מנכ"ל ומייסד פייסבוק, מארק צוקרברג / צילום: רויטרס
"מה לא בסדר עם ננסי פלוסי?", כך תהה רודי ג'וליאני, עורך דינו ומקורבו של הנשיא טראמפ, לפני כחצי שנה בציוץ בטוויטר. ג'וליאני שיתף בציוץ שלו סרטון שבו נראית פלוסי, יו"ר בית הנבחרים האמריקאי, כשהיא נואמת בכבדות ונשמעת עילגת ומרושלת.
בהמשך הוא מחק את הציוץ שלו, אבל ג'וליאני לא היה היחידי שהפיץ את הסרטון הזה ברשתות החברתיות. הסרטון הזה זכה לאלפי שיתופים ולמיליוני צפיות. והוא היה מזויף. הנאום של פלוסי נערך, וקצב הדיבור שלה הואט, על-מנת לגרום לה להישמע שיכורה.
לפי פרופ' קרין נהון, הסרטון הזה עלול לבשר את מה שניצב בפתח ברשתות החברתיות, רגע לפני בחירות 2020 בארה"ב. אם בחירות 2016 עמדו בסימן פייק ניוז, או חדשות כזב - הרי שהאיום החדש הוא מכיוון מה שמכונה "דיפ פייק", כלומר זיוף דיבור ואפילו וידאו, באמצעות טכנולוגיית למידת מכונה.
"לקמפיינים פוליטיים זה יכול להיות בום על-קולי", אומרת נהון, פרופ' בבית הספר לממשל ובית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה ומומחית לפוליטיקה של המידע.
"לפלוסי היה מזל, כי היה מישהו שהקליט את הכנס הזה, והיא הייתה מסוגלת להראות את התמונה האמיתית", אומרת פרופ' נהון בראיון לפודקאסט "המדריך לטראמפיסט" מבית "גלובס". "אבל תארו לכם מצב שבו מפרסמים וידאו או קול שלך, ולא היה שם אף אחד. לך תוכיח שלא אמרת את זה. אנחנו כל הזמן נמצאים במרוץ של להראות מה קרה באמת, ופייק ניוז מתפשט מהר יותר, רחוק יותר ולקהלים יותר מגוונים, מאשר מידע שהוא לא פייק ניוז. וכאן מתחילה הבעיה".
אבל מידע שקרי יכול להגיע לא רק בצורת ידיעות חדשותיות שקריות או סרטונים מזויפים ברשת. מידע שקרי יכול גם להגיע מכיוון הפוליטיקאים בעצמם, ואפילו להיות מופץ במודעות שלהם. זו אחת הסיבות שחלק מהפלטפורמות הגדולות, כמו טוויטר למשל, הכריזו כי הן לא יאפשרו פרסום מודעות פוליטיות.
מי שבולטת בהיעדרה מהכרזות אלה היא פייסבוק, הפלטפורמה החברתית הגדולה מכולם. פייסבוק סופגת בחודשים האחרונים ביקורת עזה על החלטתה לאפשר פרסום מודעות פוליטיות מבלי לבדוק את אמיתותן - ולא מוותרת. "אנחנו חושבים שאנשים צריכים להיות מסוגלים לראות בעצמם מה פוליטיקאים אומרים", הסביר מארק צורקברג, מייסד החברה, באוקטובר האחרון.
נהון לא קונה את זה. "בעצם מה שהוא אומר זה 'אני בעד חופש הביטוי'. אבל הוא לא באמת מאפשר חופש ביטוי - הוא מאפשר חופש ביטוי למי שיכול לשלם הרבה כסף. זאת אומרת שאם אתה מועמד פוליטי שאין לו את הכיסים העמוקים שיש לדונלד טראמפ או לג'ו ביידן, אתה בבעיה. אתה לא יכול בכלל להתמודד במשחק הזה.
"אני אומרת, בוא נלך לפי הקו של צוקרברג. אם כל-כך אכפת לו חופש הביטוי, אין בעיה. הרי הוא אמר בעצמו שהוא לא מרוויח הרבה כסף מפרסומות פוליטיות. אז תן לכל הפוליטיקאים חופשי את מערכת ההפצה שלך בתקופת בחירות. הרי הוא לא יעשה את זה. אני חושבת שבאיזשהו מקום, צוקרברג הפך לעיוור לגבי הסכנות וההשפעה של מה שהמערכת שלו עושה".
מה לעשות? נהון מציעה פתרון ביניים ומבדילה בין התוכן של מה שפוליטיקאים אומרים לבין מערכת שמפיצה את המסרים שלהם. כלומר, "לא הזכות שלי לדבר אלא הזכות שלי להישמע. הזכות להגיע לאנשים צריכה להיות מאוד מאוסדרת ומאוד שוויונית בין המועמדים השונים. אם לא, זה לא הוגן. אתה נותן לפוליטיקאי נשק שובר שוויון, ואין לפוליטיקאים אחרים יכולת להתמודד עם זה".
פודקאסט "המדריך לטראמפיסט", בהגשת טל שניידר ואורי פסובסקי, מלווה את קמפיין בחירות 2020 לארה"ב ועוסק בהיבטים שונים של הפוליטיקה האמריקאית. עוד בראיון עם פרופ' נהון: כמה השקיעו המועמדים בפרסום ברשתות עד כה, מי הגולשים שמשתפים פייק ניוז, ומה עידן הפוליטיקה האישית עשה למפלגות. את "המדריך לטראמפיסט" ניתן למצוא מדי יום רביעי באתר "גלובס" או באפליקציות הפודקאסטים השונות.