ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: איל יצהר, גלובס
בסדרת ציוצים בטוויטר הסביר ראש הממשלה שעליית מחירי הדיור היא תולדה בלתי נמנעת של פריחה דמוגרפית. "אנחנו אחת המדינות הקטנות בעולם", כתב נתניהו, "אבל עם אוכלוסייה שגדלה יותר מהר כמעט מכל אוכלוסייה אחרת. יותר מכל אוכלוסייה אחרת בעולם המערבי, וכמעט יותר מכל אוכלוסייה אחרת בעולם הערבי". התוצאה הכמעט אוטומטית, לדבריו, "היא שמחיר הדיור יעלה כי השטח מוגבל".
הקשר בין צפיפות אוכלוסין ומחירי הדיור הוא סיפור מסובך, ולא ננסה להכריע בו כרגע. אבל הטיעון של נתניהו נשען על הנחה ישירה יותר: מספר תושבי ישראל גדל בקצב יוצא דופן, לא רק בהשוואה למערב אלא גם בהשוואה לשכנינו הערבים. מה אומרים הנתונים?
ראשית, נסיר מכשול מהדרך. אנחנו לא מדברים כאן על שיעור הפריון המפורסם של ישראל, שמציין את מספר הילדים הממוצע לאישה. גידול אוכלוסייה מבטא עלייה במספר התושבים, מכל סיבה שהיא - לידות, ירידה בתמותה, הגירה. כל דבר.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גידול האוכלוסייה בישראל בעשור וחצי האחרונים היה כמעט תמיד בין 1.75% ל-1.95% לשנה. זה קצב נמוך מזה שנרשם בימי העלייה של שנות ה-90, שלעתים עלה על 3%, אבל הוא בהחלט חריג בהשוואה למערב. מאגר המידע של הבנק העולמי מספר שהגידול השנתי במדינות OECD עמד בעשור שבין 2008 ל-2018 על כ-0.6% בשנה, ובאיחוד האירופי על 0.2% בלבד. בעשור כולו, אוכלוסיית ישראל תפחה ב-21.5%, ואילו זו של ה- OECD ב-6.3%. לוקסמבורג הזעירה היא היחידה בארגון שהתאכלסה מהר מישראל - 24.4% מאז 2008.
ומה עם ארצות ערב? מניין התושבים במדינות הליגה הערבית גדל בעשור החולף ב-24.1%, רק קצת יותר מהר מאתנו. כמה מדינות חשובות גדלו לאט מישראל, כמו מרוקו (14.2%), תוניסיה (11%) ולוב (10.2%). סוריה המדממת, שהמוני פליטים נמלטו ממנה, הצטמקה ב-18.2%. בשאר 17 המדינות החברות בליגה נרשם קצב מהיר מאשר בישראל.
■ בשורה התחתונה: דברי נתניהו חצי נכונים. אוכלוסיית ישראל גדלה בכ-2% בשנה, מהר מכל מדינה מערבית חשובה, אבל לאט מרוב מדינות הליגה הערבית.
● תחקיר: אוריה בר-מאיר