נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וסגן נשיא סין ליו הי חותמים על הסכם סחר / צילום: רויטרס, Kevin Lamarque
כצפוי, הפליג דונלד טראמפ בשבחי הסכם הביניים ליישוב מחלוקות הסחר בין ארה"ב לסין, שעליו חתמו אתמול הוא וסגן ראש ממשלת סין, ליו הי, בבית הלבן. "נקטנו היום צעד רב חשיבות, צעד שמעולם לא ננקט עד עתה ביחסים עם סין", הוא אמר בטקס החתימה. "זה צעד שיוביל אותנו לעתיד של סחר הדדי הוגן. לא יכול להיות משהו יותר טוב".
אנליסטים רבים חולקים על קביעת טראמפ שההסכם החדש הוא מוצר אופטימלי. הם אומרים, שההסכם מהווה אומנם הפסקת אש שרצויה לשני הצדדים, הפוגה בהקזת הדם ההדדית שנובעת מהמכסים שמטילות ארה"ב וסין זו על יצואה של זו, אך וושינגטון החליטה לוותר, לפחות בשלב זה, על דרישתה לשינויים מבניים במערכת הכלכלית של סין, שמקנה עדיפות לחברות מקומיות, ביחוד חברות ממשלתיות. הדרישה הזו הייתה אחת מהעילות המרכזיות להחלטת ממשל טראמפ להשיק עימות סחר עם הסינים.
מבחינה אחת, ההסכם משקף את השינוי הגדול שהצליח טרמאפ לחולל בחשיבת ארה"ב על מדינות הסחר הגלובלי שלה: המגמה העכשווית היא להתחשב פחות בכוחות השוק החופשי, ולתת יותר מרחב פעולה ליד ביורוקרטית מכוונת מוושינגטון.
טראמפ מעדיף תכתיבים ממשלתיים לניווט כלכלת החוץ האמריקאית כדי לקבל את התוצאות הרצויות, אומר אנליסט ב"וושינגטון פוסט". הגישה הזו באה ליד ביטוי גם במו"מ הכלכלי עם קוריאה הדרומית, מקסיקו וקנדה והיא מהווה סטיה חדה מהחשיבה שהנחתה את מדיניות הסחר האמריקאית במשך דורות.
"זה חור ענקי בהסכם הביניים, ואין שום דרך להתעלם מכך"
הסכם הביניים צנוע ביסודו: ממשל טראמפ הסכים לבטל את תוכניתו להטיל מכסים חדשים על סחורות סיניות בשווי 160 מיליארד דולר, וקיצץ במחצית, לרמה של 7.5%, מכסים קיימים על סחורות סיניות בשווי 110 מיליארד דולר. הסינים, מצידם, הסכימו לרכוש סחורות אמריקאיות בשווי 200 מיליארד דולר לאורך השנתיים הבאות, לרבות מוצרים חקלאיים בשווי 40 מיליארד דולר בשנה, כמענה לקובלנת הבית הלבן על הגרעון התופח של ארה"ב בסחרה עם סין.
העליה המתוכננת ביצוא החקלאי של ארה"ב לסין היא ניסיון של טראמפ לרצות את חקלאי המערב התיכון, רכיב חשוב של הבייס שלו, על הירידות החדות בהכנסותיהם לאחר שסין הטילה מכסים על מוצרים חקלאיים מארה"ב. אך אנליסטים מסוימים מנבאים שסין לא תוכל לעמוד בהתחייבות לרכוש מוצרים חקלאיים בכמויות כה גדולות, שחורגות מדפוסי הרכש שלה בתקופה שלפני פרוץ מלחמת הסחר.
ובחידוש בהשוואה להסכמי סחר אחרים, הסכימו שני הצדדים לוותר על מנגנון אכיפה וליישב חילוקי דעות באמצעות תהליך מסובך של התייעצויות ישירות ביניהם, כשלכל צד שמורה הזכות להטיל מכסים חדשים אם הבעיה לא תיפתר לשביעות רצונו.
אך מעבר לכך, מה בעצם השתנה? צ'אד בראון, עמית מחקר בכיר במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית בוושינגטון, מציין, שהמכסים שמטילה ארה"ב על סחורות יבוא מסין הם דפוס ההתנהלות הנורמלי החדש. גם לאחר שההסכם ייכנס לתוקף, כמעט שני שלישים מהיצוא הסיני לארה"ב יהיו עדיין כפופים למכסים. יתר על כן, שיעור המכס הממוצע על מוצרי יבוא מסין יהיה 19.3% בהשוואה ל-3% לפני שפרצה מלחמת הסחר בין שתי המדינות.
אך אם סין לא הצליחה להשתחרר לגמרי מעול המכסים האמריקאים, ארה"ב לא הצליחה לחולל את השינויים המבניים בכלכלת סין, משאת נפשה משכבר הימים. הסכם הביניים, בן 86 עמודים, אינו נוגע אפילו בשאיפה האמריקאית להסיר את פיגומי התמיכה של שלטונות סין בחברות ממשלתיות, שרובן מצליחות לשרוד רק בזכות סובסידיות ממשלתיות גדולות. חברות אמריקאיות שמבקשות להתמודד עם חברות ממשלתיות כאלה נמצאות בעמדת נחיתות מתמדת.
"זה חור ענקי בהסכם הביניים, ואין שום דרך להתעלם מכך", אומר צ'אד בראון.
הסכם הסחר הסופי לא יוכל להיחתם לפני הבחירות לנשיאות
סוגיות שקשורות להגנה על קניין רוחני של חברות אמריקאיות זוכות להתייחסות בהסכם. הסינים מבטיחים לחדול מהנוהל הוותיק שמאלץ חברות מארה"ב לחלוק ידע טכנולוגי עם הסינים כתנאי לקבל רשיון לפעול בסין. אבל אנליסטים אומרים, שהסעיפים שעוסקים בכך מנוסחים כהצהרות כוונות בלתי מחייבות. רוברט לייטהייזר, האחראי על ניהול שיחות סחר עם מדינות זרות, הודה בכך בעקיפין. "ההסכם יעבוד אם הסינים ירצו שיעבוד", הוא אמר לכתבים.
המו"מ על הסכם הסחר הסופי אמור להתחיל בשבועות הקרובים, אך האמריקאים מודים, שהסכם כזה לא יוכל להיחתם לפני הבחירות לנשיאות. "אני לא הייתי מחכה ליד הטלפון", אמר ג'ון ורונו, ששעסק בנושאי סחר בינלאומי בממשל בוש ומשמש עתה כראש המשרד לסחר בינלאומי בפירמת עורכי-דין בוושינגטון. "זו בעיה של שנת 2021".