בניין ה-OECD בפריז / צילום: עמירם ברקת
לאחרונה פרסם ארגון ה-OECD חוזר מדיניות להערות הציבור בנושא השחיקה הגלובלית של בסיס המס, המאיים לקבוע שיעור מס מינימלי גלובלי. זאת, במסגרת המשך ניסיונותיו של הארגון להתמודד עם אתגרי המס החדשים אשר נוצרו בעקבות הכלכלה הדיגיטלית. חוזר זה מכונה Pillar Two, בעוד החוזר שפורסם מוקדם יותר השנה על-ידי ה-OECD כונה Pillar One.
בעוד ש-Pillar One מנסה ליצור למדינות השונות זכות מיסוי בגין פעילות דיגיטלית של חברות רב-לאומיות במדינה, אף ללא כל נוכחות פיזית של אחת מהחברות הקשורות בתוך הקבוצה, הרי שב-Pillar Two מנסה ה-OECD "לשכלל" את הוראות ה-BEPS לכדי Global Anti-Base Erosion, על-ידי הענקת זכויות מיסוי למדינה אחת על חשבון רעותה, במקרה שהאחרונה לא מיסתה "מספיק" את הכנסות החברה הרב-לאומית, או אם שיעור המס המצרפי החל על החברה הרב-לאומית לא מגיע לשיעור מינימלי מסוים.
שני חוזרי מדיניות אלה ייכנסו לתוקף, ככל הנראה, לקראת סוף שנת 2020, כלומר תוך כשנה, אך במתווה הנוכחי הם כוללים בחובם חוסר ודאות וחשיפה משמעותית לפעילות העסקית של חברות ישראליות הפועלות באופן גלובלי.
Pillar Two מציע להחיל מספר כללים חדשים על חברות רב-לאומיות. אחד הכללים המוצעים יאפשר למדינה לכלול הכנסות זרות בתוך בסיס המס המקומי שלה, אם הכנסה זרה זו ממוסה מתחת לשיעור מס מינימלי מסוים. זוהי לא פחות ממהפכה בתחום מחירי ההעברה בפרט ובעולם המס בכלל, הגוררת להתנגשות בין דינים ומאפשר למדינה לשלוח יד לכיסיהן של החברות הרב-לאומיות ושל מדינות זרות.
אם כלל זה יתקבל, חברה-בת זרה של חברה ישראלית תהא חשופה למיסוי ביתר במדינה הזרה, משום שלתפיסת המדינה הזרה, כלל תשלומי המס ששולמו על-ידי החברה-האם בישראל אינם מספקים. שיעור המס האפקטיבי המינימלי טרם נקבע, אולם ניתן להעריך בסבירות גבוהה, לאור הדוגמאות אשר מספק ה-OECD, כי הוא יעמוד על 15%. כלל זה קובע דה-פקטו שיעור מס מינימלי גלובלי, אשר עשוי להיות גבוה יותר משיעורי המס החלים על חברות הזוכות למעמד מיוחד לפי החוק לעידוד השקעות הון, ולכן מייצר סכנה לחברות הישראליות.
החוזר האמור מציע גם להתיר למדינות למנוע מחברות רב-לאומיות את האפשרות לניכויים מסוימים, במקרה שבו שיעור המס החל במדינה נמוך משיעור מס מינימלי מסוים, ואף להטיל על חברות אלה חובת ניכוי מס במקור חדשה, אשר תחול על תשלומים מסוימים, כל זאת כאשר התשלומים הללו לא עומדים ברף של שיעור מס מינימלי.
דרכי פעולה אלה של ה-OECD מעלות שאלות קשות מאוד בדבר יעילותן וכן בדבר אופן חישוב המס הגלובלי, הכרה בהפסדים צבורים, חישוב חבות המס לפי טריטוריות שונות, סתירה בין דברי חקיקה מקומיים של מדינות, אמנות, קיימות ועוד.
אחד הנושאים הקשים ביותר שיהיה על ה-OECD לתקל, הוא סדר הקדימות בין המדינות לגביית המס. בנוסף, קיים חשש כי קביעת שיעור מס מינימלי גלובלי יפתח "מרוץ" בין המדינות, דווקא להתאמת שיעור המס החל בהן כלפי מטה, במטרה למשוך השקעות אל תחומן. הפחתה זו של שיעור המס במדינות מפותחות אחרות תהפוך את ישראל להרבה פחות אטרקטיבית עבור משקיעים ואף תרחיק ממנה קניין רוחני של חברות רב-לאומיות.
נדמה כי ה-OECD פועל בהיסטריה, בניסיון להקדים חקיקה מדינתית, אך הכאוס אשר ייווצר בשל כך עלול להביא לכך שיצא רווחו בהפסדו. הכללים המוצעים על-ידי ה-OECD ידרשו, ללא ספק, תיקונים לא מעטים של חקיקה מקומית, אמנות מס בינלאומיות וכן קביעת מנגנונים ברורים להסדרת מחלוקות בין מדינות ובין רשויות המס לנישומים.
רשות המסים בישראל, אשר משתתפת בדיונים ב-OECD, חייבת לדאוג לכך שהכללים החדשים יחולו רק על חברות רב-לאומיות אשר עומדות ברף מסוים של הכנסות או רווחים (למשל, הרף החל על דיווחי CbC, דהיינו הכנסות של מעל 750 מיליון אירו). אך מאחר שבכך אין די, היות שהכלכלה הישראלית משגשגת, ומספר החברות הישראליות המציגות תוצאות כאלה הולך וגדל, על רשות המסים לדאוג לפטור, ברמת ה-OECD, את החברות הזוכות למעמד מיוחד מכוח החוק לעידוד השקעות הון, בדומה לפטורים אחרים אשר אושרו על-ידי ה-OECD.
חברות ישראליות להן נוכחות (פיזית או דיגיטלית) בטריטוריות זרות, חייבות לשקול במסגרת דיוני הדירקטוריון לשנת 2020 את המעמד המשפטי של פעילותן העסקית הגלובלית, וכיצד יש להתכונן מבחינה רגולטורית ולהתאים את הפעילות העסקית הבין-חברתית למציאות החדשה.
הכותב הוא עורך דין וכלכלן, שותף וראש מחלקת מחירי העברה במשרד עורכי דין הרצוג פוקס נאמן