סיכומי סוף 2019 וסוף העשור ירדו עלינו כמו הממטרים העזים של סוף השבוע, שהיו התזכורת הכי קרובה להוריקן ים תיכוני. לעניות דעתנו, המכנה המשותף הרחב לסערה הלא-מטאורולוגית שפקדה את העולם בעשור שחלף הוא מעמד הביניים - במדינות המפותחות, אך גם באסיה (סין, הודו ועוד מדינות "מתעוררות"), רוסיה ואמריקה הלטינית. אולי גם קצת אפריקה.
במקום לסקור כל אזור עולמי, בחרנו מקרה בוחן שיכול להשליך על האחרים. באתר "גלובס" התפרסמה (25.12) כתבה על מינוי שרה מיוחדת למעמד הביניים בקנדה, מדינה שבעיניים ישראליות לפחות נחשבה לגן עדן מפותח ומשגשג. ובכן, ראש הממשלה הליברלי (במובן של לא שמרן) ג'סטין טרודו (שהוריו זכורים לבני גילי כזוג פוליטי חתיך וליברלי מאד משנות ה-70), רגיש מאד זה כמה שנים למצוקת מעמד הביניים בארצו הקרה. הוא מינה באמצע דצמבר מחוקקת ממפלגתו לשרה אחראית על רווחת מעמד הביניים, כנראה לראשונה בעולם המפותח.
"המצוקה של מעמד הביניים, בייחוד בכלכלות המפותחות, היא למעשה דאגה לגיטימית גוברת. במידה שזהו ניסיון רציני לראות מה קורה באמצע התפלגות ההכנסה, זהו רעיון טוב ויפה", אמר עמית מחקר בכיר במכון ברוקינגס שגם מנהל את "יוזמת עתיד מעמד הביניים" במכון הזה.
הלחץ על משקי הבית ממעמד הביניים הוא לא ספק אחד הגורמים לכך שבוחרים באירופה ובארה"ב (רק לא בישראל) פונים אל פוליטיקאים לאומנים, שתומכים בהגבלות על הגירה ובמדיניות של מגננה מסחרית. "אם לא נשנה את התסריט, המגמות הללו ימשכו - או יחמירו", כתב ג'וזף סטגליץ, הכלכלן זוכה פרס נובל, בנושא זה השנה.
דוח מהשנה היוצאת של ארגון מדינות המפותחות OECD קבע שהמעמד הבינוני במדינות החברות בו (כולל ישראל) מתכווץ כי משקי בית רבים גולשים אל המעמדות הנמוכים יותר. הוא הצביע על קיפאון בהכנסה, הגידול בעלויות הדיור והחינוך וההשפעה השלילית של הטכנולוגיה על שוקי העבודה כגורמים תומכים לכך.
ב-30 שנה, עד 2015 בערך, חלקן של משפחות מעמד בינוני באוכלוסיית מדינות הארגון ירד ל-61% מ-64%. הירידה בקנדה היתה גדולה יותר, ל-58.4% מ-63%. OECD מגדיר את מעמד הביניים כמשקי בית שמרוויחים בין 75% ל-200% מההכנסה החציונית הלאומית. ההכנסה החציונית נטו של משק בית קנדי עלתה ב-2017 ב-3.3% ל-59,800 דולר קנדי (45,000 דולר ארה"ב) אחרי שנתיים ללא עלייה. ב-30 שנה, הכנסה החציונית נטו עלתה רק בכ-18% ואילו המחירים לצרכן הוכפלו בערך.
פול קוברט, צלם מאוטאווה, אמר לוול סטריט ג'ורנל שבעלי עסקים קטנים ובני המעמד הבינוני כמוהו חוששים יותר ויותר מהגידול הבלתי פוסק בעלויות - כמו מס הפחמן הלאומי האחרון, עלייה במיסי ארנונה ותעריפי מים וחשמל גבוהים יותר. הוא חושב שיצטרך בקרוב למכור את אולפן הצילומים שלו כדי להקל את הלחץ הפיננסי.
"אני חושב שהקנדים חוששים במידת מה מפני לאן שזה הולך", אמר קוברט, והוסיף שהוא מעריך שמשימתה של השרה החדשה היא "למשוח צרי" על הדאגה הפיננסית שמעיקה על משקי בית ועסקים קטנים.
ממשלת טרודו הציגה קיצוץ מס למעמד הביניים בתחילת דצמבר. ההקלה, בהיקף 18.26 מיליארד דולר ארה"ב בחמש שנים, תגדיל את ההכנסה השנתית הפטורה ממס לאנשים שמרוויחים פחות מ-150,000 דולר קנדי בשנה. מדובר על בערך 20 מיליון אנשים, שייהנו מחיסכון מוערך של 3 מיליארד דולר קנדי בשנת 2020. החיסכון יגדל לשיא של 6 מיליארד דולר קנדי ב-2023.
ב-2015 השיקה ממשלת טרודו קיצוץ מס דומה לטובת מעמד הביניים כיעד מדיניות מועדף. בניתוח אחרי כניסת הקיצוץ לתוקף קבעה ועדת הכספים בפרלמנט הקנדי שהמוטבים הגדולים ביותר של קיצוץ המס הליברלי היו בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר, וההשלכה על יתר 70% ממשקי הבית הייתה שולית.
"הם המשיכו לדבר על עזרה למעמד הביניים, אבל לא היו טובים בזה", אמר סטפן גורדון, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת לוואל בקוויבק סיטי. הגרסה של הממשלה הליברלית להקלת המס למעמד הבינוני ב-2019 תספק את ההטבות הגדולות ביותר לאלו שבאמצע התפלגות ההכנסה בקנדה, להערכתו.
מבולבלים? גם אנחנו, בייחוד אחרי שנתקלנו בארכיון "גלובס" בידיעה שונה לגמרי על קנדה, מאפריל 2014. שם, בימי נשיאותו של ברק אובמה (זוכרים אותו?), דיווח רן דגוני שמניתוח של הניו יורק טיימס, ההכנסות לאחר מס של מעמד הביניים בקנדה, שפיגרו במידה משמעותית אחרי אלה של העמיתים האמריקאים בשנת 2000, גבוהות יותר מאלה של מעמד הביניים בארה"ב.
לפי הניתוח של הניו יורק טיימס, ההכנסה החציונית בקנדה הגיעה לרמת שוויון עם ההכנסה החציונית בארה"ב ב-2010 ו"קרוב לוודאי שהיא עתה גבוהה יותר".
במילים אחרות, נראה שקנדה רשמה באמת פיגור גדול בצמיחת הכנסת מעמד הביניים ב-2014-2019, אחרת אי אפשר להסביר את הסתירה בין שתי הכתבות, זו של הוול סטריט ג'ורנל מלפני שבוע, וזו של הניו יורק טיימס מאפריל 2014. כלומר, המסקנה הראשונית צריכה להיות ציטוט מספר קוהלת, שאמנם אינו ספציפי לכלכלה, אך הוא קובע ש"הבל הבלים הכל הבל". לא מילולית, חלילה, אלא במובן של - הפרשנות המנומקת והמשכנעת מאד של היום עשויה להתהפך לחלוטין בתוך כמה שנים.
אבל הקיפאון בהכנסה, הגידול בעלויות הדיור והחינוך וההשפעה השלילית של הטכנולוגיה על שוקי העבודה אכן קיימים בכל העולם המפותח, לרבות ישראל. קשה לראות את המגמות הללו מתהפכות בקנדה או ארה"ב, אבל ישראל היא מקרה לגופו. כאמור, ב-30 שנה, הכנסה החציונית נטו בקנדה עלתה רק בכ-18% ואילו המחירים לצרכן הוכפלו בערך.
הנה הנתונים בישראל: השכר החציוני, נכון לספטמבר 2019, היה 7,580 שקל ברוטו לפי ביטוח לאומי. הנטו היה 6,876 שקל. השכר הממוצע ב-1990 היה 2,458 שקל ברוטו (לא הצלחנו למצוא שכר חציוני לאותה שנה). האינפלציה משנת 1990 עד השנה הייתה 257%. כלומר, בישראל היה גידול ריאלי של השכר הממוצע (או החציוני), שלא היה בקנדה.
ההבדל הוא, כידוע, העובדה שישראל הפכה למדינה מפותחת בשני העשורים האחרונים. אלא שעליית הליגה הזו הופכת אותנו כנראה לחשופים לסכנת ירידת ליגה - וליתר דיוק שחיקה של המעמד הבינוני גם אצלנו, בייחוד זה שאינו מתפרנס מהייטק, עריכת דין, ראית חשבון או רפואה. נראה שהפתרונות צריכים להיות ממוקדים כמו בקנדה - הקלות מס לאלו שבאמת זקוקים לכך.
