אינה אוחנה / צילום: רימה גרנובסקי
איפה אני תופסת אותך?
"בין פגישת עבודה לבין ישיבה עם אחד מאנשי הצוות. אני משתדלת פעם בשבוע לנהל עם כל אחד מחברי הצוות שיחת אחד על אחד שלא קשורה לעבודה, אלא לקידום האישי שלהם - בתור מתכנתים או בתור QA . בסופו של דבר עובד טוב הוא עובד שטוב לו. אני אולי לא אדבר שם על איך למצוא חתן, אבל כן אדבר על איזה הזדמנויות יש כדי לצמוח ואיזה משימות אוכל לתת לאותו עובד כדי שזה יתאים לשאיפות שלו. אופטימוב נותנת פתרון לשליחת קמפיינים בצורה מנוהלת, עם קבלת אנליזות על הקמפיין. אני מנהלת צוות של שישה עובדים בחברה".
כמה זמן את בחברה ומה עשית קודם?
"אני שנתיים פה. התחלתי כמתכנתת וחזרתי למקומי כראש צוות. קודם עבדתי בחברת סטארט-אפ ועברתי לאופטימוב כדי לעבוד במקום שבו אפשר לנהל במקביל גם חיי משפחה. אני מגיעה מוקדם כשאני צריכה לצאת מוקדם ולהשלים בערב. טוב שיש גם בן זוג שעושה זאת".
זה משאיר זמן פנוי?
"אנחנו משפחה מטיילת. כל סופשבוע אנחנו נושאים לאן שהוא עם הג'יפ, לפעמים עם לינה בשטח. כשזה לא בחורף זה יוצא כל שלושה שבועות בערך. אנחנו מעדיפים להכיר את הארץ על פני טיסה לחו"ל. בדיוק קנינו בית חדש וזה מביא איתו את החלום שלי לעצב את הבית. מגיל צעיר אני חולמת שהבית שלי יהיה שלי ושאני גם אבנה בו את הדברים. עכשיו בעלי, חמי ואני בונים מיטה שהיא טרקטור בשביל הבן הקטן שלנו. ראינו תמונה של משהו דומה בפייסבוק, התלהבנו, ואמרנו - בוא נבנה כזה. לא מזמן בנינו ראש מיטה למיטה שלנו וארונית למטבח".
את יודעת נגרות?
"כשצריך לומדים. יש לנו גם תרנגולות, ובמושב שבו גרנו בנינו לול. עכשיו עברנו דירה ונבנה משהו חדש לתרנגולות שעוברות איתנו. את המלונה של הכלב ברור שבנינו לבד".
איך הגעת למחשבים?
"נולדתי לתוך זה. אני ממשפחה של מהנדסים או מורים למתמטיקה. זה היה ברור מגיל חמש-שש. אמנות לא יכולתי ללכת ללמוד".
היית מעדיפה ללמוד אמנות?
"לא, כי אני מאמינה שיש אמנות גם בקוד ובפאשן שבהצלחה לפתור משימה. יש שתי דרכים להסתכל על קוד - או שאת כותבת סתם שורות שעושות משהו, או שאת פותרת משהו שמישהו לא הצליח. אני מסתכלת על האתגר".
איפה תהיי בעוד חמש שנים?
"פעם בשנה אני עושה את החשבון הזה, בדרך-כלל ביום ההולדת. אני רואה את עצמי מתקדמת בדרגות הניהול, אבל גם נשארת מחוברת לשטח".