פרופ' קווין מרפי / צילום: איל יצהר
פרופ' קווין מרפי, מומחה אמריקאי בינלאומי לתגמול ושכר מנהלים, מגונן בתקיפות אקדמית אדיבה כבר יותר משלושה עשורים על זכותם של מנהלים בכירים להרוויח עשרות ואף מאות מיליוני דולרים בחבילות תגמול מפנקות ותפורות אישית. זאת מול מה שנתפס בעיניו כגלים פופוליסטיים שיוצרים פוליטיקאים, עיתונאים והציבור הרחב, המובלים על ידי רגשות שליליים כמו זעם וקנאה.
פרופ' מרפי (61) הגיע לאחרונה לישראל כדי להשתתף בכנס הקתדרה לממשל תאגידי בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן. זו הפעם השנייה שהוא מבקר כאן.
ב־2013 ביקרת כאן והעלית חשש שהגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית בישראל תהיה "הרסנית". והנה, החוק עבר ב־2016 והתגמול הוגבל עד פי 35 משכר העובד בעל התגמול הנמוך ביותר בתאגיד. רוב המנהלים בבנקים עזבו, אבל אף בנק לא קרס, מניות הבנקים לא ספגו מהלומה ואפילו רווחי הבנקים לא נפגעו. טעית?
"יש ויהיו למהלך הזה השלכות, אין ספק. ייתכן שאנחנו עדיין לא מספיק רחוקים מההתרחשות כדי לדעת אם אלו יהיו השלכות לטווח קצר או לטווח ארוך. אנחנו כבר יודעים שיש זרם שונה של כישרונות שפונה לסקטור הפיננסי, ואפשר להתווכח אם זה דבר טוב או רע.
"אני תמיד בוחר להאמין לכוחות השוק, ואם הכוחות האלה חשבו שכדאי להעלות את השכר לבכירי הסקטור הבנקאי, אני מניח שהיה בהחלטה הזו משהו פרודוקטיבי. לא הייתי רוצה לחשוב על הסקטור הזה כעל משחק סכום אפס".
ייתכן שהסקטור "הרוויח" את היחס הזה במשבר של 2008?
"המוניטין של הסקטור הפיננסי אכן ספג מכה הגונה, אבל עוד לפני המשבר אנשי הסקטור הפיננסי היו חתומים על שורה ארוכה של חידושים וכלים שהפחיתו עלויות וחסכו הרבה כסף לכלכלה, לחברות ולאנשים פרטיים. זה כשלעצמו הצריך המון כישרון".
בישראל יש מי שחושש שבמשבר הפיננסי הגדול הבא, נניח בעוד עשר שנים או יותר, בסקטור הפיננסי לא יהיו על ההגה המנהלים הבכירים הטובים ביותר. מה דעתך על כך?
"אני חושב שזה בהחלט אפשרי. ייתכן שנראה בישראל סקטור פיננסי שסובל מרגולציית יתר. זה בדיוק מה שקורה כיום באיחוד האירופי, שגם שם הושמו מגבלות חמורות על שכר הבנקאים.
"אני מאמין שנראה זרימה של טאלנטים ישראלים מהסקטור הזה לארה"ב, אולי גם לסינגפור ולהונג קונג, למקומות שאין בהם מגבלות שכר. כמו כן, נראה תנועה של בכירים לפרייבט אקוויטי, לקרנות גידור ולסקטורים קרובים נוספים שהשכר בהם אינו מוגבל".
מי קבע שמנכ"ל ותיק, שלוקח הביתה עשרות מיליוני שקלים, עדיף על מנכ"ל צעיר יחסית ורעב, שמוכן לעשות אותה עבודה ב־2.5 מיליון שקל בשנה?
"העובדות הן שבארה"ב יש הרבה מאוד דירקטוריונים שמוכנים לשים על השולחן הרבה מאוד כסף כדי לקבל את המנכ"ל הנכון. למה? כי הם חייבים לדעת שאותו מנכ"ל יהיה שם בעת משבר. הם חושבים שבחירה לא נכונה של מנכ"ל, גם אם תחסוך כסף בטווח הקצר, עלולה לגרום נזק גדול לחברה.
"זו גם הסיבה שלהערכתי יש שוק ער למנכ"לים ובכירים בבנקים הישראליים, שמחפשים משרה מחוץ לישראל. יש שוק אקטיבי כיום, שרק הולך ומתפתח, להעסקת מנכ"לים מחוץ למדינות המקור שלהם, בזכות כישורי הניהול שלהם. יותר ויותר חברות ממנות מנכ"ל מחוץ לחברה. נכון שיש מנכ"לים שמקבלים שכר מופרז וגם מנכ"לים שמקבלים פחות ממה שמגיע להם. עדיין, כשאנחנו מדברים על שכרם, חשוב שנקשיב לשוק".
"נתוני העובד החציוני מטעים ביותר"
מרפי החל לעסוק בשכר הבכירים במהלך לימודי התואר השני שלו, לפני כמעט 40 שנה. "באותה תקופה הייתה התייחסות אקדמית מועטה בלבד לסוגיית שכר הבכירים, התפרסם מחקר על זה בערך פעם בעשר שנים", הוא אומר. "חיפשתי מידע ונתונים על זה והתחלתי לגלגל בדיקות, שהפכו למחקרים, שהפכו למאמרים. כדי לדעת מה אני עושה בתחום המסובך הייתי צריך ללמוד כל הזמן - וכך נעשיתי מומחה. והנה, 40 שנה אחר כך, אני עדיין חוקר את התחום. והוא משתנה כל הזמן".
גם מידת תשומת-הלב הציבורית לסוגיית שכר המנהלים השתנתה מאוד במשך השנים.
"נכון. כשהתחלתי, לא הייתה כמעט תשומת-לב לנושא, זה לא היה בכלל נושא שנוי במחלוקת. כיום, במדד של 1 עד 10, הנושא תופס תשומת-לב ציבורית ברמה של לפחות 8 או 9. בבחירות האחרונות, הילארי קלינטון בחרה להתחיל את הקמפיין שלה לנשיאות במתקפה על שכר המנהלים. וכאמור, ברני סנדרס ואליזבת' הרחיבו את זה גם למיליארדרים, אבל דיברו בלי הפסקה גם על החמדנות התאגידית".
התגמול של מנכ"ל וולמארט גדול פי יותר מאלף משכר העובד החציוני ברשת הזו. זה בסדר מבחינתך?
"מבחינתי האישית? זה לבטח בסדר. אני חושב שחשיפת היחס הזה היא בעצם חסרת משמעות ומתרחשת בארה"ב ממניעים פוליטיים, לא על בסיס דאגה אמיתית לבעלי המניות. היא נוספה לחוק דוד-פרנק (רפורמה ברגולציה הפיננסית בארה"ב שנחקקה ב-2010 - ד"א), ומשם כבר הכול השתנה. למעשה, המגמה הזו התחילה בפוליטיקאים שרק רצו לבייש את המנכ"לים ולהקטין את שכרם. מאוד מצער שהחוק מחייב כיום חשיפה כזו".
לדברי מרפי, תמיד ידענו מה שכר המנכ"לים, והחידוש היחיד הוא שעכשיו אנחנו גם יודעים מה שכר העובד החציוני בחברה, וזה כבר נתון מטעה ביותר. למה? "כי הוא תלוי במשתנים רבים, למשל כמה עובדים במשרה מלאה יש לך, כמה במשרה חלקית, האם יש לך עובדים מעבר לים. תחשוב על חברה למכירת פיצות שהעובד החציוני שלה הוא שליח במשרה חלקית. כך נוצר יחס של 1 ל-1,000 שלא אומר בעצם כלום, בטח שלא אם זה הוגן או הגיוני".
לטענת מרפי, פערי השכר כבר לא נמצאים במגמת התרחבות בארה"ב. "הפערים היו בשיאם בסביבות שנת 2000, בשיא בועת הדוט.קום, אבל מאז הם במגמת ירידה או לפחות התייצבות", הוא אומר. "פערי השכר ב-500 החברות הגדולות ביותר עדיין גדולים מאוד, אבל ברגע שיורדים מתחת לזה מגלים המון חברות שבהן הפערים לא כל כך גדולים. אבל שוב, אני חייב להגיד: היחס בין שכר המנכ"ל לשכר העובדים לא מעניין את בעלי המניות, אלא פוליטיקאים כמו ברני סנדרס".
יותר מזה, מרפי טוען שלשכר המנהלים הבכירים יש השפעה מועטה בלבד על התרחבות האי-שוויון הכלכלי בארה"ב, "וזאת מהסיבה הפשוטה שאין כל כך הרבה מנהלים בכירים", כדבריו.
"מיסוי על פערי שכר - הצעה מגוחכת"
אחת ההצעות האחרונות שהעלה לסדר היום סנדרס, המתמודד במרוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית, היא להטיל מס על חברות שיש בהן פערי שכר גדולים בין המנכ"ל לעובד החציוני, יחס של יותר מ-50 ל-1. "זו הצעה מגוחכת", אומר מרפי. "אני רוצה להזכיר שבארה"ב מיושם כבר רעיון גרוע אחר, שלפיו אסור לנכות מס מעבר למיליון דולר על חבילת תגמול לבכירים. רף מיליון הדולר הושת ב-1994-1993 כשמיליון דולר עוד היה הרבה כסף. כיום, מיליון דולר זה ינואר גרוע מבחינתם של מנהלים רבים. כלומר, שכר של חודש אחד או פחות מזה. בשורה התחתונה, החברות נאלצות כבר כיום לנכות מס על חלק קטן מאוד מתגמולי המנהלים שלהן. אז להוסיף על זה מיסוי פרוגרסיבי?"
אמרת בעבר כי המתקפה על שכר המנהלים הבכירים נובעת בעיקר מזעם וקנאה. אתה עדיין חושב כך?
"אני משנה את דעתי בעקבות מידע חדש. במקרה הזה, אין מידע חדש מלבד העובדה שההתקפה על המנהלים התרחבה וכעת מותקפים גם מיליארדרים. בארה"ב מתקפה על העושר. יש אצלנו כיום מעט מדי כבוד והערכה לתרומתם של המיליארדרים לכלכלה ולרווחה האנושית.
"קח לדוגמה את המיליארדרים של האינטרנט. רבים מהם התעשרו אף שהחברות שלהם הציעו את רוב מוצריהם לציבור בחינם. חברות כמו גוגל ופייסבוק התעקשו על תג מחיר 0 לצרכנים - ומצאו דרכים אחרות להשיג הכנסות. אני לא חושב שיהיו הרבה אנשים שיטענו ברצינות שמצבנו גרוע יותר כיום מעצם קיומן של החברות האלו. מעבר לכך, רבים מהמיליארדרים לא שמים את הכסף שלהם מתחת למזרן. ביל גייטס וורן באפט, לדוגמה, הם מהפילנתרופים הגדולים בעולם".
ועדיין, עושר כמעט דמיוני בגודלו מרוכז בידי קומץ קטן למדי של אנשים.
"זה נכון, אבל לנוכח העובדה הזו כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו מי הוא היה רוצה שיחליט איך להשקיע את הכסף הזה, ביל גייטס או הממשל הפדרלי ואליזבת' וורן (סנאטורית דמוקרטית, התומכת בין השאר בהכבדת המיסוי על העשירים - ד"א). אני בוחר בגייטס".
מה דעתך על התפקיד שמילאו עד כה הרגולטורים בהגבלת שכר המנהלים בארה"ב?
"כמעט כל הניסיונות להגביל את התגמול למנהלים הניבו תוצאות לא צפויות והשיגו את המטרה ההפוכה מכוונת הרגולטור. לדוגמה, מגבלת הניכוי במס על שכר מנהלים, שדיברנו עליה, הייתה אחד הגורמים המרכזיים למעבר מהיר ומהדהד מ-1993 לשימוש באופציות על מניות כאמצעי תגמול. בשורה התחתונה, זה הקפיץ פי שלושה את התשלום למנהלים".
מהי הדרך הטובה ביותר להבטיח שהמנכ"ל ישרת היטב את האינטרסים של בעלי המניות? אופציות לטווח ארוך?
"אני מאמין שמטרת החברות צריכה להיות יצירת ערך לטווח הארוך, אבל אני חושש שיותר מדי מנכ"לים לא מבינים מה זה אומר בכלל".
לא מבינים - או יודעים שהם חייבים להראות תוצאות כבר ברבעון הקרוב?
"זו דרך מעניינת להסתכל על זה. אנחנו אכן רואים מנכ"לים שעושים ככל שביכולתם לעמוד בציפיות האנליסטים. אנחנו יודעים שכאשר הם עומדים בהם מחיר המניה עולה וכאשר לא - מחיר המניה יורד. כך שאולי יש כאן מעגל שגורם למנכ"לים לנסות לעמוד בציפיות האנליסטים גם על חשבון אינטרסים לטווח ארוך של החברה.
"יותר מדי מנכ"לים באמת סבורים שאם הם עמדו בציפיות האנליסטים זה אומר שיצרו ערך למשקיעים, כי המניה עלתה. אם אני צודק בהנחה הזו, לא בטוח שאופציות לטווח הארוך יפתרו את הבעיה, אבל זה עדיין רעיון לא רע בעיניי".
בהתמקדות בכלכלה האמריקאית, איך אתה מתרשם מממשל טראמפ?
"אם ניקח את הדברים מעבר להתנהגות האישית של הנשיא או דברים שהוא אומר, טראמפ הוביל כמה מהלכים טובים מאוד לכלכלה האמריקאית. שמחתי לראות שהכיוון הכללי הוא פחות רגולציה, אהבתי גם את הפחתת שיעורי המיסוי על החברות בארה"ב והתחברתי לכמה מההחלטות משפטיות שהוא קיבל.
"עם זאת, אני מודאג מאוד מהאינסטינקטים של הנשיא בכל מה שקשור לנושא מלחמות הסחר, בעיקר עם סין. מדאיגה אותי קבוצת היועצים הכלכליים שמקיפה אותו, שנותנת לו עצות ומכתיבה למעשה את מדיניות הסחר הזאת".