א.
מאז הוכרז בסוף השבוע ששמו של לוויין התקשורת הלאומי החדש של ישראל יהיה "דרור 1" (!) אני לא יודע את נפשי מרוב שמחה, גאווה והתרגשות. קוראי העמוד הזה מכירים ודאי את האהבה הגדולה שלי לחלל ואין ספק שעד כה, זה הכי קרוב שהגעתי.
"דרור 1" - גם אתם מוכרחים להודות שזה שם מושלם ללוויין - ייבנה בישראל על-ידי התעשייה האווירית, יבוסס ברובו על טכנולוגיות כחול-לבן וייתן מענה לצורכי התקשורת הלוויינית של מדינת ישראל במשך כ-15 שנה - ממש כמעט כמוני: גם אני נבניתי בישראל בעזרת טכנולוגיות כחול-לבן, וגם אני מנסה לתת מענה לחלק מצורכי התקשורת של ישראל. "אנו שמחים לצאת לדרך עם דרור 1", אמר סמנכ"ל תע"א ומנהל חטיבת מערכות טילים וחלל, בועז לוי. הוא הדגיש שמדובר ב"לוויין התקשורת הישראלי המתקדם ביותר שנבנה אי פעם", ולבי ניתר בחזי כמו ציפור על טרמפולינה מעננים. לכל איש יש שם, כתבה המשוררת זלדה. על הכיפאק, אחותי, אבל לכמה אנשים חוץ מעמוס, אופק וממני יש שם של לוויין, הא? נראה אותך כותבת שיר על זה!
ב.
בואו נדבר על "דרור 1", מכונה מופלאה למדי במשקל של כ-6 טונה, שתרחף בגובה לא נורמלי של כ-36 אלף ק"מ מעל כדור הארץ. זה עמוק בחלל. תחנת החלל הבינלאומית, לשם השוואה, מרחפת רק 400 ק"מ מעלינו. בגובה הזה ירחף לו "דרור 1" במסלול הגיאוסטציונרי, שם יקיף את כדור הארץ בדיוק באותו הקצב שזה משלים סיבוב סביב צירו: 23 שעות, 56 דקות ו-4 שניות. כלומר, מכדור הארץ הוא ייראה לנו כנמצא במיקום קבוע בשמיים. הכוכב הפרטי שלנו.
כמה עמוק הוא בחלל? כדי להגיע לשם, יצטרך "דרור 1" לחצות את האטמוספירה, את הסטרטוספירה, את המזוספירה הקפואה, 85 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ומשם להמשיך אל התרמוספירה הלוהטת בחום של למעלה מ-1,700 מעלות, לעלות אל האקסוספירה, שכבה דלילה של מולקולות מימן, ומבלי לעצור להמשיך עוד, למעלה, אל המגנטוספירה - אני לא ממציא את השמות האלה - אזור לא הכי ידידותי בחלל. מרוב שכבר אין שם חומר, הגרביטציה נחלשת ועולים הכוחות החשמליים. שם מתנגשים חלקיקים שמגיעים טעונים בשדה המגנטי של השמש עם חלקיקי הפלזמה שמגיעים טעונים מהשדה המגנטי של כדור הארץ ויוצרים חתיכת שדה מגנטי בין-פלנטרי. אני מדמיין את זה כמו אחד מהקליפים של מייקל ג’קסון. בסוף כולם רוקדים.
כדי להגיע לגבהים האלה, חברים, אתה צריך להיות חתיכת לוויין קשוח. או כמו שאומרים אצלנו בתעשיית החלל: זו לא עבודה לכל אחד - זו עבודה ל"דרור 1".
ג.
אין ספק שמבחינתי, מדובר בשדרוג משמעותי. אל תבינו אותי לא נכון, אין גאה ממני לשאת את שם הציפור הישראלית הנפוצה ביותר אחרי העורב, קולה נעים והיא חמודה שאין דברים כאלה, אבל עם כל הכבוד, לוויין היא לא. ומלבד זאת, הייתם פעם בגבעת דרור? גבעה אלק, ערימת חול, אי תנועה עם כמה קוצים ליד כביש 553, תעשו לי טובה. פעם בירח כחול גדלה שם איזו כלנית, תודה רבה באמת. וזה רק "הגבעה", אל תתחילו לדבר איתי אפילו על "נחל דרור". ההוא נחל כמו שההיא גבעה. זרזיף של ברז מקולקל זה מפלי ויקטוריה לידו. ולקינוח, לא רחוק נמצא מחלף דרור - פרויקט כושל שהפך מילה נרדפת למחדל. אני מתבייש להביא לשם אורחים מחו"ל, הם יצחקו עליי.
חייבים להודות שקטגוריית ה"דברים בעולם שקוראים להם דרור" השתפרה משמעותית עם ההכרזה על "דרור 1". צורך אסטרטגי, ככה הגדירו אותו, אמרתי לידידי עת היקשנו כוסית לחיי הלוויין החדש. ידידי הכחיש את הימצאותה של קטגוריה כזו בעולם, אבל אחרי פיתולים לוגיים נאלץ להודות שלו הייתה כזו קטגוריה, היא אכן הייתה משתפרת משמעותית. אבל רגע, הקשה, מה יהיה אם "דרור 1" יתפוצץ כמו "עמוס 6"? מה יהיה לו יתגלו במהלך השנים שחיתות או מחדל הקשורים ב"דרור 1"? מה יעלה אז בגורל הקטגוריה? זאת הבעיה עם אנשים כמוך, אמרתי לו, מזמינים אותך לשתות לחיי לוויין חדש ואתה ישר מבאס. מוכרחים להיערך לכל תרחיש, אמר ידידי. אז אני נערך לתרחיש שבמסגרתו תיתן לי לשתות בשקט, בסדר? סליחה, אמר ידידי, שכחתי כמה רגיש אתה נהיה בכל פעם שמתחילים לדבר על נחל דרור, בוא נדבר על דברים אחרים. הביבי הזה, הא! איזה...
אני חושב שמשהו קרה לי השבוע, קטעתי אותו, אני פשוט לא יכול להתייחס יותר ברצינות לדעתם של אנשים שאין לוויינים בשם שלהם.
ד.
נכון לעכשיו, לפי משרד האו"ם לענייני החלל החיצון (UNOOSA), עוטפים את כדור הארץ כ-5,000 לוויינים, מתוכם רק כ-2,000 פעילים, ורובם סובב את כדור הארץ במסלול נמוך. רק 517 לוויינים הגיעו לגבהים שאנחנו מדברים עליהם - 36 אלף ק"מ.
כמה קשוח אתה צריך להיות בשביל זה? "דרור 1" הוא לא סחלב. התקשרתי לתעשייה האווירית. הניסיונות שבהם צריך לעמוד "דרור 1" עד שיזכה להימלט מכדור הארץ נראים כלקוחים ממדריך עינויים. יש רק דרך אחת לוודא שדרור 1 יוכל לעמוד בפני השיגור, החום, הקור, הרעידות, הרעשים והרִיק של החלל - להעביר אותם את כל מסלול הייסורים פה, על האדמה. להרעיד אותם ולהרעיש להם, להקפיא אותם, ואז לשרוף אותם, להכניס אותם לתאי ואקום, ואז הכול מהתחלה.
תוחלת החיים של "דרור 1" תהיה כ-15 שנה. אחריו יהיו דרור 2, 3, ודרור 4. הנה מצאתי לי עוד דרך למנות את הזמן שעובר בחיים בין דרור לדרור. מעניין לאיזה דרור אגיע. יש מצב של-3. הדברים האלה גורמים לך לחשוב, לא?
ה.
גורמים לך לחשוב על מה יעלה בגורל "דרור 1" בתום 15 שנות תקשורת, ובכלל, כולם מתים בסוף, אבל ממה מת לוויין? מאחר שבמסלול הגבוה של הלוויין אין כבידה, משתמש הלוויין בדלק לבצע תיקוני מסלול קטנים ולהתמודד עם מה שהחלל זורק עליו. לוויין, כמו אדם, מת כשנגמר לו הדלק.
מה עושה לוויין אחרי שהוא מת? לוויינים קטנים שחגים במסלולים נמוכים נופלים לאטמוספירה ורובם נשרפים, אבל מפלצות תקשורת כמו "דרור 1" נידונות לגורל אחר לגמרי; אציל יותר, קודר יותר. את טיפות הדלק האחרונות שלו ינצל "דרור 1" כדי לעשות את הדבר שעשה הכי טוב - לא ליפול, ליפול זה הכי קל: "דרור 1" ייתן גז אחרון ובאקט מרגש יטפס עוד כאלף ק"מ עד שיעזוב את המסלול הגיאוסטציונרי. שם, איפה שכבר אין דבר מלבד גוויות קפואות ודוממות של הלוויינים שמתו קודם, צפות כמו שקיות ניילון במשקל של 6 טונות באוקיינוס של חלל, יבלה "דרור 1" את הנצח לבדו ואף אחד לא יפריע לו. באמת שיש מקום כזה בחלל, קוראים לו "בית הקברות ללוויינים".
זה עצוב, אבל גם יפה, כי "דרור 2" יתפוס את מקומו, ואחר כך יבואו 3 ו-4, והכול בסדר ככה. הרי אי אפשר שרק אחד ישוגר לחלל, יחצה את האטמוספירה, הסטרטוספירה, המזוספירה, התרמוספירה, האקסוספירה והמגנטוספירה, יקיף את כדור הארץ מגובה של 36 אלף ק"מ ויעשה את כל הכיף לבד, נכון?
"דרור 1". שם מושלם ללוויין.
