המחקר שלה: דיני עבודה, משפט בינלאומי-פומבי, משפט חוקתי
ליווי הקריירה הספורטיבית בהולנד או מגורים במעונות באוקספורד
ד"ר שלי אביב ייני היא כיום פוסט דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה, במרכז "מינרבה לחקר שלטון החוק תחת מצבי קיצון". את התואר הראשון במשפטים החלה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן תוך כדי השירות הצבאי. אחרי שסיימה את הלימודים בהצטיינות היא התמחתה במשרד עוה"ד רם כספי, במשפט מסחרי בינלאומי. אחר כך עבדה זמן קצר כעורכת דין במשרד רובין-שמואלביץ' העוסק בדיני עבודה. מאוחר יותר היא השלימה תואר שני ושלישי במשפטים באוניברסיטת בר-אילן. "אחת הסיבות שבגללה רציתי לפנות לקריירה אקדמית הייתה ההנחיה של פרופ' אריאל בנדור בדוקטורט. בנדור הוא אדם סבלני וחכם ומנחה מדהים, והוא גרם לי להתאהב במחקר המשפטי", היא אומרת.
ב-2015 קיבל בעלה, שרן ייני, הצעה קוסמת לעבור לשחק בקבוצת הכדורגל ויטסה ארנהיים בהולנד, ובני הזוג עברו להתגורר בהולנד. כעבור כשנה נולדה בתם הבכורה, אריאל. כשמלאו לאריאל חודש וחצי קיבלה אביב ייני בעצמה הצעה מעניינת - לעשות תואר שני נוסף במשפטים באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית. "החלטתי לעבור עם אריאל התינוקת להתגורר במעונות בניו קולג' באוקספורד, בזמן ששרן נשאר בהולנד", היא מספרת. "למזלי, אמא של שרן באה לעזור לי וממש גרה איתי בסימסטר הראשון במעונות. ללמוד באוקספורד עם תינוקת קטנה זה היה מטורף. חוויה מאוד מאתגרת. בדיעבד, אני חושבת שלא הייתי מאושרת אם הייתי מוותרת על הזמן עם אריאל, אבל לא הייתי מאושרת גם אם הייתי מוותרת על התואר".
כיום היא עסוקה במחקר בדיני מלחמה ומשפט בינלאומי. לתחומים אלו נחשפה במהלך לימודיה באוקספורד במשפט זכויות אדם בינלאומי. "אלו תחומי מחקר מרתקים שמאוד רלוונטיים למציאות הישראלית. למשל, במאמר שכתבתי שהתפרסם ב'הרווארד נשיונל סקיורטי ג'ורנל' ניתחתי את פסק דין בג"ץ שעוסק בהפגנות צעדת השיבה בגבול עם עזה ובמדיניות פתיחת האש של צה"ל. זה היה מקרה קלאסי של ‘מקרים קשים שגורמים לתוצאה משפטית גרועה'".
למה הכוונה?
"המציאות בגדר היא כידוע מאוד מסובכת ומאתגרת. בשביל להצדיק את הפעולות שצה"ל נקט, קיבל בג"ץ פרדיגמה משפטית שמכונה ‘שיטור תחת דיני העימות המזוין'. זוהי פרדיגמה שאין לה בסיס במשפט הבינלאומי. עד היום היה ברור שהפגנה, גם אם היא אלימה, צריכה להיות מטופלת תחת משטר זכויות אדם. מדינה יודעת להכיל גם הפגנות אלימות. מה שחשבו העותרים שיקרה הוא שהמדינה תטען שזוהי סיטואציה של לוחמה תחת דיני העימות המזוין, ושהוראות הפתיחה באש של צה"ל מתירות פגיעה בלוחמים ובאזרחים שמשתתפים בלוחמה באופן פעיל. זה לא מה שהמדינה טענה. היא טענה שיש כאן מצב ביניים, ובג"ץ קיבל את הטענה".
ומה הבעיה בכך?
"יש סכנה שהמדינה תוכל לעשות ‘פיק אנד צ'וז' לנורמות שאותן היא מעוניינת להחיל ביחס למפגינים בגדר. למשל, בעוד שתחת פרדיגמת השיטור ניתן להפעיל כוח קטלני רק כאשר קיימת סכנה ברורה ומיידית לחי אדם, הרי שתחת הפרדיגמה המשולבת שקיבל בג"ץ, נראה שניתן יהיה להפעיל כוח קטלני כאשר ישנה ‘סכנה קרובה' לחיי אדם. כלומר, העמדה שקיבל בג"ץ ביחס לפעולות כוחות הביטחון מול המפגינים בגדר הרצועה, היא מעורפלת ולא ברורה מספיק".