יניב ביטון/ צילום: איל יצהר
אני: לוקח הכול ברצינות, שקול, שולט ברגשות, לא מסוגל לשחרר. אשתי אומרת שאני סיוט בטיולים, כי אני לא מצליח להתנתק.
משפחה: סבא מצד אמא, וודיע יוסף, שנפטר לפני ארבעה חודשים, עלה בגיל עשר מחבל כורדיסטאן, בלי נעליים, למעברה בפתח תקווה. סבתא הגיעה כילדה לאותה מעברה עם הוריה מטריפולי. הם גדלו יחד, התחתנו מוקדם וסבא הפך לאחד האנשים המצליחים בעיר. הוא התחיל כשוליית בנאים והפך לקבלן ויזם שבנה חצי פתח תקווה. ההורים של אבא עלו כילדים ממרוקו וגדלו במושב עמישב. אבא עזר בפרנסת הבית ולא סיים תיכון. אחרי הצבא הוא פתח מאפייה בשוק הכרמל, וכשנשרפה כליל הפסיד את כל מה שהיה לו. הוא כבר היה נשוי לאמא, אני נולדתי, והוא לא ישן בלילה בגלל הדאגה לפרנסה. ב-88' הוא החליט לפתוח חנות של מטר על מטר, מה שהפך לסופרמרקט הפרטי הראשון, "יד יצחק", על שם אחיו שנפטר בגיל 14 ממחלה. התפיסה שלו הייתה למכור ליחידים במחירי סיטונות, בקרטונים. בשיא היו לו שלוש חנויות עם מחזור של כמעט מיליארד שקל. אמא הייתה אחראית על הכספים במחסן, שסיפק את הסחורה לחנויות.
ילדות: פתח תקווה, בשכונת הצנחנים ובעסק. אחרי הלימודים הייתי מתייצב במחסן ומסדר את הסחורה על משטחים לחלוקה למחרת, בחופשות עבדתי באריזה בקו קופות. למדתי בתיכון ברנר, הצטיינתי במתמטיקה ובכל השאר הייתי חלש. רציתי להיות כמו אבא. הייתי מסתכל עליו בפגישות עסקיות ובכל פעם הייתי נפעם איך הוא מצליח להוציא את מה שרצה מהצד השני.
קריירה: אחרי השחרור מצה"ל חזרתי מיד לחנויות. ניהלתי סניפים וחלמתי לנהל את העסק כולו. ב-2008, כשהייתה התלבטות אם למכור אותו ליינות ביתן, נסענו לטיול בסנט דומינגו ואבא הבטיח לי שזה לא יקרה בשום אופן. באיזשהו שלב הוא החליט למכור בלי להגיד לי. אחרי החתימה על החוזה, ברחתי לחודש וחצי לתאילנד. היה לי קשה להתמודד עם זה. כשחזרתי, נכנסתי לניהול הנדל"ן המניב של המשפחה במשך שנתיים ואז התחילה הפעילות של מיכמן.
צליל: אשתי. מבריקה, אנליטית, יפהפייה. למדה ראיית חשבון ומגדלת את ארבעת הילדים. הכרנו דרך חבר משותף כשהייתי בן 26 והיא אחרי צבא. אנחנו גרים בתל אביב.
מיכמן: נותנת פתרונות אשראי לעסקים באמצעות סל של מוצרי אשראי ומימון וללא דרישת שעבוד. אנחנו נותנים ללקוח כל מה שבנק נותן - מימון נכסים, משכנתאות, ניכיון צ'קים, פקטורינג. אני יודע להתחרות בעמלות הבנקים ולתת שירותים טובים יותר ומהירים הרבה יותר. אנחנו מתמקדים בעסקים קטנים ובינוניים ונותנים להם שירותים משלימים. אין לנו עניין בלקוחות במצוקה, אלא בכאלה שרוצים להרחיב את העסק שלהם. בסיס הפעילות התחיל מ"יד יצחק", כשייסדנו מותג פרטי והיבואנים שעבדו איתנו פנו אלינו למימון הפעילות שלהם והפכנו למעין בנק שלא בטובתנו. כשהרגולטור התחיל להסדיר את התחום, הוא הורה לנו לעצור את הפעילות, וכשהתחילו לחלק רישיונות ב-2011, עברנו לפיקוח של רשות שוק ההון. ב-2016 הממונה החמיר את תנאי קבלת הרישיון ונשארנו כמה עשרות בלבד.
הנפקה: שכרנו חברת חיתום והתחלנו בתהליך שאני מקווה שיבשיל תוך שנה.
ליברה: חברת ביטוח דיגיטלית בבעלות אתי אלישקוב, בנק דיסקונט, קשת, האחים עדי ואדם נוימן ומיכמן ששותפה ב-5%, כי היא מתאימה לעולמות שלנו. אנחנו מעורבים בהכול, אבל לא תמיד אני מגיע למשרדים פיזית בגלל העומס.
ידין נכסים: חברה משפחתית לנדל"ן מניב שאני מנהל. יש בה הרבה שכירויות.
פנאי: אני נמצא בעומס עצום, אבל מקפיד לפנות זמן למשפחה ולספורט. חמש פעמים בשבוע אני במכון כושר, משקולות ואירובי, ופעמיים-שלוש בשבוע מתאגרף כדי להוציא אגרסיות.
תפיסת עתיד: אני רוצה לגדול מתוך רצון לשנות את תדמית התחום, כדי שאנשים יבינו שהוא לגיטימי ולא יחששו להשתמש באשראי חוץ בנקאי. מעבר לזה, אני רוצה להמשיך לייצר דברים גדולים בעסקים.