אמיר אוחנה / צילום: רפי קוץ
במאמרו מיום 19.12.19, טוען ד"ר אסף הראל כי לא ראוי לאפשר לשר המשפטים אמיר אוחנה להיות מיוצג על ידי עורך דין פרטי בעתירה נגד מינוייה של ממלאת מקום פרקליט המדינה. לאחר סקירת הפסיקה בעניין, קובע ד"ר הראל כי מן הראוי לאפשר לשר להביע את עמדתו, אולם ללא ייצוג פרטי מקצועי. ייצוג פרטי, לטענתו, יביא לערעור מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה.
בדבריו אלה, מבלי לשים לב, עומד ד"ר הראל על אחת הבעיות הכי חריפות שקיימות במערכת המשפט בישראל - המונופול שיש ליועץ המשפטי לממשלה על הייצוג של הממשלה ורשויותיה בפני בג"ץ. על פי דעות מסוימות בפסיקה, ליועץ המשפטי לממשלה יש סמכות להחליט אם להגן על עמדה של הממשלה או איזו מרשויותיה בבית המשפט, או לא. יתרה מכך - לפי אותן דעות, היועמ"ש גם מחליט אם לשר או לממשלה יינתן ייצוג או לא. משמעות הדברים היא פשוטה - ליועמ"ש הכוח לגרום לכך שהעמדה של השר בכלל לא תובא לידיעת בית המשפט, ולא תידון בפניו. קשה להבין איך הליך כזה יכול להיקרא "משפט", אם מוצגת בו דעה אחת בלבד - זו של העותרים. הדבר משול לנתבע בבית משפט המיוצג על ידי עורך הדין של התובע. כיצד ניתן לכנות הליך כזה בשם "משפט"?
ואם לא די בכך, ישנן שתי עובדות חשובות שכדאי להכיר, המחדדות עד כמה המצב האמור חריג.
העובדה הראשונה היא שאין שום מקור בחוק למונופול של היועמ"ש על ייצוג בבג"ץ. נאמר זאת שוב: בכל ספר החוקים של מדינת ישראל, אין סעיף חוק אחד בודד שמקנה ליועמ"ש סמכות למנוע משר לקחת עורך דין פרטי בהליך בבג"ץ. עובדה זו נותנת פרופורציה אחרת לטענות לפגיעה בשלטון "החוק".
העובדה השנייה היא שאין שום מדינה דמוקרטית מערבית אחרת שנוהג בה הסדר דומה. אם בוחנים את מדינות ה-OECD לדוגמה, הממשלה, או איזה משריה, מקבלים תמיד את ההזדמנות להגן על העמדה שלהם בבית המשפט. בחלק מהמדינות, כגון בריטניה, קנדה, שווייץ וגרמניה, הממשלה ושריה זכאים מלכתחילה לבחור עורך דין פרטי שייצג אותם, בחלק מהמקרים, במקום עורכי הדין הממשלתיים.
ד"ר הראל לעומת זאת טוען כי "אם יתיר היועץ לשר להביא את עמדתו החולקת באמצעות עורך דין פרטי באופן רגיל, כל פקיד בכיר שחולק על עמדתו המשפטית של היועץ לא ימהר להגיע עמו להסכמות ולפשרות, אלא יבקש לשכור עורך דין פרטי. כך, במקום שהמדינה תדבר בקול אחד בבית המשפט, בית המשפט יידרש להקדיש זמן שיפוטי יקר לצורך שמיעת עורכי דין שונים שיציגו ערב רב של עמדות משפטיות מטעם אורגנים שונים בתוך המדינה. תרחיש זה יפגע ביעילות עבודת בית המשפט ועלול לפגוע במעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כפרשן המוסמך של החוק".
טיעונים אלה אינם משכנעים, בלשון המעטה. ככל שיש מחלוקת בין אורגנים שונים ברשות המבצעת ביחס לפרשנותו של חוק, הממשלה היא זו שמוסמכת ואחראית להכריע בה, לא היועמ"ש. ככל שהמחלוקת מגיעה לבית משפט, הרי שתפקידו של בית המשפט לבחון את הטיעונים השונים, ולהכריע ביניהם. קשה להבין כיצד טיעונים אלה שמעלה ד"ר הראל, שאינם מבוססים בחוק, ושאין להם תקדים בעולם, מצדיקים מצב אבסורדי שבו נמנע מראש משר בממשלה להיות מיוצג כראוי בבית המשפט.
ולסיום, קשה שלא לתהות - ממה בדיוק חושש ד"ר הראל? למה כל כך חשוב ששר המשפטים לא יקבל ייצוג משפטי מקצועי בבית המשפט? האם הוא חושש מכך שבית המשפט, חלילה, ישתכנע? האם חשש כזה לגיטימי?
הכותב הוא חוקר במחלקה המשפטית בפורום קהלת