פארק מטרופוליני השרון / צילום: איל יצהר, גלובס
מדי שנה בישראל שטחים פתוחים בהיקף שטחה של כרמיאל הופכים לשטחים בנויים, שטחים טבעיים ומיוערים בהיקף שטחה של הרצליה הופכים לשטחים חקלאיים. כך עולה מדוח חדש של "המארג" - התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל, המתפרסם הבוקר (א'). לפי הדוח, קצב השינוי משטחים פתוחים לשטחים בנויים בין השנים 2014-2017 הוא הגבוה ביותר ב-20 השנים האחרונות, כאשר קצב אובדן השטחים הפתוחים כיום גבוה במיוחד במרכז וצפון הארץ.
דוח מצב הטבע 2018, שנערך ע"י ד"ר מיכל שורק וד"ר עידן שפירא, במסגרת המרכז הלאומי לחקר המגוון הביולוגי במוזיאון הטבע, מציג תהליכים ומגמות במצב המערכות האקולוגיות בישראל. התופעות העיקריות שנצפו מצביעות על תהליכי פגיעה מתמשכים במערכות האקולוגיות הטבעיות, המשך התרחבות הפגיעה הישירה והעקיפה בשטחים הפתוחים והתעצמות האיום על המגוון הביולוגי בישראל.
מהדוח עולה כי אובדן שטחים טבעיים לטובת בינוי וחקלאות הם מהאיומים המרכזיים על המערכות האקולוגיות ומגוון המינים בישראל, כשלפי הדוח הנתונים, במוקדי פיתוח ובינוי מתבססות אוכלוסיות של בעלי חיים פולשים, עופות פולשים חודרים גם לשטחים המרוחקים מיישובים בנויים, ו-30% מבין 213 מיני הציפורים בישראל, נמצאים בסכנת הכחדה. זאת, בזמן שלפיתוח תשתיות ויישוב יש גם היבט של קיטוע בתי גידול ומערכות אקולוגיות, והגברת השפעות שוליים על השטחים הטבעיים הסמוכים להם.
במסגרת תכנית הניטור הלאומית נצפתה התפשטות בשטחי המחיה וגידול באוכלוסיות של מספר מיני יונקים מלווי אדם באזורים המדבריים של ישראל, בהם שועל מצוי, תן זהוב ודרבן. לאוכלוסיות הגדולות של מינים אלו השפעה שלילית על מערכות אקולוגיות. בישראל מאות מינים פולשים, בעלי חיים וצמחים. התפשטות והתבססות של מינים פולשים נחשבות לאחד האיומים המרכזיים על המגוון הביולוגי המקומי ועל תפקוד מערכות אקולוגיות. בין השנים 2010-2018 נוספו לפחות תשעה מיני צמחים פולשים חדשים לישראל. מינים אלה נמצאים בשלבי התפשטות ראשוניים בארץ, ואחד מהם, צחר כחלחל, נמצא ברשימת 100 המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם.
בעשור האחרון אוכלוסיות הצבי הארץ-ישראלי מצטמצמות, ככל הנראה כתוצאה ממספר גורמים בהם ציד, טריפה מאוכלוסיות גדולות של מינים מתפרצים, וצמצום וקיטוע בתי גידול. מנגד, מספירות שנתיות של רשות הטבע והגנים עולה כי אוכלוסיות צבי הנגב, צבי השיטים והיעל הנובי יציבות, אך קטנות ובחלקן מנותקות מאוכלוסיות אחרות, ולכן רגישות ביותר, בעיקר להכחדה מקומית כתוצאה מאירועי קיצון. מינים אלה מוגדרים בסכנת הכחדה גם מחוץ לתחומי ישראל, ולכן להגנה על האוכלוסיות המקומיות חשיבות ברמה העולמית.
גם הלוטרה, מין טורף של בתי גידול לחים, נמצאת בסכנת הכחדה בישראל, ואף נכחדה באזורים רבים. זאת, למרות שבשנת 2010 הוערך כי מדובר באוכלוסייה "קטנה אך יציבה". כעת, עם ייבוש בריכות הדגים, נראה שהמקטע הדרומי של הירדן מצטמצם והלוטרה בסכנת הכחדה חמורה.
למרות המצב העגום המתואר בדוח, מחבריו מצביעים גם על נקודות אור זעירות; ממצאי הניטור הימי בים סוף עולה, כי מצב שונית האלמוגים באילת - השונית הצפונית בעולם, נמצא במגמת שיפור בעשור האחרון. זאת לעומת הידרדרות חמורה במצב שוניות האלמוגים ברחבי העולם והאיום הממשי בו הן נמצאות. גם היחמור הפרסי - מין שנכחד בעבר מהטבע בישראל ובוצעה השבה שלו, גדל בשני מוקדים בהם שוחרר לטבע.
בנוסף, לפי הדוח מאז שנת 2015 ועד 2017 עלה היקפן של שמורות טבע בכ-5% ושל גנים לאומיים בכ-6%. נזכיר כי כיום כ-22% משטח המדינה מוגדר כשמורת טבע או כגן לאומי, אך חלק גדול מהשטחים הללו מוחזקים בידי צה"ל והם למעשה שטחי אש. סך השטחים הטבעיים והמיוערים בישראל עומד על 828,14 קמ"ר, ו-84.45% מהשטחים הטבעיים והמיוערים בישראל מנוהלים על ידי רשות הטבע והגנים (שמורות טבע וגנים לאומיים), אך חלק גדול מהם משמשים גם שטחי אימונים של צה"ל (75.5%). מרבית השטחים הללו ממוקמים באזורי הנגב, הערבה והרי אילת, החולשים על 60 אחוז משטח המדינה.
לדברי שאול גולדשטיין מנכ"ל רשות הטבע והגנים: "תכנית המארג היא תכנית לאומית מאוד חשובה, העוקבת אחר מצב הטבע לאורך שנים. אשמח מאוד אם ממשלת ישראל תיקח את המארג בתור תכנית לאומית רשמית, ותתקצב אותה בבסיס תקציב כדי שלא נצטרך להשתמש באנשים טובים שעוזרים לנו בכל פעם. צריך לזכור שישראל מצטופפת, יש לה בעיות בינוי ושיכון גדולות, ואסור שזה יבוא על חשבון השטחים הפתוחים. לכן, דו"ח המארג נותן לנו כלי חשוב ביותר על מנת להיערך לשמירה על שטחים פתוחים, כדי שגם לילדים ולנכדים שלנו יהיו מקומות להסתובב בהם ולראות טבע אמיתי. מתוך הדו"ח עולה בצורה ברורה שהאתגרים הולכים ומתרבים, והיכולת של רשות הטבע והגנים להתמודד תלויה מאד בגורמים נוספים".