הפגנות נגד הרצת אסדת "לוויתן" / צילום: יוסי זמיר, גלובס
דרמה לילית הובילה לכך שהרצת אסדת לווייתן, שהתושבים כה חוששים ממנה, תידחה למועד לא ידוע. שעות בלבד לפני תחילת התהליך, הודיע המשרד להגנת הסביבה כי חברת נובל אנרג'י לא עמדה בתנאים שהוצבו לה, ולכן היא לא רשאית לבצע את ההרצה. הנימוק: תוכנית הדיגום והניטור שהציגה נובל אנרג'י לא מאושרת בשלב זה בגלל בעיות במכשירי פליטת המזהמים. במשרד מעריכים שההרצה כבר לא תתקיים השבוע, וכי לא ניתן לדעת בשלב זה מתי יושלמו החוסרים שיאפשרו זאת.
למרות זאת, פעילותה העתידית של אסדת לוויתן היא עובדה מוגמרת; במוקדם או במאוחר, מאגר הגז יחל את פעילותו, ויזרים את תוצריו לירדן, למצרים ולישראל. המאבק הארוך שניהלו בשנתיים האחרונות האזרחים, אם כן, הגיע לישורת האחרונה לפני כניסת האסדה לפעולה, כשבשבוע שעבר, כשהוסרו משולחן בית המשפט שלוש העתירות האחרונות בנושא. נראה כי העיכוב הנוכחי הוא פרוצדורלי בלבד.
הזירה המשפטית הייתה אחת מזירות המאבק המרכזיות של האזרחים והארגונים הסביבתיים. יותר מ-20 עתירות שהגישו ארגוני סביבה ומועצות מקומיות נדונו בשנתיים האחרונות במסגרת המאבק נגד אסדת לוויתן - וכולן נדחו על ידי בית המשפט. אם לא די בכך, בשבוע שעבר פסק שופט באחת העתירות הוצאות של 60 אלף שקלים לעמותת "שומרי הבית", והארגונים הירוקים טוענים שהיה בכך מסר: השופט רצה להכאיב, ולסמן לעמותה הממומנת מכספי ציבור שאם לא תחדל להעסיק את בית המשפט, עוד תשלם - והרבה. בעמותה בינתיים מתכננים לערער על ההחלטה.
קרב על המידע
על פניו, מדובר בהפסד צורם למתנגדי האסדה. האם הזירה המשפטית היא המקום לנהל את המאבק ואילו הישגים בכל זאת יכולים לרשום לעצמם המתנגדים?
העתירות החוזרות מתבססות קודם כל על חוסר האמון של הארגונים במוסדות המדינה. התחושה בקרבם היא שאין להם עם מי לדבר ושפניותיהם לא מקבלות זוכות להתייחסות הראויה. למרות הדחיות החוזרות, הארגונים מסמנים את הפנייה לבית המשפט כפעולה הכרחית, שיש בה הישגים רבים. לדבריהם, זה מה שגורם לרשויות להתנהל באחריות רבה יותר.
בשומרי הבית נותנים לדוגמה את אותה עתירה שבה פסק להם השופט הוצאות בגובה חסר תקדים. הם טוענים שדווקא מדובר בהישג. "פנינו למשרד להגנת הסביבה, והם שלחו אותנו לחוק חופש המידע. אחרי 30 יום ביקשו עוד 30 יום, ואז עוד 30 יום, ואז אמרו שהם פונים לנובל אנרג'י לבדוק האם הם מוכנים לספק מידע", הם מספרים. "כחצי שנה חלפה מאז בקשת חופש המידע הראשונה, ומידע - אין. בסופו של דבר נובל אנרג'י אמרו שמדובר בסוד מסחרי והמדינה החליטה לגבות אותם". לכן, אומרים בשומרי הבית, "נדרשנו לפנות לערכאה משפטית".
לאחר שעשו זאת, המדינה נענתה והסכימה להעביר חלק מהמידע המבוקש, אך עדיין לא היה די בכך בכדי להעריך באופן מלא את המידע על פליטת החומרים המסוכנים. לכן, לא משכו את אותה עתירה ובסופו של דבר נאלצו לשאת בהוצאות. "המדינה מחייבת אותנו לעתור שוב ושוב. היינו מעדיפים לא לעשות את זה. ואנחנו נמשיך, אנחנו לא נניח. הם יספקו לנו מידע ויעבדו כמו במדינה מתוקנת. למשרד להגנת הסביבה אין כוח ואין שיניים, ואנחנו גם נסייע להם דרך בית המשפט", אומרים בשומרי הבית.
נדחים ומרתיעים
לאחר מאבק ארוך ומשבר אמון קשה, בשבוע שעבר נתן לראשונה בית המשפט צו הארעי שבלם לזמן מועט את הליך אישור "הנישוב", שכולל פליטת טונות של מזהמים לאוויר. מבחינת התושבים, הייתה בכך בשורה: הם קיבלו את התחושה שמישהו ער למצוקה שלהם, ולא פוטר אותה במחי יד. העתירה אמנם נדחתה יום למחרת, אך בית המשפט אילץ את נובל אנרג'י ומשרדי הממשלה להקשיב ולספק תשובות.
כעת, כאשר משרדי הממשלה נדרשים לפקח על הרצת האסדה, הם פועלים כשהם מודעים לכך שכל החלטה שלהם נבחנת תחת זכוכית המגדלת של החברה האזרחית, ושהם עשויים למצוא את עצמם בהתנהלות משפטית הגוזלת זמן רב שוב ושוב, אילו לא יהדקו את הפיקוח ככל האפשר.
בדיון בעתירה אחרת שנדונה השבוע בפני השופט אלי אברבנל בבית המשפט המחוזי בירושלים, הסכימו מנכ"לי משרדי הגנת הסביבה והאנרגיה, וכך גם גורמים בנובל אנרג'י, שאותם ארגונים שלא מרפים ופונים שוב ושוב לבית המשפט - הם אלו הגורמים למשרדים להלך על בהונות ולהחמיר את הפיקוח והדרישות על חברת נובל והפעלת האסדה.
ואילו הארגונים החברתיים עצמם, למרות דחיית כל עתירותיהם, טוענים שמכל עתירה שנדחתה - הציבור הרוויח משהו. ניצחונות קטנים, לעיתים כאלו שעשו הבדל גדול - גם אם מטרת העל שלהם לא הושגה. בין אם מדובר בנתונים נוספים שסופקו להם בתהליך המשפטי, כשלפני כן לא הצליחו לקבלם מן המדינה או מחברת נובל אנרג'י כשפנו במכתבים, דרישות, קמפיינים בפייסבוק, לחץ ציבורי או בקשות לחופש מידע, או בשינויים בהיתר הפליטה וברגולציה המוטלת על החברה המפעילה את האסדה.
בעמותת 'שומרי הבית' מציינים כי למרות שאסדת הגז תחל את פעילותה בקרוב ומטרת העל של המאבק לא הושגה, המאבק שלהם לא נגמר; הם ימשיכו למחות על הצבת האסדה בקרבת אוכלוסייה אזרחית, ולנטר בעצמם באמצעות ציוד מושכר את פליטות האסדה, כדי לעמוד על כך שלא תהיינה חריגות מחוק אוויר נקי ומהכללים שהציב לחברה המסחרית הרגולטור.
הפסד ידוע מראש
האם בית המשפט הוא הכלי הנכון למאבק? כשמדובר בנושא סבוך ומקצועי, לבית המשפט אין כלים אמיתיים לבדיקה מדעית של טענות הצדדים. מבחינתו, עליו לקחת בחשבון את חזקת התקינות של המעשה המנהלי - אם המדינה אומרת שהיא ניהלה את התהליך לפי הנהלים ונלקחו חוות הדעת הנכונות, בית המשפט חייב לשקול זאת במלוא כובד הראש. לבית המשפט עצמו אין כלים מקצועיים כדי לבדוק את תחנות הניטור ולהביא חוות דעת של מומחים. למדינה? יש. הארגונים החברתיים לעיתים מביאים חוות דעת של מומחים, אך משקלן לדברי הארגונים הוא נמוך יותר בשל חזקת התקינות. במרבית הפעמים - ההפסד ידוע מראש.
בנוסף, לאחר מאבק ארוך בסבך מערכת המושגים המורכבת - בין הקונדסט לפיזור הפליטות והנישוב, ציבור גדול הרגיש שהנושא בלתי נגיש לו, ושכדאי לוותר מראש על הניסיון לצלול לעומק או לנסות לטפס על ערימת המידע הרב, הסותר, שמציגים הצדדים. זוהי נקודת תורפה משמעותית, שהצליחה להרחיק לא מעט אנשים מהנושא. ובכל זאת, מובילי המאבק הצליחו בשנתיים האחרונות לעורר ציבור גדול, גם אם לא כל ארגוני הסביבה רתומים למאבק (החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין מתנגדים לבקשה להרחקת אסדת הגז וסבורים כי מדובר בדלק מעבר שיש לעשות בו שימוש, ש.א). כעת, מקווים ארגוני הסביבה בכללם כי יוכלו לרתום את ההצלחה הזו כדי לחרוג ממאבק 'לא בשכונה שלי', לטובת יצירת תוכנית פעולה למערך משותף של מאבק למען החדרה מהירה ומסיבית של שימוש באנרגיה מתחדשת, ולפרידה מהדלקים המאובנים המזהמים, בהם גם הגז הטבעי.
בנובל מעריכים: הדחייה תעלה לנו עשרות מיליוני שקלים
בשבוע שעבר, בעת הדיון שנערך בבית המשפט בשל עתירות ארגוני הסביבה והמועצות המקומיות, טענו עורכי הדין של הפרקליטות ושל נובל אנרג'י כי דחיית ההפעלה עשויה להיות הרת אסון; לפגוע ביחסי ישראל-ירדן הרעועים בין כה (שכן נובל אנרג'י עתידה לייצא חלק נכבד מן הגז לירדן), ולהסב פגיעה כלכלית: הנזק על עיכוב של שלושה ימים במועד הזרמת הגז מוערך על-ידי נובל אנרג'י בכ-60 מיליון שקל, ובנוסף בארץ ממתינים עובדים מרחבי העולם שהובאו לכאן על מנת לקחת חלק בהליך ההרצה, כך שבאם תהיה חריגה בלוח הזמנים - הם עשויים לעזוב ולהותיר את החברה כשהיא נדרשת לייצר לוח זמנים חדש המאפשר את הבאתם החוזרת ארצה. כעת, דחיית הנישוב למועד לא ידוע, עלולה לגרום לדחייה בתאריך הזרמת הגז ולהשלכות כלכליות על שותפות לוויתן.