בית ספר חרדי בירושלים / צילום: רויטרס, Ronen Zvulun
עשירים תמיד ירצו לשלם פחות מס ועניים תמיד ירצו לקבל יותר שירותים מהמדינה. הפרדיגמה הזאת שעובדת מצוין במדינות כמו ארה"ב מתנפצת כשהיא פוגשת מגזר מסוים בחברה הישראלית.
הסיקור של מדד הדמוקרטיה הישראלית 2019 שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה התמקד כצפוי בשאלות כמו מידת האמון בבתי המשפט ובפולטיקאים. אחד הממצאים המעניינים ביותר במדד לא עורר תשומת לב ראויה. מדובר בתשובות לשאלה: מה הייתם מעדיפים מסים גבוהים ושירותים נרחבים או להפך. באופן לא מפתיע העדיפו 73% ממצביעי השמאל את האופציה הראשונה של מדינת רווחה, הגובה מסים גבוהים ומספקת שירותים ברמה גבוהה. מודל מדינת הרווחה זכה לתמיכתם של 51% ממצביעי המרכז. בימין נרשם שוויון: 44% ממצביעי הימין מעדיפים לשלם מס גבוה ו-45% מעדיפים את אופציה ההפוכה.
אבל התשובות הכי מפתיעות מתקבלות כשמנתחים את המשיבים לפי השתייכותם המגזרית. מהניתוח שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי החרדים הם הקבוצה הכי "קפיטליסטית" בציבור הישראלי: 60% מהם מעדיפים לשלם מסים נמוכים למדינה ולקבל ממנה שירותים ברמה בסיסית ורק 27% תומכים במודל של מדינת הרווחה. אצל המגדירים עצמם דתיים מתקבלת אותה תוצאה אם כי בפער קטן יותר (45% לעומת 38%), אצל החילונים והמסורתיים התמונה הפוכה: מודל מדינת הרווחה זוכה אצלם לאחוזי תמיכה שבין 54% ל-59% לעומת שליש התומכים במדינה שמעורבותה קטנה.
ההתנגדות של החרדים לתשלום מסים משתקפת היטב בעמדות הפולטיקאים החרדים. שר השיכון הטרי ח"כ יצחק כהן מש"ס ויו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני התבטאו לא פעם נגד העלאות מסים. כהן אף אומר שהדוגמה בעיניו לכלכלה מוצלחת היא מדינה כמו הונג-קונג ששיעורי המס הנהוגים בה נמוכים במיוחד.
יש בכך כמובן לא מעט אירוניה. החרדים לא רק משלמים פחות מס - הם גם נזקקים לתמיכה ממשלתית יותר מכל מגזר אחר. נתונים השוואתיים מעניינים שהציג השבוע נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון הראו כי תשלומי העברה (הבטחת הכנסה, דמי אבטלה וקצבאות) מהווים כ-27% מהכנסתה החודשית של משפחה חרדית ממוצעת לעומת 12% הנתון המקביל אצל משפחה יהודית לא-חרדית.
גם במכון לדמוקרטיה הופתעו מהממצאים והציגו שני הסברים אפשריים לפררוקס החרדי: "ייתכן שהסיבה לשוני", נכתב בדוח, "היא שלחרדים ולדתיים יש מנגנוני תמיכה קהילתיים שבמובנים מסוימים מייתרים את אלה של המדינה. הסבר אפשרי אחר יכול להיות שהמדינה מעבירה להם בלאו הכי תקציבים ושירותים בגלל כוח המיקוח הפוליטי החזק שלהם, ולכן הם אינם רוצים לשלם מסים בשביל מה שהם מקבלים ממילא". הסבר משלים הוא רמת האמון הנמוכה שיש לחרדים במדינה ומוסדותיה - הסבר שעולה בקנה אחד עם העמדות בציבור החרדי לגבי מוסדות מדינה אחרים.
כך או כך, ההתנגדות העזה בציבור החרדי לתשלומי מסים מחדדת את האתגר העצום שמונח לפתחה של ישראל. בשנים האחרונות התחולל בחברה החרדית שינוי דרמטי כשהנשים החרדיות, סגרו את הפער בשיעורי ההשתתפות שלהן בשוק העבודה מול נשים יהודיות לא חרדיות. כתוצאה מכך זינק מספר המפרנסים בתא משפחתי חרדי ממוצע ל-1.32 לעומת 0.76 בלבד לפני 20 שנה. אלא שלמרות הנס התעסוקתי הזה - שספק רב אם ניתן יהיה לשחזר אותו אצל הגברים - נותרו פערי השכר בין חרדים ויהודים לא-חרדים כמעט ללא שינוי: הכנסתה של משפחה חרדית ממוצעת נמוכה ב-41% מהכנסתה של משפחה יהודית לא-חרדית, לעומת פער של 44.6% לפני 20 שנה.
כתוצאה מרמת ההכנסה הנמוכה החרדים משלמים גם פחות מס. משקל החרדים באוכלוסייה צפוי להגיע ל-32% לעומת 11% ב-2015, כמעט פי שלושה. אם לא יתחולל מהפך של ממש ברמת ההכנסה של החרדים, תידרש הממשלה להעלות מסים רק כדי שתצליח לשמור על השירותים לאזרח באותה רמה. ירון העריך שתידרש העלאת מסים בשיעור של לא פחות מ-16% אם החרדים לא ישתלבו בשוק העבודה בצורה מלאה. אם ישראל לא תצליח בכך בשנים הקרובות היא תיקלע לסחרור מסוכן.