משה ברקת/ צילום: רפי קוץ
"כמה שאתה נאיבי", חייך הכלכלן הבכיר. "אתה באמת חושב שאם המדינה מבטיחה רשת ביטחון לפנסיונרים היא גם תקיים?"
לפני שנה וחצי דווח ב"גלובס" שהחשב הכללי באוצר רוני חזקיהו מבקש להפסיק להנפיק לגופי הפנסיה את האג"ח המיועדות שמשלמות בכל שנה ריבית צמודה של 4.86%. במקומן מציע חזקיהו "רשת ביטחון" שתבטיח לחוסכים פיצוי חלקי שישולם בדיעבד עבור השנים שבהן החיסכון הניב תשואה נמוכה מ-4.86%. השבוע דווח ב"כלכליסט" שמנהל רשות שוק ההון משה ברקת תומך בהצעה של חזקיהו לאחר ששוכנע שאיננה פוגעת בחוסכים. "החוסכים לפנסיה לא ייפגעו כהוא זה", נאמר בהודעת רשות שוק ההון. "מדובר במכשיר פיננסי זהה או טוב יותר לפנסיונר". את הכלכלן שלנו, שכבר ראה מקרוב בערך עשרה תקציבי מדינה, זה אפילו לא הצחיק.
"אני לא מכיר את הגרסה הנוכחית", הודה הכלכלן הבכיר, "אבל הציגו לי גרסאות קודמות של אותו מודל ויש איתו בעיה עקרונית. כשיהיה משבר אמיתי, למדינה לא יהיה מאיפה להביא את ה-20 או 30 מיליארד שקל בשביל החוסכים לפנסיה. שום הבטחה לא תעזור. מה תעשה? תחוקק חוק? המדינה תשנה או פשוט תתעלם".
לכן החשב הכללי מציע כרית ביטחון.
"אפשר לעשות קרן ייעודית כמו קרן מס רכוש ולהפריש אליה בכל שנה סכום מסוים. האם הוא יספיק? האם המדינה לא תתפתה להשתמש בו? באילו תנאים הוא יופעל? יש כבר פתרון יותר טוב. קוראים לו איגרות חוב מיועדות".
אבל זה עולה לאוצר המון כסף.
"יש לי הצעה לאוצר. אם הבעיה היא העלות התקציבית הגבוהה - תורידו את הריבית. לא צריך להפוך סדרי עולם בשביל פתרון בעייתי ועוד לשלם בדרך אתנן להסתדרות ולכל המתנגדים האחרים. אבל אם כפי שאני חושד הבעיה היא אחרת, ובחשב הכללי לא אוהבים להתעסק עם הניהול של איגרות החוב האלה - תגדילו את כוח האדם ב-20%. זה יעלה הרבה פחות למשק ולחוסכים".
כל סיפור האג"ח הייעודיות היה יכול להיגמר כבר בשנת 2003 אלמלא התעקשותו של המפקח על הביטוח דאז אייל בן שלוש. אורי יוגב, מי שהיה אז הממונה על התקציבים באוצר והאיש שחתום על ההסדר הנוכחי, רצה לבטל לחלוטין את איגרות החוב המיועדות ולהוציא את כל כספי החוסכים לשוק ההון. יוגב סיפר השבוע שלהסתדרות לא הייתה שום התנגדות שהסדר האג"ח הייעודיות יבוטל לחלוטין. הדבר היחיד שעניין את ההסתדרות - ועליו נלחמה - היה לשמר את קרנות הפנסיה הגירעוניות בשליטתה. ייתכן שבאותו זמן לא הבינו בהסתדרות עד כמה המכשיר של איגרות החוב הייעודיות חשוב לחוסכים.
בגלל התעקשותו של בן שלוש הוחלט רק לצמצם - ולא לבטל לחלוטין - את היכולת של קרנות הפנסיה להחזיק באג"ח מיועדות: מ-70% בקרנות החדשות ל-30%. מ-2003 התחילה המדינה להנפיק לחוסכים אג"ח מסוג "ערד" בריבית שנתית של 4.86% (הקרנות הוותיקות המשיכו להחזיק באגח מסוג "מירון", שהעניקו להן ריבית של 5.58%, אך מאחר והנפקת האגח הופסקה ירד משקלן בתיקי החוסכים בהדרגה ל-30%). למה דווקא 4.86%? כי זו הייתה התשואה הממוצעת שהשיגו הקרנות החדשות בשנים שקדמו להסדר.
היום כשהריבית בשוק קרובה לאפס, איגרות החוב הייעודיות הן השקעה מצוינת. בעתיד, אם הריבית תחזור לעלות, האטרקטיביות שלהן שוב תישחק. אבל החשב הכללי, כהרגלו מסתכל דרך החור שבגרוש. הוא מעריך שפער הריביות (בין הריבית שהוא משלם על האג"ח המיועדות לריבית השוק) עולה לו היום 8 מיליארד שקל לשנה. למה שאוצר המדינה יישא במעמסה כזו? למה שהציבור יידרש לסבסד את החוסכים הקרנות החדשות?
המדינה מסבסדת היום ב-23 מיליארד שקל לשנה את העובדים והגמלאים הוותיקים הזכאים לפנסיה תקציבית. המדינה הפרישה במהלך השנים מאות מיליארדי שקלים לכיסוי הגירעונות בקרנות הפנסיה הוותיקות (שנסגרו לכל מי שנכנס לשוק הפנסיה אחרי 1995). איגרות החוב הייעודיות הן כבשת הרש של החוסכים הצעירים.