אסדת מאגר לוויתן./ צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט
עד כמה מתווה הגז מעורר מחלוקת ואמוציות אפשר היה לראות שוב בימים האחרונים. הגז ממאגר לוויתן - זה שאמור להזרים מיליארדי שקלים למדינת ישראל - בקושי הספיק לזרום בצינורות וכבר התעוררה מהומה תקשורתית גדולה סביב הנושא.
המהומה תפסה את כולם. מאבקים בין טייקונים, תסבוכת משפטית שמאיימת להגיע לבג"ץ, מפעלים שממתינים לחיבור, צרכני חשמל שמשלמים עדיין מחיר מופקע וקרן עושר שהובטחה לאזרחי ישראל אך עומדת עדיין ריקה - משק הגז הרועש והגועש ממשיך לייצר שערוריות חדשות, אך התמונה הכוללת רחוקה מלהיות ברורה.
"גלובס" מנסה לעשות סדר ולפרק את המציאות המבלבלת לתמונת מצב מסודרת.
מחירים: הוזלה, השאלה מתי (ציון - שלילי)
השאלה המרכזית סביב נושא הגז בימים האחרונים היא אם הופר מתווה הגז? ואם כן, מה עושים במקרה של הפרה ומי מוסמך לקבוע אם המתווה הופר או לא.
לראשונה מאז אישורו, מייצר מתווה הגז השנוי-במחלוקת דילמה קשה למדינה. לראשונה הוא מעורר שאלות שגם היועץ המשפטי לממשלה, הממונה על התחרות, משרדי האנרגיה והאוצר - מתקשים לענות עליהן. וברקע סיכוי אמיתי ליצירת תחרות של ממש בין מאגרי תמר ולוויתן, שתוזיל באופן משמעותי את מחיר החשמל לצרכן.
הכל החל מפניה שנחתה ב-20 בנובמבר 2019 על שולחנה של הממונה על התחרות מיכל הלפרין. הפונים - קבוצת שותפים המחזיקים ביחד 53% מהזכויות במאגר הגז תמר, התלוננו כי השותפות שלהן למאגר, דלק קידוחים ונובל אנרג'י (המחזיקות ביתר 47% מהזכויות במאגר) מונעות מתמר להתחרות בלוויתן בגלל ניגודי עניינים.
המתלוננים, בראשות ישראמקו של קובי מימון, ביקשו מהלפרין להתערב ולהורות לדלק ונובל לאפשר חתימת הסכם שלפיו תוכל חברת החשמל לרכוש מתמר גז במחיר מוזל של 4.2 דולר ליחידת חום, במקום גז במחיר של 4.79 דולר שהתחייבה לקנות מלוויתן. דלק ונובל מצדן טוענות, כי אם הלפרין תיענה לבקשה ותתערב - היא תפר בעצמה את הוראות המתווה שאושר בממשלה לפני ארבע שנים.
מול ההצעה של קבוצת ישראמקו מכינות דלק ונובל הצעה נגדית שמבוססת על הוזלה רטרואקטיבית של מחיר הגז מתמר. הלפרין, כך נודע ל"גלובס" מתלבטת כיצד לפעול ואף שיתפה בהתייעצויות את היועץ המשפטי לממשלה ואת משרדי הממשלה הרלבנטיים.
הבעיה: בכל יום שהרגולטור יושב על המדוכה ושוקל את צעדיו, משלמים צרכני החשמל בישראל מחיר מופרז עבור הגז, בסכום שמתקרב למיליון שקל ליום.
הרקע לתסבוכת הוא מאבק איתנים בין שני מאגרי הגז הגדולים של ישראל על חוזה של 3 מיליארד שקל עם חברת החשמל. "יש מלחמת עולם בין תמר ללוויתן אמר יושב ראש חברת החשמל יפתח רון-טל בראיון ל"גלובס" לפני שבועיים. מלחמת עולם או לא - מה שבאמת מפתיע במלחמה הזו הוא בעצם העובדה שהיא בכלל פרצה, בניגוד לכל הציפיות.
כדי להבין מה קרה נצטרך לחזור אחורה לתקופה שלפני מתווה הגז. דלק קידוחים של יצחק תשובה ונובל אנרג'י האמריקאית שלטו בתמר ובלוויתן, שני מאגרי גז המכילים מעל 90% מעתודות הגז המוכחות של ישראל. האחזקות שלהם כללו 67.5% מהזכויות בתמר ו-85% מהזכויות בלוויתן.
הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דיוויד גילה, טען שתחרות אמיתית בין המאגרים מחייבת הפרדה מוחלטת בבעלות הצולבת של דלק ונובל עליהם. אבל מתווה הגז שנעשה כידוע מעל לראשו של הממונה על ההגבלים יצר הסדר פשרה מוזר: הוא השאיר את נובל בתפקיד המפתח של הגורם שמפעיל את תמר ולוויתן, אך חייב אותה לצמצם את החזקותיה בתמר מ-36% ל-25%. במקביל נכפה על דלק לצאת לחלוטין מתמר, אך ניתנו לה שש שנים להשלים מכירת החזקותיה (31.5%). כך יוצא, שבעוד שנה מהיום תישאר בתמר רק נובל עם 25%.
השורה התחתונה היא: בבחירה בין תמר ללוויתן, לנובל ודלק יש העדפה ברורה ללוויתן. ראשית, כי האינטרס הכלכלי שלהן שם הוא גדול יותר (85%). ושנית, בגלל שיקולי מס: לוויתן הצעיר, שחובר לחוף בשבוע שעבר, צפוי ליהנות מפטור מתשלום המס המיוחד על רווחיו עד 2025. בעוד שתמר הוותיק - שהחל לספק גז למשק לפני כמעט 7 שנים - יתחיל לשלם את המס בחודש יולי הקרוב.
ניגוד העניינים של דלק ונובל בתמר לא נעלם מעיני שותפותיהן למאגר, והמתיחות מתחת לפני השטח שהחלה כבר במתווה הגז - הלכה וגברה. בסוף 2018 פרסמה חברת חשמל מכרז לרכישת גז בהיקף של 3 מיליארד שקל עד אמצע 2021. בניסיון למנוע תחרות ביניהן על החוזה האטרקטיבי, הגישו תמר ולוויתן הצעות מחיר זהות, מתוך תקווה שחברת החשמל תסכים לחלוקת השלל שווה בשווה בין המאגרים.
אלא שחברת החשמל לא הסכימה לפצל את החוזה והחליטה לתת את מלוא הכמות ללוויתן. השותפים בתמר פנו לבית המשפט, אך תביעתם נדחתה.
ישראמקו ושותפיה לא יכלו להשלים עם ההפסד הצורב ופנו לחברת החשמל בהצעה מפתה: במקום הגז שהסכימה לקנות מלוויתן ב-4.79 דולר, הם הציעו לה גז מתמר במחיר שמוערך ב-4.2 דולר - אם תתחייב לרכישת כמות מינימלית ותוותר לתמר על קיבולת בלתי מנוצלת בצינור. בחברת החשמל קפצו על ההצעה, אך אז התברר שדלק ונובל מונעות את אישור העסקה.
המציאות הזו גרמה לקבוצת ישראמקו לפנות לממונה על התחרות הלפרין ולבקש את התערבותה. הטענה המשפטית של ישראמקו ושותפותיה היא שנובל מפירה את סעיף 12 למתווה הגז, שאוסר עליה להיות שחקן וטו ולסכל עסקאות מכירת גז של שותפיה למאגר.
ברשות התחרות לא התרגשו מהטענה, והסבירו כי האיסור הזה חל רק כאשר נובל היא המתנגדת היחידה להסכם, ומאחר ויש מתנגדת נוספת (דלק קידוחים) אין בעיה. אלא שעורכי הדין של קבוצת ישראמקו לא ויתרו: הם חפרו וגילו כי גם על דלק קידוחים נאסר להפעיל זכות וטו, וזאת לפי תנאי פטור מהסדר כובל שקבעה הממונה על ההגבלים רונית קן ב-2006.
תשובת עורכי הדין של דלק ונובל צפויה להימסר להלפרין בימים הקרובים, אך גורמים בסביבתם מציינים כי הצעת קבוצת ישראמקו כרוכה בשינוי הסכם הגז בין חברת החשמל לתמר - למרות שמתווה הגז אסר על פתיחתו. בנוסף, נודע ל"גלובס" כי דלק ונובל החלו לקדם הצעה נגדית לזו של קבוצת ישראמקו שמבוססת על גרסה משופרת של עסקה להקפאת מחיר הגז מתמר שסוכמה עם חברת החשמל אך לא יצאה אל הפועל. הגרסה המשופרת אמורה להביא להשוות את מחיר הגז לצרכן למחיר הגלום בהצעת ישראמקו - אך ללא הדרישה לרכישת כמות מינימלית מתמר.
בעין הסערה ניצבת הממונה על התחרות מיכל הלפרין. מצד אחד, ברשות התחרות השתכנעו שהצעת קבוצת ישראמקו אכן עדיפה מבחינת הצרכן על המחיר הנוכחי של לוויתן. האפשרות שאם תקבל אור ירוק יתחולל עוד סבב של תחרות והוזלת מחירים - היא מעשית וסבירה. מצד שני, הלפרין מחוייבת להוראת החוק ומתווה הגז.
מה שמסבך עוד יותר את המצב היא העובדה שבכלל לא ברור האם יש בסמכותה לקבוע להתערב בנושא ולקבוע למשל כי מתווה הגז הופר. המתווה לא נעשה על-ידי הממונה על התחרות אלא על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בכובעו כשר הכלכלה. נתניהו היה זה שחתם על המתווה ב-2015 מכוח סעיף 52 העוקף את הממונה על ההגבלים העסקיים. הבעיה היא שמנסחי המתווה לא טרחו לקבוע את מי הם מסמיכים לקבוע אם המתווה הופר. להבנתה של הלפרין, אותם גופים שעמדו מאחורי המתווה הם גם אלה שיכולים לקבוע האם הופר. אבל בהחלט ייתכן שגם הפעם יהיה זה בג"ץ שידרש לתת את המילה האחרונה.
ומה אמור לחשוב האזרח הקטן על כל המאבק הזה? האינטרס הברור של הצרכן בכל הוא לשלם כמה שפחות. העניין הזה צפוי להגביר את הלחץ על הלפרין לקבל הכרעה: בכל יום שעובר הצרכנים משלמים 700 אלף שקל יותר מדי עבור הגז.
לוחות הזמנים: עד היום הצלחה מלאה (ציון - חיובי)
מלבד הצלחתו הבלתי צפויה בקידום תחרות בין תמר ולוויתן והסיכוי להביא להוזלת מחיר משמעותית לצרכן, מצליח מתווה הגז לעמוד לא רע בלוחות הזמנים שנקבעו לו. ההצלחה הגדולה ביותר היא בפיתוח מאגר לוויתן שהחל בהזרמת הגז בדיוק במועד המתוכנן.
לפני אישור המתווה היו רבים שהטילו ספק בכך שהמאגר יפותח בזמן ואולי אף לא יפותח בכלל. אחרים טענו כי המתווה טעה בכך שלא חייב את בעלי תמר להקים צינור נוסף שיקטין את התלות של המשק בצינור היחיד שמזרים את הגז. העובדה שהמאגר עובד ומזרים גז מוכיחה שלא היה צורך בצינור נוסף. השוק הפרטי הוכיח שהוא מסוגל לעמוד בציפיות של המדינה, ולעשות זאת בלי לחרוג ממסגרות התקציב והזמן.
ומה הלאה? אבן הדרך המרכזית הבאה ביישום המתווה היא בסוף 2021, כשדלק קידוחים תצטרך להשלים את מכירת מלוא החזקותיה במאגר תמר. עד כה הצליחה דלק קידוחים לצמצם את זכויות במאגר מ-31.5% ל-22% באמצעות מכירת מניותיה לתמר פטרוליום.
מניית תמר פטרוליום שהחלה להיסחר ביולי 2017 איבדה מאז הנפקתה ועד היום 57% משוויה והסבה הפסדי הון כבדים למחזיקים בה. אם יצחק תשובה הניח בתחילת הדרך שלא יתקשה למכור את החזקותיו לגופים מוסדיים - ההנחה הזאת נראית היום הרבה פחות מובנת מאליה.
יצוא הגז: פחות אפשרויות (ציון - הצלחה חלקית)
את המאבק בין תמר ללוויתן יש לראות על רקע שוק שהתחרות בו הולכת ונעשית יותר ויותר פרועה. כ-85% מחוזי הגז של לוויתן מיועדים ליצוא, ללקוחות בירדן ובמצרים. העובדה שרוב הגז מלוויתן מיועד ליצוא מכעיסה במיוחד את התושבים המתגוררים בסמוך לאסדת ההפקה, שטוענים כי ייחשפו לנזקים בריאותים בגלל גז שיתרום מעט מאוד למשק.
גם מדינת ישראל תולה תקוות ביצוא. לפי הכלכלנית הראשית באוצר, שירה גרינברג, תחזית הצמיחה של המשק מניחה שיצוא הגז יתרום לכלכלה ב-2020 עוד 0.3 נקודות תוצר. הבעיה שהרחבת היצוא מעבר לחוזים שכבר נחתמו נראית יותר ויותר קשה: השוק הירדני קטן ואינו זקוק לתוספת גז משמעותית. השוק הטורקי חסום בפני הגז הישראלי בגלל המתיחות הפוליטית. השוק המצרי מסוגל לקלוט גז, אבל מצרים היא בעצמה מפיקת גז ויש לה רקורד בעייתי בכיבוד הסכמים כשאלה מפסיקים לשרת את האינטרסים שלה.
גם ההיתכנות של הפרויקט המגלומני להקמת צינור לאירופה שישראל מקדמת עם יוון, קפריסין ומצרים - נראית קלושה. מחירי הגז באירופה נמוכים מדי וההתנגדות לגז משיקולים סביבתיים גוברת מיום ליום. ככל שעובר הזמן נדמה שהשוק היחיד שבו יש עדיין קונים לגז הישראלי הוא כאן, בישראל.
השוק המקומי: המפעלים מחכים לגז (ציון - שלילי)
התקוות של תמר ולוויתן מרוכזות בהקמת תחנות כוח נוספות בגז טבעי. חברת החשמל מתכננת עוד ארבע תחנות כאלה, והשוק הפרטי מקדם מספר דומה. בשלב מסוים צפויה להתעורר השאלה מי צריך כל כך הרבה תחנות כוח בגז. ובינתיים מגזר אחר שצמא לגז - התעשיה - לא מקבל אותו: רק כ-80 מפעלים ברחבי הארץ חוברו לרשת החלוקה של הגז הטבעי וזאת מתוך יעד של 370 מפעלים. בין המפעלים שממתינים לחיבורם יש גם כאלה שחתמו על חוזים לפני חמש שנים ומעלה.
על פי הערכת התאחדות התעשיינים, עוד עשרות רבות של מפעלים מחכים בימים אלה לחיבורם לרשת הגז הטבעי - באופן שיזמן להם אנרגיה זולה ונקיה יותר לקיום תהליכי הייצור. זאת, תוך חיסכון כספי לאורך זמן על הוצאות אנרגיה, הפחתת פליטות וזיהומי אוויר, שיפור כושר התחרות של התעשייה, הפחתת יוקר המחיה והפחתת התלות במקורות אנרגיה מיובאים. דוח שפרסם מבקר המדינה ב-2017, שהתייחס לרשות הגז הטבעי וחיבור של צרכנים לרשת החלוקה של הגז, העלה כי רשות הגז לא התייחסה במהלכיה באופן מערכתי לסוגיית חיבור צרכנים לרשת החלוקה של הגז הטבעי, לא פיקחה על התקדמות פריסת הרשת כפי שהכתיבו חברות החלוקה - שמצידן נאלצו להתמודד עם קשיים ביורוקרטיים במסגרת פעילותן.
עוד מצאה הביקורת כי צרכנים פוטנציאלים שבחנו את הכדאיות הכלכלית בחיבור לרשת החלוקה של הגז הטבעי נתקלו לא אחת בחסמים ביורוקרטיים, לדרישות חדשות ולעיכובים בלתי צפויים ביישום התוכניות.
גורמים בהתאחדות התעשיינים אמרו, כי גם כיום החסמים שהוזכרו בדוח המבקר ממשיכים לעכב את חיבור התעשייה לרשת הגז הטבעי.
האינטרסים בקרב בין תמר ללויתן:
ישראמקו, תמר פטרוליום, דור גז ואוורסט
האינטרס > להגדיל מכירות
גז מתמר כדי לצמצם את ההפסד שנגרם מזכיית לוויתן במכרז לחברת חשמל
מה עשו > הגישו לחברת
חשמל הצעה זולה (כ-4.2 דולר) מזו של לוויתן
טענה מרכזית > דלק ונובל מפירות את מתווה הגז כשהן מונעות העסקה עם חברת חשמל
דלק קידוחים נובל
האינטרס > לשמור על נתח המכירות של לוויתן
מה עשו > זכו במכרז חברת חשמל (4.79 דולר) ומוכנות להוזיל את מחיר הגז מתמר מבלי שיבוא על חשבון הגז מלוויתן
טענה מרכזית > הצעת ישראמקו לשנות את הסכם הגז המקורי היא הפרה של המתווה
הממונה על ההגבלים
האינטרס > לקדם את התחרות תוך שמירה על הכללים
מה עשו > פנתה ליועמ"ש ולמשרדי הממשלה הרלבנטיים כדי לשמוע דעתם במחלוקת
טענה מרכזית > הצעת ישראמקו עדיפה על-פני זו של לוויתן, אך לא ברור אם מניעתה אכן מפירה את המתווה