ליידי גאגא / צילום: רויטרס HANDOUT
ליידי גאגא פרצה לחיינו ממש בסוף העשור הקודם. ההצהרה הזו בטח נשמעת מפתיעה עבור חלק מהקוראים, היא הפתיעה גם את כותבת שורות אלה, כי עשר שנים הן לא פרק זמן ארוך יתר על המידה עבור אנשים מבוגרים. אבל קשה לדמיין את עולם המוזיקה והתרבות הפופולרית של ימינו בלי גאגא.
בתחילת העשור הנוכחי גאגא כבשה את העולם כשהיא מחזירה למיינסטרים מודל נדיר של כוכבות - כזה שאפיין לפניה דמויות כמו דיוויד בואי או מייקל ג'קסון - כוכבת על-אנושית, מוזרה, דמות בתחפושת שקיימת בקליפים ועל הבמה ונועדה להעביר מסר על החיים, החברה, והקונספט של תהילה. לא לכולם היה קל לבלוע את הצעירה המוגזמת והלא מתנצלת הזו בתחילת הדרך, אבל שירי הפופ העל-זמניים שהיא כתבה אחד אחרי השני לא השאירו לעולם ברירה.
בתוך עשר שנים נדמה שגאגא הספיקה לעבור בהליך זריז כבר כמעט את כל שלבי הקריירה של כוכבת ענק, והיא רק בת 33. מאלבומי פופ טהור, לאלבומי ג'ז וקאנטרי, להצלחה כשחקנית בטלוויזיה ובקולנוע ועד למנוחה-לכאורה במופע קבוע בלאס וגאס (עד האלבום הבא). בדרך היא זכתה באינספור פרסי מוזיקה ומשחק, כולל מועמדות לאוסקר על תפקידה הראשי בסרט "כוכב נולד", והשיקה מגוון מוצרים, מאוזניות ועד ליין איפור משלה.
אבל ההצלחה המסחרית המסחררת היא רק הכלי שבעזרתו גאגא הניחה את חותמה האמיתי על התרבות והחברה. דרך הנצנצים, האופנה המשונה והפרפורמנס המוגזם ליידי גאגא משכה את תשומת לבם של כל אלה שתמיד הרגישו שונים, לא מקובלים, "יותר מדי", והעניקה להם קול והמנון: Born This Way. הקהילה הלהט"בית הייתה כמובן הראשונה שחיבקה אותה בחום, ואיתה כל שאר האנשים שחגגו את המסר שהחריגות שלהם אינה מקור לבושה. גאגא מצדה חיבקה בחזרה, ובצעד ייחודי לאותם ימים נתנה למעריציה שם ("מפלצות קטנות") ואת ההרגשה שהיא רואה אותם ומתקשרת איתם בחזרה. היא אקטיביסטית פילנטרופית, אחד הקולות הבולטים בארה"ב למען זכויות הקהילה הלהט"בית, והמייסדת של עמותה ללא מטרות רווח להעצמת נוער ומלחמה בבריונות.
גאגא החזירה לעולם הפופ את הריגוש מהספקטקל, והוכיחה שאפשר להיות דמות מיתית בלי להיות מנותקת מצרות העולם האמיתי. היא הצליחה להיות בו זמנית מלכת אנשי השוליים וכוכבת ענק במיינסטרים, ושתי הכותרות האלה נותרו רלוונטיות עבורה עד היום.