אפי נוה / צילום: אמיר מאירי
1. שופטים שאיבדו את הבלמים
אחרי היבחרו לראשות לשכת עורכי הדין ב-2015, יצר עו"ד אפי נוה ברית עם שרת המשפטים דאז, איילת שקד, בוועדה לבחירת שופטים. ברית זו הגבירה משמעותית את היכולת של נוה לקדם מועמדים לשיפוט שרצה ביוקרתם, או לבלום את קידומם של שופטים או מועמדים לשיפוט שלא רצה בקידומם.
השופטים שרצו להתקדם ידעו זאת, עורכי הדין שרצו להתמנות לשיפוט ידעו זאת, ובדרך לקידום בקריירה חלק מהם פשוט איבדו את הבלמים וכאילו שכחו את כללי האתיקה שלהם הם מחויבים. לעתים, הם שכחו גם את כבודם העצמי וחלקם התרפסו בפני ממליך המלכים, נוה, כדי לקבל את המשרה שאליה שאפו. תמונת ההתרפסות נחשפה, בין היתר, בתחקיר שערך עמרי אסנהיים בתוכנית "עובדה" בסוף 2017.
עד היום, לשיטת הפרקליטות, ההתרפסות של המועמדים לשיפוט בפני נוה חצתה את רף ההתרפסות המביכה והפכה לפלילית, רק על ידי אחת מהם - שופטת השלום, אתי כרייף. לפי החשד, במסגרת הפרשה שזכתה לכינוי "מין תמורת מינוי" הסכימה כרייף לנהל עם נוה מערכת יחסים אינטימית, לכאורה, בתמורה לקידומה למשרת שיפוט.
נוה וכרייף מואשמים, בכפוף להליך שימוע, בקבלת ובמתן שוחד, בהתאמה (ונוה גם בהפרת אמונים), בכך שבד בבד לקשר אינטימי שניהלו השניים, ניצל נוה את מעמדו כראש הלשכה ופעל בעניינה של כרייף באופן מהותי במספר רב של הזדמנויות מול חברי הוועדה לבחירת שופטים וגורמים רלוונטיים אחרים. זאת, כשנוה מצוי לפי החשד בניגוד עניינים חריף נוכח הקשר ביניהם, שהלך והתעצם במהלך הליך המינוי, ובלי שדיווח על כך לגורמים שפע מולם.
התיק הפלילי של נוה והשופטת כרייף עוד רחוק מלהסתיים, וספק רב אם הוא אכן ייגמר בהרשעה בשוחד. אולם בימים האחרונים עלתה השאלה, אם ישנם מקרים נוספים של מערכות יחסים בין שופטים ומועמדים לשיפוט לבין אפי נוה, שמהם עולה חשד לפלילים.
סיפורו של "השופט איקס", שלפי הפרסום בעיתון "הארץ" נוה תמך בקידומו לתפקיד בכיר בתמורה לסיוע בענייניו, הוא סיפור בעייתי שצריך להיבדק ולהיחשף. הוא מלמד שוב על הקשר ההדוק מדי, הפמיליארי מדי, שהיה בין נוה לבין שופטים בכירים יותר או פחות, שלראש הלשכה לשעבר הייתה השפעה על קידומם. האם מדובר בסיפור שחצה את הרף הפלילי? כנראה, לא. בניגוד למקרה של כרייף, במקרה של "השופט איקס", יכולת ההשפעה של נוה על קידומו הייתה מוגבלת מאוד, ושניהם ידעו זאת בעת שהתכתבו ושוחחו ביניהם.
גורמים המעורים בפרשייה אמרו ל"גלובס" כי לא רק ש"השופט איקס" הוכה בתדהמה כשהתבקש למסור תגובה ליחסיו עם נוה, אלא שלקח לו זמן רב כדי להבין על איזו התכתבות מדובר. גם נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, חושבת שאין כאן חשש לפלילים. זוהי אחת הסיבות שבעטיה הוציאה הרשות השופטת הודעה חריגה - ומעט מוזרה בהתחשב בעובדה שהרשות השופטת היא שהטילה את החיסיון על החומרים שהוצאו מהפריצה לטלפונים של נוה - שלפיה אין לה התנגדות שההתכתבויות שהופקו מהטלפונים, ייחשפו.
סיבה נוספת, כבדת משקל עוד יותר להודעת הרשות השופטת על הסכמתה לחשיפת החומרים, היא שהנשיאה חיות ובכירים אחרים במערכת יודעים ש"פרשיית השופט איקס", שמצטרפת ל"פרשת מין תמורת מינוי" מוסיפה עוד שמן למדורת חוסר אמון הציבור במערכת המשפט. חרושת השמועות סביב מערכת היחסים בין "השופט איקס" לנוה, וסביב התכתבויות שהיו לנוה עם שופטים אחרים, היא גרועה אפילו יותר מהמציאות העגומה בפני עצמה.
אגב, למרבה צערה של מערכת המשפט ושל הציבור, במישור התוצאה של אותו מינוי בכיר של "השופט איקס" יש תמימות דעים כי מדובר במינוי מוצלח מאוד. "השופט איקס" מונה לתפקידו הבכיר רק לאחר שהציג לגורמים שבחרו בו, תוכניות מפורטות באשר לדרך שבכוונתו לפעול במסגרת התפקיד הבכיר, והוא אכן עומד ביעדים שהציג. ואם בארזים נפלה שלהבת...
2. השופטים, הלשכה והכנס באילת
ב-6 באפריל 2016 התפרסמה ב"גלובס" כתבה שחשפה כי עשרות שופטים, ובהם שופטי ביהמ"ש העליון טסו לאילת לכנס לשכת עוה"ד, וחלקם לנו במלון יקר במימון הלשכה שבראשה עמד אז נוה. בכתבה נאמר, בין היתר, כי "מימון הטיסה והלינה לשופטים - שחלקם אולי יידרשו עוד לדון בתיקים שבהם הלשכה היא בעל-דין, או שבכירי הלשכה עשויים לייצג בהם - אינה רצויה אולי בעיניי רבים, אך מסתבר כי הדבר חוקי ומותר על-פי הנהלים".
בין השופטים שהשתתפו באותו כנס שנתי היו שופטי העליון בדימוס, הנשיאה דאז מרים נאור; המשנה לנשיאה דאז, השופט אליקים רובינשטיין; והשופט יורם דנציגר; וכן שופטי עליון המכהנים גם היום, בהם הנשיאה אסתר חיות, דפנה ברק-ארז, אורי שוהם, נעם סולברג, חנן מלצר וניל הנדל. גם מנהל מערכת בתי המשפט דאז, השופט מיכאל שפיצר, היה במשתתפים.
עוד בין השופטים המוכרים שהגיעו לכנס, שניים משופטי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א - חאלד כבוב ורות רונן. שופטים נוספים מבית המשפט המחוזי בת"א שנכחו בכנס, וחלקם על חשבון הלשכה, היו הנשיאה דאז, דבורה ברלינר והשופטים איריס לושי-עבודי, מרים דיסקין, דפנה אבניאלי, בני שגיא, תמר אברהמי, חנה פלינר, שמואל בורנשטיין ואיתן אורנשטיין. מבית המשפט המחוזי בחיפה הגיעו לכנס הנשיא דאז, יוסף אלרון, והשופטת יעל וילנר שכיום מכהנים כשופטים בביהמ"ש העליון.
מערכת בתי המשפט לא התרגשה באותה עת יתר על המידה מהפרסום ומסרה בתגובה לכתבה כי: "השופטים מרצים בכנס השנתי של לשכת עוה"ד זה שנים רבות. מרבית השופטים שמרצים לא לנים באילת, ושבים עוד באותו היום לבתיהם. ישנם שופטים שמרצים בכמה פאנלים ולנים באילת, והוצאות השהייה ממומנות על-ידי הלשכה. יודגש כי מערכת המשפט נושאת בעלות יום ההיעדרות של השופט המשתתף בכנס. כמו כן, השופטים אינם מקבלים תמורה כלשהי בגין השתתפותם בכנס".
אל כנס דומה של הלשכה הגיע תחקירן "עובדה" עמרי אסנהיים כשהוא חמוש במצלמה. באותו תחקיר, נחשף, כאמור, טלוויזיונית, איך שופטים מכהנים ומועמדים לשיפוט, מתחנפים לאפי נוה.
הפעם, הנשיאה חיות זעמה. היא נזפה בשופטים ומסרה כי: "התוכנית מציבה בפנינו, השופטים, מראה על האופן שבו התנהלו אחדים מאיתנו באותו כנס, והתמונה הנגלית אינה מחמיאה, בלשון המעטה". חיות הוסיפה כי: "אני בטוחה שמה שראינו אינו מעיד על הכלל, אך גם כך יש להפיק ממה שראינו את הלקח הדרוש".
3. פינוקים על חשבון לשכת עורכי הדין
לא רק לשופטים, אלא גם לעשרות כתבי משפט ועיתונאים אחרים מכל כלי התקשורת, מימנה לשכת עוה"ד את הטיסות והשהות בבתי המלון בכנסים שערכה לאורך השנים באילת. (כתבה בנושא פורסמה ב-18 במאי 2017 באתר ביקורת התקשורת, "העין השביעית").
נוה אגב, לא המציא את שיטת פינוק העיתונאים והשופטים בכנסים, הוא רק פיתח ושידרג אותה לדרגת אומנות. גם הח"מ, כאשר הנחה או השתתף בפאנלים של הלשכה בכנס, זכה ליהנות מאותה הנאה מעט מפוקפקת של מימון הנסיעה או חלקה על ידי הלשכה. חשבתי אז שאדם צריך לקבל שכר על עמלו.
עם זאת, לאחר מחשבה נוספת, הבנו ב"גלובס" כי הדבר הזה אינו ראוי, ולו בשל מראית העין, והתעקשנו שמימון הנסיעה יהיה על חשבון העיתון, ולא על חשבון הלשכה. עיתונאים צריכים לשמור על ריחוק ממושאי הסיקור שלהם, כמו ששופטים צריכים לשמור על ריחוק מסוים מעורכי הדין שמופיעים מולם או מראשי הלשכה שמשפיעים על קידומם.
בעיקר כשהנסיעות של עיתונאים, פוליטיקאים, שופטים, ועורכי דין, לכנסי לשכת עוה"ד באילת כללו הרבה יותר מסתם שהות באחד מהמלונות המפנקים בעיר הדרומית. הם כללו כרטיסים חינם להופעות שנערכו בכנסים, חלוקת כיבודים, ושדרוגים שונים.
באותה תקופה היה מי שלעג ל"גלובס" וקרה לנו "טהרנים". אבל הזמן הוכיח שבהתחלה טעינו ובהמשך צדקנו. נתן אלתרמן כתב בשירו "מקרה פעוט" ש"אם מטפחים אנו חזון גדלות אוטופי, גם בקטנות חובה לנגוע לפרקים. ואל נאמר שהמקרה הוא מיקרוסקופי... במיקרוסקופ, אחיי, נגלים החיידקים". החיידקים בהתנהלות של לשכת עורכי הדין, שופטים, עיתונאים, ופוליטיקאים, שהיו במגעים עמה, נגלו מזמן, אבל רוב הזמן רובנו התעלמנו מהם. הזמן חלף והחיידקים התרבו עד שהמחלות הסמויות מהעין החלו להתגלות ונכון להיום, לא ברור איזה מחלות עוד יתגלו מהתקופה הזאת.
4. הפריצה האסורה שחשפה את השחיתות
בראיון שפורסם ב"גלובס" בסוף השבוע האחרון אמר עו"ד אופיר שטרסנוב, המייצג את השופטת החשודה, אתי כרייף, כי כל אדם צריך להיות מוטרד לגבי שימוש בראיות שמושגות דרך עבירה על החוק, וכי הפריצה לנייד של נוה היא עבירה חמורה, שכל התוצרים ממנה צריכים להיות פסולים כראיה. עו"ד סטרשנוב כיוון, בין היתר, לראיות שהושגו כתוצאה מהפריצה לטלפון של נוה ושהובילו לכתב האישום בפרשת "מין תמורת מינוי". "מתן חסינות לפריצה כזאת הוא סכנה אנושה לפרטיות של כל אדם וסכנה לפגיעה בנורמה הקיימת היום", אמר שטרסנוב והוסיף: "מתן חסינות למעשה הפריצה נותן תמריץ למעשים כאלה בעתיד, והתוצאות עלולות להיות קשות. כפי שקורה כבר עכשיו, כשמידע פרטי על בכירים מסתובב אצל גורמים שאיננו יודעים מה טיבם".
יש טעם בדבריו של עו"ד שטרסנוב. כפי שכתב לא מזמן שופט ביהמ"ש העליון, יצחק עמית, לא תהיה זו הפרזה לומר כי בטלפון הסלולרי טמון סיפור חייו של האדם, באשר אצורים בתוכו רגעים וזיכרונות משמעותיים מחייו של אדם, לצד מידע ופרטים חיוניים לתפקודו היומיומי - תמונות של עצמו ושל יקיריו, כתובות ומספרי טלפון של קרובים ומכרים, יומן, פתקי תזכורות ולוח שנה ועוד.
אבל זה שפריצה לטלפון נייד של אדם מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו, והיא מעשה ראוי לגינוי, לא אומר שאפשר להתעלם מהמידע שנחשף אודות התנהלותו של נוה. בזכות המעשה הבעייתי של הפריצה נחשפנו לשחיתות שחדרה לתוך הליך בחירת שופטים במדינת ישראל.
** חזקת החפות: עו"ד אפי נוה והשופטת אתי כרייף הם בגדר חשודים בלבד במעשים האמורים. הם מכחישים את החשדות נגדם, ועומדת להם חזקת החפות.