מנכ”ל בזק דודו מזרחי ומנכ”לית הוט טל גרנות-גולדשטיין / צילומים: ישראל שם טוב, שלומי יוסף
2019 הייתה עוד שנת שפל בשוק התקשורת הישראלי: ההפסדים של החברות העמיקו, תזרימי המזומנים הפכו שליליים יותר, התחרות התעצמה, והרגולטור של הענף - משרד התקשורת - המשיך לעשות שגיאות קשות שעליהן כולנו שילמנו וכנראה נמשיך לשלם.
חלק מהשגיאות תוארו כאן בהרחבה שוב ושוב. כולם מכירים אותן, כולם מודעים להן, אבל את משרד התקשורת, כך נראה, זה פחות מעניין עד כה.
"גלובס" שם את הזרקור על הבעיות הקשות בשוק התקשורת, שפוגעות באזרחי ישראל בצורה הקשה ביותר, ומשרד התקשורת לא יכול להמשיך להתעלם מהן.
תשתיות האינטרנט: פריסת הסיבים האופטיים
הטכנולוגיה החשובה ביותר בעולם כיום בתחום תשתיות התקשורת היא הסיבים האופטיים. ללא כניסה של בזק לתחום פריסת הסיבים, מדינת ישראל למעשה לא תצליח לעשות את קפיצת המדרגה הנדרשת בתחום. משרד התקשורת ובזק מנהלים מאבק סביב מתווה הפריסה של בזק - המשרד רצה לחייב את בזק לפרוס את הסיבים במספר דרכים, אך בזק התנגדה עד כה לכולם.
אחרי שנתיים של איומים על בזק כמעט בכל כלי רגולטורי אפשרי - כולל איום על הטחת ראשה של בזק בקיר על-ידי סמנכ"ל במשרד התקשורת - מונה צוות בין-משרדי לפתור את הנושא. אחרי עבודה של מספר חודשים קבע הצוות כי פרויקט פריסה אוניברסלי הוא הפסדי, כפי שבזק טענה מהיום הראשון.
מאז ועד היום מנסה משרד התקשורת לקבוע מדיניות חדשה שתאפשר יציאה לדרך. אל תטעו - עדיין מדובר במודל מבולבל, מפלה ומעוות, שלא דומה לשום מודל סיבים אחר בעולם, אבל אפשר לומר שרואים את האור בקצה הסיב, ויש סיכוי מסוים שבשנה הבאה נראה את ניצני הפריסה.
מיזוגים בשוק הסלולר: חברות בסכנת קריסה
חברות הסלולר נמצאות במשבר פיננסי עמוק - מי יותר ומי פחות. יכול להיות שזה ייקח שנה, אולי שנתיים ואולי שלוש, אבל אם לא ישתנה משהו מהותי, חלק מהחברות פשוט לא ישרדו. הדרך היחידה להביא להישרדותן היא לאפשר מיזוגים בענף שיפחיתו בצורה מבוקרת את רמת התחרות. על השולחן קיימות כיום מספר אופציות למיזוג. השנה יש סיכוי שנראה לפחות מיזוג אחד כזה, אם משרד התקשורת לא יפריע. בסוף, בין אם יתירו מיזוגים או בין אם חברה מסוימת תקרוס, השוק הסלולרי יתאזן כך או כך.
התעריפים בין חברות הסלולר: מהגבוהים בעולם
משרד התקשורת נוהג לבצע טעויות במקום אחד, ואז לאזן את המצב על-ידי יצירת עיוות במקום אחר. תעריפי השלמת השיחה ברשתות הסלולריות בישראל הם מהגבוהים בעולם. הצרכן לא מודע לנושא, כי הוא בדרך-כלל משלם מחיר חודשי קבוע על השימוש, אבל על כל שיחה יוצאת משלמת חברה אחת לחברה המקבלת את השיחה.
תעריף הקישוריות בישראל הוא מהגבוהים בעולם והיה צריך להתעדכן מזמן ואף לרדת לאפס, אך זה לא קורה. מה שקורה בפועל הוא יצירת יתרון לחברות הגדולות שמרכזות הרבה תנועה - המפעילות הקטנות צריכות לשלם להן, והרבה. מקטע זה הוא מונופוליסטי שללא התערבות רגולטורית לעולם לא ישקף את העלות.
ההסדר הנוכחי הסתיים בסוף 2014, ומאז משרד התקשורת גורר את רגליו. בכל שנה הוא אומר שהנושא יטופל בשנה הבאה. בעניין זה גם לרשות התחרות לא מגיעות מחמאות. טיפול במקטעי שוק מונופוליסטיים נמצא גם באחריותה.
אם מישהו חושש שבזק עשויה להרוויח מהורדת תעריפי הקישוריות בסלולר, נזכיר כי משרד התקשורת בעצמו כבר המליץ בכמה הזדמנויות על קישוריות אפס בכל השוק. בנוסף זה אותו משרד שממשיך לתחזק באופן מלאכותי את תעריפי הטלפוניה של בזק גבוהים להחריד, מחשש שאם הם ירדו, ייגרם נזק לחברות הסלולריות, ובכך המשרד כופה על הצרכנים להמשיך ולממן את הרווחיות העודפת בבזק - אבסורד.
חיבור לאינטרנט: למה עדיין צריך שתי חברות
מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבם מתחברים לאינטרנט באמצעות שני ספקים שונים. אפילו באיראן זה לא המצב. משרד התקשורת בישראל עוד מכריח את בזק והוט לפרק את הבאנדל - התקשרות של לקוח לתשתית וספק בחוזה אחד - אחרי שנה, ולנתק במקרים רבים את הלקוח.
אזרחי ישראל נושאים בעלות עודפת של מאות מיליוני שקלים בשנה וסובלים מכאב ראש אינסופי, בגלל האטימות שמגלים פקידי המשרד בעניין זה. אולי השנה, עם השקת פרויקט הסיבים, ניפטר סוף-סוף מהעונש הזה, ונוכל לקבל חיבור לאינטרנט מכל אחד מספקי התקשורת בישראל.
למה יש סיכוי שזה יקרה השנה? בלי בושה מציע משרד התקשורת לבזק, במסמך רשמי, לבטל את חובת פירוק הבאנדל אם היא תשיק את פרויקט הסיבים. תן וקח ברמה נמוכה, כשאנחנו, האזרחים, משלמים את המחיר.
חבילות גלישה בחו"ל: המחיר לא קשור למציאות
במהלך השנה חשפנו את נתוני הרווחיות של אחת החברות הסלולריות מחבילות הגלישה בחו"ל. מדובר ברווח של 90%. כלומר, החברות הסלולריות מוכרות לכם חבילה במחיר המגיע עד פי עשרה ממה שעולה להן החבילה בחו"ל. משרד התקשורת מודע לבעיה אבל לא עושה דבר.
לפקידים במשרד לא ממש אכפת שתשלמו מחירים מופקעים על גלישה בחו"ל, עובדה - הם מעולם לא נקפו אצבע כדי לטפל בבעיה. האזרחים מוצאים לעצמם פתרונות ורוכשים כרטיסי סים זרים בעלות נמוכה משמעותית. אבל אם בסופו של דבר האזרחים צריכים לטפל בבעיה, למה צריך את משרד התקשורת? ניתן היה לחסוך לא מעט כסף למשלמי המסים.
שיחות בינלאומיות: החברות אורבות ללקוח המזדמן
אם אתם נמנים עם המיעוט שעוד מתקשר לחו"ל באמצעות הקו הביתי, ודאי חויבתם במאות שקלים בעבור שיחה אקראית שביצעתם. מפעילי השיחות הבינלאומיות בישראל, שעסקיהן נמצאים בדעיכה מהירה בעיקר בגלל הווטסאפ, מצאו עסק חדש. הן אורבות ללקוח מזדמן שיחייג דרכן, ואז מחייבות אותו בסכומי עתק.
אם תבדקו באתרי החברות, תראו שהפער בין מחיר ללקוח מזדמן לבין המחיר ללקוח רשום הוא מאות ואלפי אחוזים. מה גורם לרישום פשוט להוזיל עבורן את עלויות השירות באופן כל-כך קיצוני - כנראה שום דבר חוץ מאוזלת-ידו של משרד התקשורת, שמעדיף להתעסק בפיקוח על הבאנדל ההפוך.
מהירות הגלישה: B35 - הכרטיס שיביא מהפכה
B35 - לרובכם המונח הזה לא אומר כלום. מדובר בטכנולוגיה שמשדרגת מהירות על גבי הנחושת הקיימת. המשמעות האמיתית שלו היא שיכולתם היום לגלוש בקצב של 200-300 מגה-ביט לשנייה - פי 2-3 ואולי יותר מהקצב שיש לכם היום.
מבחינת בזק מדובר בשדרוג של כרטיס בארון התקשורת בלבד. משרד התקשורת מונע מבזק, ולמעשה מכלל אזרחי ישראל, ליהנות מקצבי גלישה כפולים, מתוך תפיסה שאם יותר לבזק לשדרג את הרשת, היא לא תפרוס סיבים. משרד ממשלתי בישראל מונע קדמה טכנולוגית ממיליוני אזרחים, כאמצעי לחץ נגד חברה ציבורית בישראל - לא להאמין, אבל זו המציאות.
העובדה שאנחנו נמצאים כבר למעלה משנה בממשלת מעבר, ואין שר "אמיתי" במשרד התקשורת כל-כך הרבה זמן, עשויה להסביר איך מצב הזוי כל-כך יכול להתקיים במשך זמן כה ארוך במדינה הנחשבת, לפחות בעיני עצמה, כנאורה. כמה שנים עברו מאז סברו במשרד שלעבוד עם הנבוט ולהכות בבזק יעזור להם לקדם את פרויקט הסיבים? זה עזר?
כולכם ודאי הייתם מצפים כי חלק גדול מהנושאים הללו יהיו בראש הרשימה של תוכנית העבודה של משרד התקשורת לשנה הקרובה, אבל לא בטוח. שנים יקרות בוזבזו על מחדלים רגולטוריים שלא קידמו אותנו לכלום ושום מקום.