שופטי בית הדין הארצי לעבודה / צילום: שלומי יוסף
טוויסט בעלילה? החברה, שבתי הדין האזורי והארצי לעבודה קבעו כי היא נושאת באחריות להטרדה מינית שבוצעה בעובדת שלה ברילוקיישן, טוענת כי בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה נפלו טעויות עובדתיות שצריכות להביא לביטול פסק הדין.
לטענת החברה, שחויבה לשלם פיצוי בסך רבע מיליון שקל לעובדת שהוטרדה, בעוד שבית הדין הארצי קבע כי ההטרדה בוצעה במשרדי החברה, הלכה למעשה ההטרדה בוצעה במלון אקראי שהיה מרוחק מאוד משם. לשיטת החברה, הטעות העובדתית לכאורה של השופטים צריכה להביא לביטול פסק הדין ושינויו לטובתה.
ראשית הפרשה בתחילת 2015, אז החלה העובדת לעבוד בתפקיד בכיר בחברה הנתבעת. היא עבדה בחברה עד שהתפטרה ממנה בשלהי אותה שנה, על רקע אירועי ההטרדה כלפיה.
במרץ 2016 הגישה העובדת תביעה נגד החברה ונגד אחד ממנהליה. בתביעתה, עתרה העובדת לחיוב החברה והמנהל בתשלום סכומי כסף שונים, בגין מעשי הטרדה מינית שבוצעו בה, לטענתה, במסגרת עבודתה. עיקר התביעה עסק בהטרדה שביצע בעובדת אדם זר שביה"ד האזורי לעבודה הגדיר אותו כבעל "זיקה אמיצה וקרובה לחברה ולמי מבעליה".
לדברי העובדת, בעת שהיא שהתה במלון במסגרת העבודה, ה"אדם הנוסף" הקשור בחברה הטריד אותה מינית. לטענתה, בעוד היא מחכה למעלית, ניגש אליה ה"אדם הנוסף", שיכור כלוט, תפס בפרק ידה הימנית, משך אותה ואמר לה בתקיפות - "בואי איתי".
לטענתה, היא ניסתה לשחרר את ידה, ושאלה "לאן?" והוא ענה לה "פה, רק רוצה להראות לך משהו". לטענתה, "האדם הנוסף" לקח אותה לחדר שבו היו לבדם, נעמד מולה, חיבק אותה חזק באזור המרפקים והצמיד אותה אליו. בהמשך, היא ניסתה להתנגד אך הוא ניסה לנשק אותה בפנים בעוד היא מנסה להתחמק ממנו. לדבריה, היא צעקה לאדם הנוסף שיפסיק וצרחה וקראה לו להפסיק, עד שלבסוף הוא שחרר אותה ויצא, והיא התמוטטה ולא הפסיקה לבכות.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את גרסת העובדת בחלקה ופסק לה פיצוי של 65 אלף שקל. השופטים פסקו כי "היה על החברה לפעול למניעת הישנות המעשים לאחר שהתובעת התלוננה אודותיהם, שכן אין חולק כי המנהל היה מודע אליהם בסמוך לאחר קרות האירוע".
לפי פסק הדין, "היה על החברה לפעול לטיפול בתלונה, ובכלל זה לכל הפחות למנוע מפגשים עתידיים בין התובעת לאדם הנוסף בסביבת העבודה". עוד נאמר בפסק הדין כי "החברה כשלה מלקיים את הוראות החוק, שכן לא טיפלה ביעילות במקרה של הטרדה מינית שעליה ידעה, ולא פעלה למניעת הישנות המעשים. העובדה כי לא היה קיים מנגנון מסודר בחברה לבירור תלונה בדבר הטרדה מינית, ודאי היה בה כדי להשפיע על אופן הטיפול בה".
הווילה והמלון: "סביבת עבודה לכל דבר"
באמצעות עוה"ד סיגל פעיל וזוהר גיפס, העובדת ערערה על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. לאחרונה, ב-7 בינואר 2020, קיבל הארצי את הערעור באופן חלקי וחייב את החברה לשלם לעובדת רבע מיליון שקל תוך שקבע כי החברה נושאת באחריות להטרדה המינית של העובדת שנשלחה לרילוקיישן.
בפסק הדין נקבע כי מעשי ההטרדה נגד העובדת נעשו "במסגרת יחסי העבודה" באופן המטיל אחריות על החברה המעסיקה. זאת, מן הטעם שהם נעשו במרחב פיזי של החברה - בווילה שבה נערכו הפגישות המקצועיות; ומכיוון שמעשה ההטרדה נעשה בסמיכות זמנים לפגישת העבודה בסלון הווילה.
בית הדין הארצי ציין כי העבודה והלינה של העובדת התובעת התבצעו במרחב אחד - העבודה התבצעה בסלון הווילה, והלינה בחדרים. לפי פסק הדין, "נסיבה זו מביאה להגברת החובות המוטלות על החברה. מרחב פיזי כזה משדר קרבה בין המרחב העסקי לבין המרחב הפרטי, וככזה הוא טומן בחובו סיכון לפרשנות שגויה בדבר טשטוש הגבולות בין העסקי והפרטי".
ואולם, לאחרונה, לאחר מתן פסק הדין טענה החברה כי בפסק הדין נפלה טעות עובדתיות משמעותיות שמחייבות את ביטולו. באמצעות עו"ד אילן סובל, טוענת החברה, כאמור, כי בעוד שבית הדין הארצי קבע כי ההטרדה בוצעה בעובדת התובעת במשרדי החברה, הלכה למעשה ההטרדה בוצעה במלון אקראי שהיה מרוחק מאוד משם.
לדברי החברה, על ביה"ד הארצי לתקן את הטעות ולשנות את פסה"ד תוך קבלת הכרעה בשאלה האם מעשה של הטרדה מינית שבוצע במקום אקראי (לפי טענת החברה) על ידי תושב זר אכן מוביל להטלת אחריות ישירה על המעסיק.
מנגד, טוענת העובדת כי הן הסוויטה במלון במסגרתה נערכה פגישה עסקית והן הווילה שבה היא לנה היוו שתיהן סביבת עבודה לכל דבר ועניין מבחינת חובות החברה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית. לדברי באי כוח העובדת, עוה"ד פעיל וגיפס, בניגוד לטענת החברה, קביעות ביה"ד הארצי בהליך הערעור תואמות את המסד העובדתי ו"טעות הסופר" של השופטות שלפיה העובדת הותקפה מחוץ לווילה - לא צריכה להביא לשינוי פסק הדין.
החברה מתנגדת לבקשת "גלובס" לפרסום שמה
בתוך כך, הביעה החברה באמצעות עו"ד סובל, התנגדות לבקשת "גלובס" להתיר לנו לפרסם את שם החברה. בבקשה, שהגשנו לאחרונה ונתמכת בעמדת העובדת ועורכי דינה, כתבנו כי קיימת חשיבות ציבורית בפרסום שם החברה כדי להרתיע התנהלות דומה במקומות עבודה נוספים וגם אצל אותה מעסיקה. אנחנו טוענים כי "לא יכולה להיות מחלוקת כי נשוא פסק הדין - סוגיית ההטרדות המיניות במקום העבודה - מצדיק בפני עצמו את הבקשה לפרסום פרטי המעסיקה, וקיימת חשיבות גם בפרסום הפרטים כאשר עסקינן בעבודה במדינה זרה. היקף תופעת ההטרדות המיניות במקום העבודה הוא רחב, אך סמוי באופן יחסי ובמרבית הנסיבות מעיני הציבור הרחב".
עוד נכתב בבקשה להתרת פרסום שם החברה, כי פרסום שמה יוכל לעודד קורבנות נוספות/ים לאזור אומץ ולפעול נגד הטרדות כלפיהן/ם. בנוסף יגרום פרסום שם המעסיקה להגברת ההרתעה והאכיפה". בהתנגדות לבקשתנו, כתב עו"ד סובל בשם החברה כי אין הצדקה לפרסם את פסק הדין ואת שם החברה לאור השגיאה היסודית שנפלה לטענתו בפסק הדין. עוד טוען בא כוח החברה כי חשיפת שמה יגרום עוול למנהל שלה. "המשיבה היא חברה קטנטונת. פרסום שם החברה פירושו - הלכה למעשה, פרסום שמו של המנהל שכל הטענות נגדו נדחו כליל. תוצאה זו אינה צודקת כי תהא בה פגיעה בשמו הטוב של המנהל", לשון התגובה.