ארדואן נואם בכנס מפלגתי כאשר מאחוריו תמונת ענק של אטאטורק / צילום: רויטרס, Umit Bektas
לוב אפילו לא ידעה שהיא קיימת, בתור שכזאת, כאשר ניתנה לה ההזדמנות לתקוע את המסמר הלפני - אחרון בארונה של האימפריה העות'מנית. זה היה לפני 107 שנה, לא בדיוק.
שם, בין טריפוליטניה לקירנאייקה, הצבא העות'מני נפל שדוד בקרב נגד הפולשים האיטלקיים. המלחמה ארכה שנה, ובמהלכה נהרגו אלפים. האיטלקים ניהלו מלחמת חורמה של הרג חסר-אבחנה ושל פעולות עונשין נגד אוכלוסייה אזרחית. הסגנון הזה יציין את שיטות הלוחמה שלהם ב-30 השנה הבאות, כאשר ידכאו מרד בלוב ויכבשו את חבש (עדיין לא אתיופיה).
זו היתה מלחמה מעניינת בכל מיני אופנים, כולל זה שהיא היתה הזירה הראשונה שבה הופעלו מטוסים לצרכים צבאיים, וגם הראשונה שבה הופל מטוס באש מן הקרקע (רובה טורקי אחד הספיק).
אבל חשוב הרבה מזה היה המסר שלוב שלחה אל מזרח הים התיכון: המדינה העות'מנית אינה מסוגלת עוד להגן על נחלותיה האימפריאליות.
עוד לפני שתמה המלחמה בלוב, ננסי הבלקנים אסרו מלחמה על טורקיה. קואליציה שכללה את סרביה, יוון ובולגריה הדפה את טורקיה כמעט מכל יוון עד שערי קונסטנטינופול, וכן מאלבניה, קוסובו וצפון מקדוניה (של ימינו). טורקיה חדלה למעשה להיות מדינה אירופית. גווייתה כבר בותרה בשיחות דיפלומטיות סודיות, וקיסרות רוסיה התכוננה לתפוס את מצרי הבוספורוס והדרדנלים.
אטאטורק מחזיר את טורקיה אל המציאות
אחד מאנשי הצבא המעטים שמלחמת לוב חיזקה את המוניטין שלהם היה סרן אלמוני, מוסטפא כמאל, קצין מטה שהתנדב לשרת במדבר. שמונה שנים אחר כך הוא ינהיג את תנועת ההתנגדות הטורקית, ו-12 שנה אחר כך הוא יכונן את הרפובליקה ויהיה ראשון נשיאיה. הוא יכריח את הטורקים לאמץ שמות משפחה, כדרך אירופה, ובעצמו ייטול את השם 'אטאטורק'.
הביוגרף שלו, אנדרו מאנגו, כותב שבבואו ללוב, מוסטפא כמאל היה חדור "אופטימיות רומנטית ופטריוטית". לוב גמלה אותו מן התכונות האלה. היא הנחיתה אותו על קרקע המציאות. לימים הוא ניסה לגמול את המדינה הטורקית משאיפות לא-רציונליות של התפשטות ושל הגמוניה.
הרפובליקה של אטאטורק היתה ההיפך מן האימפריה בת (כמעט) 500 השנה, לא רק במובן הזה שהעומד בראשה לא חבש עוד כתר, ולא הוריש אותו לצאצאיו. הרפובליקה היתה ההיפך במובן הזה שהיא לא נשאה את עיניה לשליטה על עמים זרים (חוץ מן הכורדים, לאסונם). המוטו של אטאטורק, שהוא הוריש לבאים אחריו, היה "שלום מבית ושלום מחוץ".
אטאטורק לא היה עוד בין החיים כאשר פרצה מלחמת העולם השניה (הוא מת שנה וחצי לפניה), אבל הוא אימן היטב את יורשו. היטלר ניסה לפתות את טורקיה להצטרף למלחמה לצידו. שגרירו באנקרה, פרנץ פון פאפן, סיפר אחר כך שנצטווה להציע לטורקים את סוריה ואת ארץ ישראל אם יצטרפו לקואליציה אנטי-בריטית. לא, תודה, אמר היורש, איסמט אינונו.
"שלום מבית ושלום מחוץ"?
ביום ה' שעבר, הנשיא טאייפ ארדואן הודיע, כי הסיעה הלובית השולטת בעיר הבירה טריפולי (ונהנית מהכרת האו"ם) ביקשה סיוע צבאי מטורקיה. ב-8 או 9 בחודש תועמד את הבקשה להצבעה במליאת הפרלמנט. הואיל ומפלגתו של ארדואן שולטת בפרלמנט, הדעת נותנת שהבקשה תאושר. וכך, בפעם הראשונה מאז שנת 1911, צבא טורקי ישים פעמיו אל המדבר המערבי.
קשה להאמין. קשה להאמין קודם כול מפני שאנחנו מתקשים להאמין כל אימת שגלגל ההיסטוריה מתהפך לעינינו. קשה להאמין מפני שהמוטו "שלום מבית ושלום מחוץ" היטיב מאוד עם טורקיה. קשה להאמין מפני שלוב היא אסון פוליטי, צבאי ואסטרטגי מן המעלה הראשונה, ושומר נפשו ירחק ממנה. ברק אובמה אמר על התערבותה של ארה"ב, לצד רבים אחרים, בסיבוב הקודם של מלחמת האזרחים הלובית, כי זו היתה "השגיאה הגדולה ביותר" של נשיאותו.
בזמן המודרני, התערבויות צבאיות במלחמות אזרחים הניבו הצלחות רק לעתים רחוקות, מאפגניסטן של ימי המלכה ויקטוריה עד וייטנאם של לינדון ג'ונסון ועיראק של ג'ורג' בוש. יהיו התוצאות ארוכות הטווח של ההתערבות הטורקית הממשמשת ובאה אשר יהיו, היא תניב הרבה ארונות-אבץ, הרבה טקסי קבורה, הרבה חריקות-שיניים. יש לה הפוטנציאל להרוס את בסיס התמיכה של ארדואן. הוא עדיין ניכר, כפי שלימדו אותנו הבחירות לנשיאות ב-2018; אבל הוא פגיע יותר מן המשוער, כפי שלימדו הבחירות העירוניות, שהעבירו בשנה היוצאת את שלוש הערים הגדולות ביותר של טורקיה, כולל איסטנבול, לשליטת האופוזיציה.
"16 אימפריות"
ארדואן עלה לשלטון בסוף 2002. בשנים הראשונות הוא נזהר, מבית ומחוץ. גם כאשר חדל להיזהר מבית, מפני שזיהה את חולשות הדעת של הגנרלים ומצא דרך להלך עליהם אימים, הוא הוסיף להיזהר מחוץ. יועצו הראשי לענייני חוץ, אהמט דאבוטואולו, טבע את הנוסחה "אפס בעיות" ביחסי טורקיה עם שכנותיה.
נוסחתו היתה ואריאציה על אטאטורק. בניגוד לנוסחת האב המייסד היא לא התכוונה להוציא את טורקיה מן הקלחת, כי אם למצוא לה מקום מכובד בתוכה. הרוח הזו לא יכלה לנשוב לאורך זמן, מפני שלא התיישבה עם מזגו של ארדואן ועם שאיפותיו. כאשר בנה לעצמו ארמון של אלף חדרים סמוך לאנקרה, הוא הורה להציב בו פסלים של 16 אבירים. כל אחד מהם ייצג "אימפריה טורקית" של העבר. משקיפים על טורקיה התחילו לייחס לארדואן שאיפות "ניאו-עות'מניות".
לפני ארבע שנים הצגנו כאן את השאלה אם ארדואן "יממש את הפנטזיה הדיסקרטית שלו לסדר מחדש את המזרח התיכון בכלי היחיד שאינו נתון לו לפי שעה, התערבות צבאית?"
השאלה התחילה להיענות בקיץ שעבר, כאשר ארדואן קיבל אור ירוק מדונלד טראמפ לפלוש לצפון סוריה. אבל הפלישה ההיא היתה כרוכה בסך הכול בחציית הגבול, לא הצריכה נתיבי אספקה ארוכים ולא הציגה קשיים לוגיסטיים.
עניין אחר בהחלט הוא חציית הים התיכון כדי להתערב במלחמת אזרחים מסובכת, שכל כך הרבה זרים כבר מעורבים בה. האמנם ארדואן רוצה להסתבך במלחמה עם שכירי חרב רוסים וצ'אדים? להילחם במיליציה, הנהנית מתמיכה צבאית וכספית של מצרים, של פדרציית האמירויות ושל סעודיה? הייתכן שהוא רואה בחזונו Pax Turcica, "שלום טורקי", שיפרוש את כנפיו על לוב, או לפחות על חציה המערבי, ויהפוך אותה לשטח חסות טורקי?
למחוק את 1924
זה מאה שנה שממשלה טורקית לא יצאה להרפתקה כזאת, מאז ניסיונות הפלישה הכושלים שלה למצרים ולקווקז, ב-1915.
הייתכן שלוח השנה מסמא את עיני ארדואן באוסף היובלים שלו? טורקיה המודרנית התחילה להיוולד ב-1919, ומלחמת הקוממיות שלה התנהלה עד 1923, שנת ייסודה של הרפובליקה. ב-1924 הודח אחרון הח'ליפים, והתחיל החילון המסיבי של טורקיה. את החילון הזה ארדואן גמר אומר להפוך. זה מה שהוא עושה מאז 2002, וביתר שאת מאז 2016. על מה הוא חושב ומה הוא מכין לקראת שנת 2024 הן שאלות שמתחילות ללבוש אופי פוליטי וצבאי הרה-גורל.
מבלי להרחיק לכת בניחוש העתיד, עניין אחד ברור למדי: טורקיה של ארדואן נפרדת מן הסטטוס קוו. המזרח התיכון של המאה הטורקית השנייה לא ייראה כמו זה של השנייה.
_____________________
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny