האחים דורי ושאול נאוי / צילום: יונתן בלום
נדחה תכנון המס של האחים שאול ודורי נאוי: בית המשפט המחוזי קבע כי האחים נאוי לא יוכלו לקזז הפסדים צבורים בסכום של למעלה מ-150 מיליון שקל שהיו לשלד הבורסאי שרכשו מאיש העסקים אביחי סטולרו, ואשר אליו העבירו את פעילות החברה בבעלותם. האחים ציפו לחיסכון מס העומד על למעלה מ-30 מיליון שקל, הנובע מקיזוז הפסדים אלה, אך בית המשפט קבע כי האחים ביצעו עסקה מלאכותית לצורכי מס, והורה על תשלום מלוא המס הנדרש על-ידי רשות המסים.
שאול ודורי נאוי מחזיקים יחד בשליטה בחברת אחים נאוי עם קרוב ל-35% מההון (מחצית הכמות כל אחד), ובעל המניות השני בגודלו בחברה הוא בית ההשקעות אלטשולר שחם עם כ-27% מהמניות. עיקר פעילותה של אחים נאוי מתרכז בניכיון צ'קים (ממסרים דחויים) - עסקת המרה שבה מקבלים לקוחות החברה את ערכם הכספי של הצ'קים הדחויים שבידם, ואלה מוסבים לחברה בתמורה לעמלה הנקבעת באחוזים.
אחים נאוי היא חלוצת פעילות האשראי החוץ-בנקאי בבורסת תל-אביב, והיא גם הגדולה מבין מתחרותיה הבורסאיות. שוויה הנוכחי עומד על כ-830 מיליון שקל, אחרי שמנייתה טיפסה בכ-35% בשנה האחרונה.
בשנת 2011 רכשו האחים שלד בורסאי - ללא נכסים, ציוד או מוניטין, שהמסחר במניותיו הושעה, ופעילותו פסקה כליל כשנה וחצי טרם רכישתו, ואף היו לו הפסדים צבורים בהיקף 150 מיליון שקל - והעבירו אליו פעילות רווחית חדשה, מחברה פרטית שבבעלותם בתחום ניכיון צ'קים. לאחר רכישת השליטה בשלד הבורסאי והעברת הפעילות הרווחית לתוכו, קוזזו מלוא ההפסדים שנצברו בשלד כנגד הרווחים מהפעילות החדשה.
פקיד השומה סירב לקבל את הקיזוז וטען כי ביסוד עסקת רכישת השלד הבורסאי הספציפי עמד טעם פיסקאלי יסודי ודומיננטי של קיזוז ההפסדים הצבורים. לטענתו, חברת האחים נאוי לא השכילה להוכיח כי ביסוד רכישת השלד המסוים עמד "טעם מסחרי יסודי" השקול לו בערכו. לפיכך, טען, יש לראות ברצף הפעולות שהביא לקיזוז ההפסדים, כתכנון מס בלתי לגיטימי שמטרתו הייתה להפחית, באופן בלתי נאות, את המס המגיע על רווחי הפעילות החדשה. בנסיבות קבע פקיד השומה כי מדובר בעסקה מלאכותית, ושלל את יתרון המס בקיזוז ההפסדים.
בערעור שהגישו על החלטה זו טענו האחים נאוי כי פקיד השומה לא עמד בחובתו להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי אלמלא המטרה הפיסקאלית לא הייתה העסקה מבוצעת. די בכך, לשיטתם, כדי להצדיק את קבלת הערעור.
עוד טענו האחים כי בבסיס העסקה לרכישת השלד הבורסאי עמדו טעמים מסחריים יסודיים, שיש בהם להצדיק את האופן בו נעשתה ולהכשיר את קיזוז ההפסדים.
השופטת ירדנה סרוסי קבעה כי "החישוב המספרי היבש מוכיח כי בבסיס העסקה עמד יתרון מס משמעותי, שאף לגישת המערערת עמד על כ-9 מיליון שקל, וכי יתרון זה היה בציפייתם של האחים נאוי בעת שהתקשרו בעסקת הרכישה".
עוד נקבע כי "לא הוכח קיומו של טעם מסחרי יסודי ברכישת השלד הספציפי, הוא המערערת. האחים נאוי לא בדקו את היתרון המסחרי הנטען של המערערת בהשוואה לשלדים בורסאיים אחרים, שאין בהם הפסדים לקיזוז, ובכך כשלו להצדיק את הטעם המסחרי היסודי שברכישת השלד".
בנוסף ציינה השופטת כי אף אם הייתה משתכנעת בקיומו של טעם מסחרי יסודי ברכישת השלד הבורסאי הספציפי, הרי בשים לב להיקף הניכר של ההפסדים הצבורים במערערת ולערך הכספי המיידי שבקיזוזם לצורכי מס, לא ניתן לראות בערך הכלכלי שבחיסכון בעלויות ובזמן שברכישת שלד בורסאי, בהשוואה לחלופות כניסה אחרות, ובחיסכון בתשלום פרמיית שליטה שברכישת השלד הספציפי, בהשוואה לרכישת שלדים אחרים, כשקול כלכלית ליתרון המס שבניצול ההפסדים הצבורים, באופן הגורם לשלילת מלאכותיותה של העסקה.
המס שהאחים נאוי יידרשו לשלם כעת עומד על כ-14 מיליון שקל (זאת בין היתר כיוון שלא קיזזו את מלוא ההפסדים להם היו זכאים לשיטתם, עד למלוא חיסכון המס בהיקף של כ-30 מיליון שקל).