פרויקט תמ"א 38 / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
פרויקט בנייה שנתקע זה לא דבר נעים. פרויקט תמ"א 38 מסוג חיזוק ובנייה שנתקע זה כבר סיוט. איך אני יודע? כי בכל יום אני עובר ליד הבניין ברחוב ברנדה 58 בפתח תקווה, שהיה אמור להתחדש ועומד כבר שנה כאתר בנייה ללא פועלים.
הפיגומים שעוטפים את הבניין נראים כאילו בכל רגע יתמוטטו. חניית הבניין חסומה, הכניסה למבנה מטונפת והמרפסות הפתוחות מאובקות. מי יכול לשבת בהן במצב כזה? דיירי הבניין שנקלעו לסיוט, לא רואים נכון לעכשיו כיצד הם משתחררים ממנו וחוזרים לאורח חיים נורמלי, ולפי הממצאים של גיא נרדי, הם לא היחידים. תמצאו מקרים דומים באשדוד, ברמת גן, בבת ים ועוד.
■ "המנוול לקח את החתימות שלנו, מכר אותן ב-100 אלף דולר ונעלם" ■
החדשות הטובות: לא מדובר בתופעה נרחבת יחסית לכמות הבניינים שעוברים תהליך חיזוק במסגרת התמ"א. החדשות הרעות: אף אחד במדינת ישראל לא יודע כמה פרויקטים של חיזוק תקועים כיום. אין שום גוף ממשלתי שמחזיק במידע מהימן בנושא, ואפילו בחלק מהרשויות המקומיות, לא מודעים לפרויקטים שנתקעו בתחומן.
תמ"א 38 הוא לא עוד פרויקט בנייה. זו תוכנית מורכבת שהמדינה הגתה ועודדה דיירים לצאת אליה, ועל כן צריכה להיות לה אחריות כלפי מי שהתחילו בתהליך ונעצרו הרבה לפני קו הסיום. למעשה המדינה לא צריכה להתאמץ כדי להקים מנגנון פיקוח - הוא כבר קיים. בשנת 2016 הוקמה הרשות להתחדשות עירונית, שבראשה עומד חיים אביטן, ושכפופה למשרד השיכון והבינוי. לצד עיסוקי הליבה של הרשות שכוללים סיוע כספי לרשויות מקומיות ולפרויקטים נבחרים, הרשות חייבת לנהל מעקב אחרי פרויקטים תקועים, ובמקרים מסוימים לסייע לדיירים התקועים בתקציבים. נכון, מדובר בעניינים פרטיים שבין הדיירים לקבלן, אך כמו שהמדינה דואגת לנזקקים, כך יש לראות את הפרויקטים הללו - נזקקים לסיוע משפטי ולכספים שיסייעו להוציא את העגלה מהבוץ הטובעני.
עם זאת, חובה להצמיד כוכבית אזהרה קטנה שאומרת - לא בכל מחיר. מהלך שכזה - אם יקרה - צריך להיות מדוד ופרופורציונלי, כדי שלא יביא לתוצאה ההפוכה, ויגרום לקבלנים ולדיירים לזלזל במחויבות שלהם להצלחת הפרויקט, מתוך ידיעה שברגעי משבר המדינה תהווה כרית ביטחון ותדאג לחבילת סיוע כלכלית שמנה.