שריפה בצד הישראלי ליד גבול עזה במאי האחרון / צילום: אמיר כהן, רויטרס
לאחרונה פורסם כי ממשלת ישראל החליטה לקדם את הנחת התקנת קו צינור הגז לעזה, לאחר שהולנד הסכימה לממן את העלויות שלו. על פניו נראה שאספקת גז מישראל לרצועה היא בשורה חיובית עבור היציבות האזורית. אבל מדובר גם בתאוות בצע, נטישת ביטחון המדינה, ובהפקרת תושביה של מדינת ישראל.
לפני כחמש וחצי שנים, בשנת 2014, הסתיים מבצע "צוק איתן", שגבה 68 חללי צה"ל, שישה אזרחים נרצחים, 1,433 חיילים פצועים ו-837 אזרחים פצועים גופנית. שני חללי צה"ל שבויים, ולימים נוספו גם שני אזרחים ששבה חמאס.
חצי שנה לאחר "צוק איתן", במרץ 2015, התקיימה מערכת הבחירות לכנסת ה-20 שהתנהלה בצל אירועי ותוצאות המבצע. כדי לקנות "שקט" החליטה הממשלה לתת שי צנוע לרשות הפלסטינית: קידום תשתית להעברת גז מחברות בישראל לעזה. ככה זה, כשמתקיימת מערכת בחירות, הממשלה צריכה שקט מעזה, יהיה המחיר אשר יהיה.
משנת 2017 חל שינוי במצב הביטחוני מול עזה. לראשונה מאז "צוק איתן" חזרו חמאס וג'יהאד אסלאמי לשגר רקטות לעוטף. אבל על רקע הכמיהה לשקט, החליטה הממשלה להתעלם מ-46 טילים שנורו על היישובים באשכול, שער הנגב, אשקלון, שדרות וחוף אשקלון.
באפריל 2017 החליטה הממשלה להתניע מחדש את תוכנית קידום תשתית הגז לטובת הרשות הפלסטינית בעזה. לממשלה לא היה אכפת שההחלטה הייתה מול הרשות הפלסטינית, ולטובת חמאס. הממשלה גם טמנה את ראשה בחול והתעלמה מהפיצוצים בדרום.
כנראה, לממשלה זה לא היה אכפת, גם לא לוועדת התכנון שהוקמה, וגם לא לחברת הממשלתית "נתיבי הגז לישראל" שקיבלה כספים על תכנון הפרויקט.
ועוד נתון מעניין: התוכנית שנתבקשו מוסדות ישראל לתכנן עבור חמאס הייתה, בנוסף להנחת תשתית גז, מסדרון תשתיות מלא לחמאס. התכנון גם הבהיר בכתב (!), שאין צורך בתשתיות בדרום, ולכן כל התוכניות - לרבות הקרקעות שיופקעו מהאזרחים, הטבע שייהרס - יהיו לטובת חמאס. ומה עם התשתית התכנונית ליישובי הדרום? שאלה טובה.
בחודש מרץ 2018, המשיך להידרדר המצב הביטחוני מול עזה. חמאס אירגן וקיים תהלוכות והפגנות על הגדר, והקים יחידות לשיגור עפיפונים ובלונים שישרפו את שדות העוטף. מספר חודשים אחר כך אמר האחראי מטעם הרשות להגנת הסביבה בדיונים על הנחת תשתית הגז, כי הקושי התכנוני שהיה קיים בעבר בגלל העצים הנטועים באזור המתוכנן לסלילת מסדרון תשתיות, כבר נפתר. כי חמאס שרף את העצים. לקרוא ולבכות. ככה זה כשרוצים לקנות "שקט יחסי" מעזה.
בשנת 2018 לא הפסיקו לקדם בישראל את התוכנית, וחמאס - המשיך לירות בנו מעזה. 1,119 אירועי ירי היו מעזה לישראל. "עוטף ישראל" בער וילדי היישובים בעוטף חדלו לישון בלילות.
בשנת 2019, הסלים המצב הביטחוני מול עזה, והידרדר לסף מלחמה. במהלך הסבבים שוגרו מאות רקטות מעזה לישראל, ולראשונה נכנס גם אזור השרון למעגל האיום. בשנה זו נרצחו ארבעה ישראלים ונפצעו 138. אבל גם ב-2019 היה לממשלת ישראל חשוב לנסות ולשמור על "השקט היחסי" מול עזה. כי במקביל התנהלו מערכות בחירות.
וכעת, שוב קצת לפני שישראל תלך לבחור, אנחנו מדווחים שחמאס, שמחזיק ארבעה שבויים בעזה ו-65,000 שבויים בעוטף ישראל, קיבל מנתניהו ומממשלת ישראל מסדרון תשתיות מלא. דמם של עשרות אלפי שבויי חמאס בעזה ובישראל אינם הפקר, בשביל שקט שלפני בחירות.
הגיע הזמן שיקומו אמיצים מבין נבחרי הציבור וידרשו להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק איך האסון של אזרחי ישראל הופך על ידי הממשלה ליום ששון בארגון חמאס.
הכותב משמש כמנהל יחידת המידע ומיצוי הזכויות בארגון "קשר" - הבית של המשפחות המיוחדות, והוא אחיו של סגן הדר גולדין, שגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה