מובטלים בלשכת התעסוקה / צילום: איל יצהר
המשק הישראלי מציג לאורך השנים שיעור אבטלה נמוך לעומת מדינות ה-OECD: כ-3.9% לעומת ממוצע של 5.3% ב-OECD, וגם שיעור השתתפות גבוה בשוק העבודה (60.9% לעומת 63.5%). אולם נתוני דוח שירות התעסוקה לשנת 2019 מציגים תמונה מדאיגה שעשויה להצביע על היפוך מגמה, שכוללת עלייה מתונה בשיעור דורשי העבודה, ירידה במספר המשרות הפנויות ובסיכוי למצוא עבודה.
לפי הדוח, בשנה החולפת התייצבו בלשכות שירות התעסוקה ברחבי הארץ כ-161.6 אלף איש בממוצע בחודש, לעומת כ-160.7 אלף איש בחודש בשנת 2018. שיעור דורשי העבודה היה בירידה משנת 2015 עד יוני 2018, אז עמד על כ-3.8%. במחצית השנייה של שנת 2018 ירידה זו התמתנה, וב-2019 המגמה התהפכה, והתחילה עלייה מתונה בשיעור דורשי העבודה. בדוח מציינים כי זו אומנם עלייה קלה בלבד, אולם היא מהווה שינוי מגמה, אחרי הירידה בשיעור דורשי העבודה שאפיינה את ישראל מאמצע שנות האלפיים, עם הפסקה קצרה בתקופת משבר הכלכלי העולמי.
יותר דמי אבטלה, פחות הבטחת הכנסה
דורשי העבודה כוללים שתי קבוצות: תובעי דמי האבטלה ותובעי אבטלת הכנסה. בין השנים 2015-2016 ירד מספרם של תובעי דמי האבטלה מ-110 אלף לכ-91 אלף ב-2016 והגיע לשיא שלילי 2.17% מסך כוח העבודה במשק במרץ 2017, אבל מאז חלה עלייה עקבית בשיעור תובעי אבטלה עד לרמה של 2.5% מסך כוח העבודה באוקטובר 2019.
נתון מעניין המופיע בדוח הוא שבשנת 2019, 45% מסך תובעי האבטלה השתייכו לקבוצת הגילאים 35-44. אופיר פינטו, סמנכ"ל שירות התעסוקה, מסביר כי מדובר באנשים חסרי השכלה אקדמאית או מקצועית שנכנסים ויוצאים שוב ושוב ממעגל העבודה.
בשירות התעסוקה מתגאים שהתוכנית "מעגלי תעסוקה", שמפעיל השירות, הובילה לירידה מתמדת בשיעור דורשי אבטחת הכנסה. בין השנים 2015 ל-2019 ירד מספר המתייצבים, דורשי קצבת הבטחת הכנסה, בכ-44%, מ-110 אלף בחודש ל-62 אלף מתייצבים בחודש. בעקבות התוכנית חלה ירידה בשיעור דורשי הבטחת הכנסה ועלייה מתונה בשיעור דורשי העבודה. בשירות התעסוקה קובעים כי בהיעדר תוכנית "מעגלי תעסוקה", שיעור האבטלה במשק היה גבוה ב1.5%. למעשה, לדברי פינטו, כל הירידה באבטלה מוסברת בירידה במקבלי קצבת הבטחת הכנסה.
הנתון הזה מעניין משום שההבחנה בין מקבלי הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אבטלה לא עולה מנתוני הלמ"ס. בשירות התעסוקה מדגישים כי אף שנתוני שיעור הבלתי מועסקים של הלמ"ס ושיעור דורשי העבודה בשירות התעסוקה מצביעים על מגמות זהות, נתוני שירות התעסוקה המבוססים על מספר דורשי העבודה המתייצבים בלשכות יציבים יותר בהשוואה לנתוני הלמ"ס המבוססים על סקר כוח-אדם.
בסקרי הלמ"ס נשאלים הנסקרים שאלה אחת: האם עבדת בשבוע שעבר? אם התשובה היא לא, הם נשאלים: האם אתה מחפש עבודה? ואם התשובה היא חיובית, הנסקר נספר כמובטל. בנתונים האלה אין התייחסות להבדל בין מקבלי הבטחת הכנסה למובטלים, וגם אין משמעות להיקף המשרה; גם אם אדם עבד כמה שעות בשבוע שעבר, הוא אינו נחשב מובטל.
בקרב אקדמאים שיעור דורשי העבודה יחסית נמוך לחלקם באוכלוסייה, אך גם בשיעור האקדמאים דורשי העבודה חלה עלייה של 5% בין השנים 2013 ל-2019. ייתכן כי הדבר קשור לכך שלמרות שישראלים רבים מחזיקים בתואר ראשון, התעודה לא תמיד מספיקה בשוק העבודה הנוכחי, ונדרשים גם כישורים אישיים.
נתון מדאיג נוסף הוא עלייה של 3.75% במספר הישראלים שפוטרו או התפטרו במהלך 2019 - 20,800 ישראלים בממוצע בחודש (לעומת 20,300 ישראלים ב-2018). 12,300 מהם פוטרו - עלייה של 2% לעומת 2018.
כדי לבדוק את הסיכוי למצוא עבודה, שירות התעסוקה חישב לראשונה את היחס בין מספר המשרות למספר דורשי העבודה. בין ינואר 2015 לינואר 2018 טיפס הסיכוי למצוא עבודה ב-82%, מנתון של 35% ל-64%. לעומת זאת, החל מסוף 2018 חלה ירידה בסיכוי למצוא עבודה, מ-64% ל-60% בחודש נובמבר 2019. הגורמים לכך הם עלייה במספר דורשי העבודה מחד וירידה במספר המשרות הפנויות מאידך.
הנתונים על ירידה במשרות הפנויות מתחזקים לנוכח דבריה של הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג בסוף השבוע, שלפיהם הגידול היחיד במשרות הפנויות חל במגזר הממשלתי - משרות שהן לא יצרניות ואינן תורמות לצמיחה.
לפי פילוח גאוגרפי, בתל-אביב הכי קל למצוא עבודה, ובמחוזות הצפון והדרום הכי קשה - 30% בדרום ו-28% בצפון. הכלל שלפיו יש יותר דורשי עבודה ממשרות פנויות חל בכל המחוזות, למעט במחוז תל-אביב, שם המצב הפוך. מחוז המרכז הוא השני בקלות למציאת עבודה.
מבחינת משלחי יד, הכי קל למצוא עבודה כאנשי מכירות ושירותים: עובדי מכירות, שירותי אבטחה, סייעות ומטפלים סיעודיים, שירותי תיירות וטיפוח, מזון ושתייה וכו'. לאחר מכן נמצאים משלחי היד של פקידים ומפעילי מכונות. מקצועות שבהם ההבדל בין מספר דורשי העבודה לעובדים הוא גבוה, ולכן קשה יותר למצוא בהם עבודה, הם בשני הקצוות: בלתי מקצועיים ומנהלים. אולם בעוד העובדים הבלתי מקצועיים מושפעים מתנודתיות עונתית, משרות הניהול נשארו יציבות בשנתיים האחרונות.
הירידה בשיעור דורשי העבודה הושפעה מירידה משמעותית דווקא בקרב נשים, והעלייה בשיעור דורשי העבודה בשנה האחרונה נובעת בעיקר מעלייה בשיעור הגברים (מ-72.1 אלף דורשים בחודש ממוצע ב-2018 ל-73.5 אלף - גידול של 2%), בשעה שהנשים נותרו ב-2019 ללא שינוי.
שיפור נרשם במהלך השנים בשיעור דורשי העבודה בקרב החברה הערבית - מוסלמים, נוצרים ודרוזים. אף ששיעור דורשי העבודה בקרבם עדיין גבוה ביחס למשקלם באוכלוסייה, שיעור זה ירד באופן משמעותי יותר במהלך השנים לעומת שיעור הירידה של דורשי העבודה היהודיים. בשתי הקבוצות נרשמה עלייה ב-2019.
נתון מעניין שמזהה הדוח הוא ירידה בשיעורי ההשתתפות בשוק העבודה של בני 15-24. אם בשנת 2019 חלה עלייה בשיעור ההשתתפות של גילאי העבודה העיקריים (24-64), הרי שבקרב הצעירים יותר חלה ירידה מתונה. ההסבר לכך נעוץ בדחיית הכניסה של עובדים אלה לשוק העובדה עד לאחר רכישת השכלה או הכשרה מקצועית, משיקולים אישיים או מהכרח של השוק. בדוח נקבע כי יש לתת מענה מותאם לקהלי יעד אלה כבר בגיל צעיר כדי סייע לכניסה שלהם לשוק העבודה בגילאים מאוחרים יותר.
לדברי רמי גראור, מנכ"ל שירות התעסוקה, "על אף סביבת האבטלה הנמוכה, אנו מזהים מגמות מדאיגות בשוק העבודה בכלל ובקרב תובעי דמי אבטלה בפרט, כפי שהצגנו בדוח. שירות התעסוקה הכין תוכנית סיוע רחבה ומקיפה להתמודות עם מגמות אלה ובכך להימנע ממשבר שעלול לבוא. במסגרת התכנית יינתנו כלים תומכי השמה כגון: סדנאות מתקדמות, אימון אישי וליווי פרטני ומקצועי. כלים אלה יינתנו במיוחד לאלה שנמצאים זמן רב יותר בתקופת האבטלה. בנוסף לכך, אנו נמצאים בתהליך טיוב השירות הניתן לאזרח בלשכות. בכוונתנו להוציא את התוכנית המקיפה לפועל בקרוב ובכך לשנות את כיווני המגמות שרוגשות מתחת לפני השטח".
איך מסתדרים נתוני האבטלה הנמוכים, שיעור ההשתתפות וההשכלה הגבוהים עם הפריון הנמוך בישראל
האבטלה הנמוכה ושיעורי ההשתתפות הגבוהים בשוק העבודה בישראל, כמו גם שיעורי ההשכלה הגבוהה, לא מסייעים לתוצרים אחרים של המשק. התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) של ישראל עומד על קצת יותר מ-40,000 דולר לשנה, לעומת ממוצע של 46,000 דולר בשנה במדינות ה-OECD, שבהן שיעורי האבטלה גבוהים יותר, ושיעורי ההשתתפות בכוח העבודה נמוכים יותר.
רמת תמ"ג זו, הנמוכה ב-15% משיעור התמ"ג בממוצע המדינות המפותחות, היא מפתיעה לנוכח שיעור גבוה של השכלה על-תיכונית בקרב ישראלים - 50.9%, פחות רק מרמת ההשכלה ביפן ובקנדה. 72.5% מאלה הם בעלי השכלה אקדמית, והשאר בעלי תעודות מקצועיות.
הסבר אפשרי אחד לפרדוקס הזה הוא העובדה שישראל מובילה בשיעור העובדים בענפי השירותים, שבהם רוב המשרות דורשות פחות מיומנויות, שכן הן אינן חשופות לתחרות הגלובלית, ולכן הפריון בהן נמוך יותר. הסבר נוסף הוא רמת המיומנויות הנמוכה של העובדים בישראל ביחס לעובדים ב-OECD, גם בניכוי ערבים וחרדים. לפי סקר מיומנויות להערכת כישורי בוגרים (PIAAC), הנתונים של הישראלים נמוכים הן במיומנויות כמותניות, הן במיומנויות הקריאה והן בפתרון בעיות בסביבה טכנולוגיות.
"מעגלי תעסוקה": שילוב של דורשי קצבת הבטחת הכנסה בעבודה
תוכנית "מעגלי תעסוקה", הפועלת מאז 2014 בלשכות התעסוקה, משלבת אימונים, סדנאות, השתלמויות וליווי לשכתי ממוקד ותורמת באופן מוכח לשילובם של דורשי קצבת הבטחת הכנסה בעבודה. התוכנית הובילה לעלייה של 25% בשיעור התעסוקה בקרב משתתפיה, קפיצה של 200% בהכנסותיהם וירידה של 27% בשיעור הזכאים לקצבת הבטחת הכנסה.
לפי הדוח, התוכנית הובילה לעלייה של 82% בתעסוקת נשים ערביות, עלייה של 61% בתעסוקת אנשים עם מגבלה רפואית, עלייה של 200% בהכנסות המשתתפים וירידה של 27% במספר הזכאים לקצבאות הבטחות הכנסה. התוכנית מחזירה את עלות הפעלתה לאחר כשנה.