נהריה מוצפת / צילום: רם גוטליב
אחת לכמה שנים אנו נתקלים ב"כמויות גשמים שלא נראו מזה 50 שנה" הגורמות להצפות וקריסת מערכות הניקוז, במיוחד בערי החוף. לרוב מדובר בנזק משמעותי לרכוש. השנה אף נגבו חיי אדם בגין הצפות אלו.
הטיפול במערכות הניקוז (למעשה "תיעול", שכן בשפה המקצועית מערכות הניקוז אלו המערכות הגדולות המונעות שיטפונות בנחלים וכד') מופקד בידי הרשויות המקומיות. בניגוד למשקי המים והביוב שהועברו לתאגידי מים במסגרת רפורמת חוק תאגידי מים וביוב התשס"א-2001, מערכות הניקוז נותרו בידי הרשויות המקומיות.
חרף הביקורת הציבורית על הקמת תאגידי המים אין היום כל ספק בדרגים המקצועיים כי הרפורמה הביאה ומביאה לשיפור דרסטי במערכות המים והביוב. פחת המים צומצם בכ-30% תודות לתחלופת צנרות ישנות, הדבר חסך כסף למשק המים הלאומי, המתמודד מזומנות עם תקופות בצורת כמויות אדירות של מים. תחזוקה מיטבית וטכנולוגיות שונות ששולבו לאיתור דליפות הביאו גם הם לשיפור חד במערכות אלו. זיהומי הסביבה בגין הזרמות שפכים ממערכות ביוב קורסות התמעטו דרמטית. ברור לחלוטין לגורמים המקצועיים בתחום שריכוז המאמץ בהקמת חברות ייעודיות המתמחות מקצועית בתשתיות עירוניות זורמות הביא לשיפור חד בתפקודם. אין סיבה הגיונית שלא לצרף את מערכות הניקוז להצלחה זו. ריכוז כלל התשתיות העירוניות הזורמות בידיי גוף מקצועי אחד נדרש ומתבקש. חוק תאגידי מים וביוב מאפשר, כפוף להסכמת הרשות המקומית והרגולטור, להעביר את מערך הניקוז לטיפולם של תאגידי המים בתנאים מסוימים אולם בחוק לא נקבעו סמכויות נלוות והחשוב ביותר: לא נקבע מקור מימון לפעילות תאגיד הנוטל על עצמו את הטיפול במערכות הניקוז העירוניות. משכך, תאגידים בודדים בלבד מטפלים במערכות הניקוז כקבלני משנה של העירייה ואף זאת באופן חלקי ולעיתים, בהעדר משאבים נחוצים, בצורה שאינה מספקת.
יש הגיון רב בריכוז הטיפול בתשתיות זורמות בידי גוף מקצועי אחד ואין טעם לאפשר כפילות ולהותיר ברשויות המקומיות עובדים ומהנדסים המתמחים בטיפול בצנרת כשיש עובדים העושים זאת בתאגיד המים. למעשה מדובר בסיטואציה בה כול הצדדים "מרוויחים". ראשי הרשויות ייפטרו מהאחריות מעיקה למערכות הניקוז וזאת הן בהיבט האחריות הסביבתית והן בהיבט האחריות הצרכנית והנזיקית לתושביהם. תאגידי המים ימקסמו יתרון לגודל ויאותגרו במשימה הנדסית מורכבת. במקום לצמצם את מספר התאגידים נגדיל את המשימות שיש לכל תאגיד ותאגיד וכך הם יצדיקו את קיומם. והחשוב מכל, התושבים ייהנו משירותי ניקוז משופרים לאין ערוך. העברת מערכות הניקוז לתאגידי המים תאפשר גם קידום תוכניות לאגירת נגר עילי וניצול מיטבי של מי שיטפונות בידי גוף אחד האמון על שתי הסוגיות ותוסיף כמויות מים שעד כה לא נוצלו לטובת משק המים הלאומי.
תנאי קריטי מקדמי לכל זאת הוא הקצאת משאבים מלאה לתאגידי המים הן לצורך בניית מערכות ניקוז חדשות והן לצורך תחזוקן השוטף. עלויות מערכות הניקוז אינן נוגעות רק לצנרת הניקוז כי אם להסדרת גבהים ושיפועים ברחבי הרשות המקומית ועלולה לעיתים להתברר כפעולה מורכבת בעלות יקרה ביותר. לעניין הקמת מערכות ניקוז חדשות הרשויות המקומיות תיאלצנה לוותר על היטל תיעול תוך שהיזמים ימשכו מעתה לשלם עלויות פיתוח המכונות "דמי הקמה", גבוהות יותר לתאגידי המים. בעניין התחזוקה השוטפת הממומנת היום מכספי הארנונה, יש להגדיר מנגנון לפיו התאגיד יקבל תקצוב הולם, אולי באמצעות הגדלת תשלומי המים והביוב השוטפים על חשבון הפחתה בהתאמה של תשלומי הארנונה. יש כמובן להגדיר בחוק את סמכויות התאגיד לטפל במערכות הניקוז ובכלל זאת סמכויות לטפל בהצפות ובתוצאותיהן.
הוספת הטיפול בניקוז תוסיף נדבך נוסף וחשוב ברפורמה שכבר עתה הביאה לתוצאות מצוינות ותביא במקביל גם לייעול פעולת תאגידי המים.
הכותב הוא שותף במשרד עוה"ד מיתר ומומחה בדיני איכות סביבה ומים