משה כחלון / צילום: איל יצהר
החלטתו של השר משה כחלון לפרוש מן הזירה הפוליטית אינה מגיעה כהפתעה, אך התזמון שלה הוא פוגעני כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
זו אינה הפעם הראשונה שמשה כחלון עוזב את נתניהו ואת הליכוד בשעה קריטית. היום, כמו אז, באוקטובר 2012, כחלון עושה זאת בנימוס ומבלי להגיד את כל אשר על ליבו. את הדברים שהוא אמר לאורך השנים על נתניהו בשיחות סגורות, הוא נוצר מאחורי החיוך האדיב שלו. לא יורקים לתוך הבאר ממנה שתית במשך שנים.
אולם המסקנה המיידית מהפרישה של כחלון בעת המשבר הגדולה הזו, היא שהוא אינו מאמין בהנהגתו של נתניהו וחושב כי לו אישית אין יותר מה לחפש בסביבתו של ראש ממשלה, המתקוטט אישית עם רשויות שלטון החוק במדינה ועם כל כלי התקשורת ומוכן לכנס סביבו עדת תומכים ונאמנים שיתמידו עמו במלחמתו האישית בפרקליטים, שוטרים ושופטים.
במקום לומר את הדברים באופן ישיר, כחלון מניח לתזמון לדבר עבורו. זו דרכו להביע עמדה. באוקטובר 2012, שבועות ספורים לפני מערכת בחירות, כחלון נמלט בבריחה מפוארת מסביבתו של נתניהו, דווקא אחרי שהוכתר על-ידי ראש הממשלה כשר האפקטיבי ביותר. "תהיו כחלונים", נתניהו אמר אז לשריו, כשהוא מפנה לרפורמות מוצלחות בתחום הסלולר שהביאו להוזלת מוצרי צריכה (תקשורת).
למי שנזכר באותם הימים, טרום מערכת הבחירות לכנסת ה-19, כחלון עוד איפשר לבוס לשחק בו מעט כאשר הציג אותו כמועמד שלו לתפקיד יו"ר מינהל מקרקעי ישראל. מסיבת העיתונאים ההיא, שהתקיימה כמה ימים לפני הבחירות, הייתה אחד מן המופעים המוזרים ביותר, כאשר שר בכיר לשעבר שברח מן הליכוד מוצג כמועמד למשרה פקידותית בכירה. הורדה בדרגה? משחקי כסאות ילדותיים?
על כל פנים, כחלון לא תכנן ולא חלם על תפקיד של יו"ר מינהל מקרקעי ישראל. התוכניות שלו כוונו גבוה בהרבה. ואכן, כעבור כמה שנים, אחרי שאגר כוחות (ותורמים) מבחוץ, הוא חזר למשרד האוצר וצירף תחתיו את האחריות על כל הנדל"ן של המדינה. התוכניות שלו היו גדולות: להביא להורדת מחירי הדיור - דברים שנתניהו לא התעניין בהם ולא פעל למענם בכל שנותיו.
תוכניותיו צלחו באופן חלק בלבד. לפחות ניתן להתרשם כי בשנותיו כשר האוצר, דהירת המחירים של הדיור כלפי מעלה נבלמה. זה לא עניין של מה בכך, ונתניהו צפה מן הצד בהצלחות חלקיות והקפיד להצטרף לכל הכרזה פומבית של כחלון על התחלות בנייה. הוא לא נתן לכחלון להופיע לבד ולקבל קרדיט (חלילה וחס) בכל אתר ואתר בנייה.
מעניין אילו משחקים וספינים ילוו את פרישת כחלון השבוע. נתניהו אולי יתפאר בפני הבוחרים שכחלון הוא איש אחראי ונותר בתפקיד שר האוצר, תוך שהוא מפנה מקום ברשימת הליכוד לחברים אחרים; וכחלון מצידו לא יפרוק מליבו את כל מה שהוא חושב על נאומי "ההפיכה השלטונית" המביכים - דברים שנתניהו מאמין בהם, אך כל שריו משפשפים את עיניהם, כלא-מאמינים שאלה הם הטקסטים שכותב לעצמו ראש ממשלה.
כחלון נוטש בשעה קשה. סחרור פוליטי בלתי נסבל, משבר חוקתי מן הנוראים שידעה המדינה, וכל זאת עם גירעון מצטבר, היעדר תקציב לשנת 2020, משרד האוצר מסוכסך ומבולגן, ואפילו בוועדת הכספים של הכנסת מספרים שבמקום חוסר התפקוד של משרד האוצר, הם לקחו את המושכות ומנהלים את המדינה.
בחירות רודפות בחירות, ואין כמעט (למעט גדעון סער) מנהיג בימין האומר לנתניהו "עד כאן". כחלון לא מעוניין להיות בתפקיד של המטיף התורן. הוא רק רוצה הביתה ודי.
למי שימשיך לעקוב אחרי פועלו של כחלון מוצע לחפש היטב את הדירקטוריונים בהם ישתבץ ואת המוסדות האקדמיים עמם יקשור את קשריו ולראות את התמונה הגדולה. מה חמש שנים במשרד האוצר משיגות לאדם שהחליט ללכת לעשות עסקים לאחר שכיהן בשירות הציבור מאז 2003.