שיעור מחשבים בבית ספר באסטוניה / צילום: Ints Kalnins, רויטרס
אסטוניה ממוקמת ראשונה ב-OECD במבחני הפיז"ה (וחמישית בעולם), עם 525 נקודות בממוצע, ובמגמת עלייה. ישראל במקום 29, שביעי מהסוף (מקום 39 בעולם) עם 465 נקודות בממוצע ובמגמת ירידה. וזה מפתיע. בישראל הוכפל תקציב החינוך בעשור האחרון, ו-5.8% מהתוצר מושקע בחינוך. אסטוניה מוציאה רק 5.2% מהתוצר על חינוך. גם אם ההוצאה לתלמיד בישראל מעט נמוכה יותר, עדיין קשה להסביר את השונות במונחי תקציב בלבד. כדאי להביט באסטוניה ובמדינות אחרות וללמוד במה שיטתן טובה יותר.
אסטוניה, שקיבלה עצמאות ב-1991, הייתה עד לפני 30 שנה מדינה נחשלת תחת שלטון ברית המועצות. אסטוניה מחולקת למחוזות, וכמעט כל העניינים נקבעים בקהילה, על-ידי העירייה שלה, ולא בתכנון המרכזי במשרד החינוך. האוכלוסייה המטופלת בכל מחוז נעה בין 60 נפשות ל-400 אלף, ובשני שליש מהעיריות יש פחות מ-3,000 איש, דבר המאפשר התאמה טובה יותר לצרכים המקומיים והאינדיבידואליים של כל ילד.
הממשלה אימצה תוכנית של יעדים לאומיים בשם "אסטוניה 2020", שבמסגרתה הוגדר החינוך כאחת ממטרות-העל. לתוכנית 5 יעדים:
● תמיכה בכל תלמיד ברמה האינדיבידואלית (האינדיבידואל כמטרה ולא הקולקטיב), מענה לצרכיו הלימודיים והחברתיים, רכישת כלים לימודיים, יצירתיות ויזמות.
● גיוס מורים מוכשרים ועם מוטיבציה גבוהה, ותשלום על-פי רמת הכשרה וביצועים.
● התאמה לצורכי שוק העבודה ושילוב חינוך מקצועי במקביל לעיוני (שיטת החינוך השווייצרי).
● דגש על דיגיטציה לאפקטיביות בלימודים. טיפוח אוכלוסייה בעלת כישורים דיגיטליים. מטרה שמביאה לגמישות ולכניסת שיטות הוראה חדשניות, דבר שחסר מאוד בישראל.
● הזדמנות וגישה לחינוך לכלל התלמידים - מימון זהה לכל ילד (בשונה מישראל).
משרד החינוך האסטוני מעניק אוטונומיה ניהולית ומימון שוויוני (גם לבתי-ספר פרטיים), מציב רק דרישות סף למקצוע ההוראה, קביעת השכר וניהול פנקס בתי-הספר.
ב-2014 מנה כלל משרד החינוך האסטוני רק 270 עובדים (!). המשמעות של מיעוט העובדים ברורה: פיקוח ממש מינורי. אם לא הוגשה תלונה, לא נשלח פקח. לבתי-הספר יש אוטונומיה ניהולית גבוהה; הסמכות ניתנת בעיקר למנהל בית-הספר. בתי-הספר עצמאיים לנהל מי יתקבל, לבחור שיטת לימוד, לגבות כסף נוסף בבתי ספר פרטיים, וכן בבחירת מצבת המורים.
המצב בישראל הוא ממש הפוך. האוטונומיה הניהולית מועטה, לא ניתן לבחור את מצבת המורים ואת שיטות ההוראה, ולא לגבות כספים עצמאית.
בתקופה הסובייטית הונהגו באסטוניה אזורי רישום מוגבלים כמו בישראל, לפי כתובת הבית. המהפכה הגיעה בשנת 2010, עם הענקת חופש בחירה בחינוך, וביטול אזורי הרישום. כך מתאפשרת בפועל בחירה כמעט מלאה בבתי-הספר, על בסיס מקום פנוי, ובמקומות עם דרישה יוצאת דופן, על בסיס עמידה בבחינות קבלה. בישראל מונהגת שיטת אזורי הרישום לפי כתובת הבית, ללא התחשבות בבחירת ההורים, והמעבר בין האזורים הוא מורכב ולא תמיד מתאפשר.
אנו זקוקים לרפורמה בישראל, ונוכל ללמוד מההישגים של החינוך באסטוניה. נוכל לאמץ את המודל המאפשר אוטונומיה ניהולית מלאה, הפחתת פיקוח והגדלת בחירה. לו רק נאפשר ל-20% מבתי-הספר את הבחירה, נוכל להוביל את הדרך להישגים ולהתקדמות גם עבור ה-80% הנותרים.
הכותבת היא יו"רית המפלגה הליברלית החדשה המתמודדת בבחירות הקרובות