נוא ג'השאן / צילום: איל יצהר
אני: רואה רחוק, יסודית, מלאת אנרגיה, מהירה, שאפתנית והישגית. לומדת מהר ואוהבת להיות פורצת דרך.
משפחה: אמא, תגריד, באה ממשפחה מכובדת משפרעם. סבא היה בורר ומגשר בסכסוכים, היה לו עסק למכירת עצים לתעשיית הפחם. סבתא נחשבה למאוד פמיניסטית - הייתה מורה, ניגנה על פסנתר. אמא הייתה אחת הנשים הראשונות שנשלחו ללמוד בתיכון בחיפה, ללימודי פסיכולוגיה ואנגלית באוניברסיטה, ואחר כך עשתה עוד תואר ראשון, במשפטים. היום היא היועצת המשפטית של שדולת הנשים. משפחתו של אבא, אדיב, מוואדי סאליב בחיפה, משפחה מרובת ילדים שסבא פרנס בקושי רב כפועל בניין. אבא למד משחק בבית צבי כשלא היו שם סטודנטים ערבים, ועבד תוך כדי בנגרות. בסיום הלימודים הוא טס ללמוד משחק ובימוי בלונדון. הוא הקים את התיאטרון הערבי "אל-סראייא" ביפו וניהל אותו 20 שנים והיום הוא מנהל את תיאטרון "אל-חיאת" ברמלה. במשך שנים הוא ניהל הוסטל לנערים וזה מה שפרנס אותנו.
ילדות: אנחנו שלוש בנות. גדלנו ביפו, שכונה מעורבת, משחקים בחוץ עם חברים, חוגים, צופים אורתודוקסים, לימודים נוקשים בבית הספר הנוצרי ואחר כך במגמת פיזיקה בתיכון בכנסיית טרה סנטה. הייתי תלמידה מצטיינת והיה לי מזל לגדול בבית שוויוני. רציתי להיות עורכת דין כמו אמא, אבל כשראיתי כמה שעות היא בעבודה עם ניירת, הבנתי שזה לא בשבילי. למרות שאבא חשב שיש לי עתיד בתחום המשחק, בחרתי ללמוד מדעי ההתנהגות, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבן גוריון. בסוף התואר הראשון התחלתי תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית, עבדתי כמתרגלת ואת המחקר שלי כתבתי על נשים מנהלות ערביות שהצליחו לפרוץ.
קריירה: שלחתי קורות חיים כדי להתקבל להתמחות, ולא קיבלתי אפילו תשובה אחת. הייתי היחידה מבין כל החברים היהודים שסיימו איתי את התואר שלא מצאה מקום. בסוף המנחה שלי מצאה לי התמחות במכון לייעוץ ארגוני. עברתי להיות מנהלת צוות בסלקום, כי לא מצאתי עבודה בתחום שלי, והתקדמתי לניהול פרויקטים. התקבלתי להכשרה מיוחדת של מנהל עסקים באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, מטעם שגרירות ארה"ב, ועשיתי התמחות בצוות גיוון בחברת גריינג’ר, שם נחשפתי לתחום הגיוון התעסוקתי. אחרי חצי שנה בחו"ל חזרתי לסלקום.
גיוון תעסוקתי: תחום מאוד מקובל בארה"ב, שם יש חקיקה נוקשה המסדירה העסקת מיעוטים, חבל שאצלנו היא מכוונת רק לבעלי מוגבלויות. אחרי ארבע שנים עזבתי כדי להיות מנחה, מנטורית ויועצת בחברה הערבית להשתלבות בתעסוקה.
יעקב: בעלי. יש לו תואר ראשון בכלכלה, משפטים וראיית חשבון, והוא היה סמנכ"ל הכספים בעורב טכנולוגיות. הכרנו דרך חברה כשהייתי בת 27 ולפני שטסתי ללימודים בארה"ב. יצאנו כמה פעמים ושמרנו על קשר טלפוני, והמשכנו להיות יחד כשחזרתי. התחתנו ועברנו ללוד, ליד המשפחה שלו. אחרי כמה שנים, אחרי הרבה סירובים למכור לנו בגלל שאנחנו ערבים, הצלחנו לקנות בית בבאר יעקב ואנחנו גרים שם עם שלושת הילדים.
קו אימפקט: הקמתי את מווארד משאבים - חברת ייעוץ ארגוני, ועשיתי פרויקטים בגיוון לבנק הפועלים, בזק ושירותי בריאות כללית. מייסדי קו אימפקט, יפעת עובדיה וד"ר סמיר קאסם, שמעו עליי מבנק הפועלים וצירפו אותי למחקר עומק על תעסוקת עובדים ערבים במגזר הפרטי. נשאבתי לתוך הארגון, סגרתי את המשרד שלי, התקדמתי ומוניתי למנכ"לית.
קו אימפקט הוא מלכ"ר שמתקיים מתרומות ותמיכה ממשלתית ומתמקד בתעסוקת עובדים ערבים במגזר העסקי הפרטי, אך אינו חברת השמה. על רקע הנתונים שלפיהם רק 5% מכלל העובדים בו הם ערבים ורק 0.3% מהם בתפקידי ניהול ביניים, המטרה שלנו היא להראות לחברות איך הן יכולות להגדיל את שורת הרווח, להיפתח לשווקים חדשים בזכות העסקת ערבים שהם עובדים מאוד לויאליים, ולהביא לידיעתן שיש במגזר הערבי לא מעט טאלנטים מבריקים בתחומי הטכנולוגיה. יש לנו שני סניפים ואנחנו מעסיקים 35 עובדים ומייעצים בין היתר לקוקה-קולה, תנובה, אסם, אמדוקס, דלויט, שטראוס וכלמוביל.
פנאי: מעט מאוד, והוא מוקדש למשפחה ולילדים.
תפיסת עתיד: להשפיע ולפתוח הזדמנויות לעובדים ערבים ובדרך לשפר את היחסים בין יהודים לערבים.