דעה: על הציבור להגן על שומריו מפני התוקפים
בשנת 2000 שיעור אמון הציבור בישראל בבית המשפט העליון היה כ-84%. באמצע 2019 רק 55% מהציבור מביע אמון בבית המשפט העליון. ירידה של 35% באמון אומרת דרשני. בלי אמון, המערכת המשפטית חסרת כוח. חמור מכך - כיום שופטים, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטים מאוימים ומלווים במאבטחים. השופט חיים כהן כפר וחלק על הצורך באמון הציבור; מנגד, השופט אהרן ברק ראה באמון הציבור כמעט חזות הכול.
ישראל במשבר חוקתי, שחלקו נובע ממתח טבעי בין רשויות. הרשות המבצעת (הממשלה) סבורה כי הרשות השופטת פולשת לשטחה באקטיביזם משפטי. נציגי הקואליציה ברשות המחוקקת וברשות המבצעת מעוניינים לצמצם את יכולת ביטול חוקים. ובנוסף, נציגי ראש הממשלה מנסים לבטל את סמכות בדיקת הסבירות של החלטות מינהליות על-ידי הרשות השופטת, לחוקק פסקת התגברות על ביטול חוקים ולהתערב בעוצמה בהליך בחירת השופטים.
כתוצאה מהחקירות ומגיבוש כתבי האישום נגד בנימין נתניהו, ראש הממשלה וחלק משריו תוקפים קשות את גורמי החקירה, את משרד היועץ המשפטי לממשלה לממשלה ואת הפרקליטות. תקיפה שהיא גם חלק ממערכות הבחירות של מפלגת נתניהו, ומחמירה את המצב.
מערכת המשפט מורכבת מבתי משפט בערכאות השונות, עד בית המשפט העליון כולל בשבתו כבג"ץ ("הרשות השופטת"); ומחלקים מהרשות המבצעת, המהווים שומרי-סף, כמו משרד היועמ"ש, הפרקליטות, חלקים מהמשטרה וממשרד המשפטים.
הטענות המופנות נגד מערכת המשפט כוללות: אקטיביזם שיפוטי המתבטא בהרחבת זכות העמידה בבג"ץ, ביטול חוקים של הכנסת כבלתי חוקתיים, פגיעה ביכולת המשילות והביצוע של הממשלה, הסתכלות על הליך השיפוט והפרשנות כיוצרי חוק; פגמים בהליך מינוי השופטים, מקורביזם ואליטיזם ביחס לבית המשפט העליון ולפרקליטות, אי-רצון של הפרקליטות לקבל ביקורת רחבה על פעולותיה והדלפות. ובאחרונה, טענות מסוכנות נגד המערכת המשפטית בדבר אכיפה בררנית, ניסיון השפעה על המצב הפוליטי והפיכה שלטונית, בהגשת כתבי אישום נגד ראש הממשלה.
מערכת המשפט היא מוסד חברתי חשוב. חלקה מהווה את הרשות השופטת, אחת משלוש הרשויות החשובות. עצמאותה מבטאת את הרעיון שכולם, כולל הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, כפופים לחוק, כפי שבתי המשפט פירשו אותו. בין היתר, המערכת אמורה להגן על הפרט והציבור מפני השלטון ולשמר את ערכי היסוד של החברה, באמצעות הדין. עצמאות הרשות השופטת והשופטים מאפשרת לקבל החלטות בהתבסס על פרשנות החוק ויישומו, ללא מורא מהרשויות המחוקקת והמבצעת ומבעלי דין אחרים.
שמירת עצמאות הרשות השופטת והמערכת המשפטית וכבודה חשובים בכל דמוקרטיה ליברלית. חשיבות זו עולה בחברה שסועה ומפולגת כמו החברה הישראלית. האם הכול מושלם במערכת המשפטית? כנראה שלא. כל מערכת מתנוונת ונפגמת במהלך השנים. אין ספק כי על הרשות השופטת ומערכת המשפט בכללותה לפעול להשבת אמון הציבור. כיצד על החברה הישראלית לפעול במשבר חוקתי זה? ראשית, יש לבלום את ההתקפה הקשורה בהליך החקירה וגיבוש כתבי האישום נגד ראש הממשלה. אין משנים כללים בזמן "המשחק". לאחר מכן יש לבחון את הטעון תיקון ולתקנו. להלן העקרונות:
הציבור חייב לעמוד כחומה בצורה מאחורי הרשות השופטת, מערכת המשפט ושומרי הסף, ולבלום את ההתקפה והתוקפים הקשורים לאישומים של ראש הממשלה. אין מנהיג או קבוצה פוליטית ששווים את ערעור כללי הדמוקרטיה הליברלית, המוסכמים על-ידי כולנו לקיומנו כחברה.
הפרקליטות חייבת לפתוח עצמה לביקורת, באמצעות מוסדות הביקורת הקיימים, ולהגדיל את השקיפות. לעודד שילוב פרקליטים מהמגזר הפרטי (בדומה לארה"ב), כדי למנוע כוחנות, יצירת קבוצה סגורה ולעתים אטומה.
הרשות השופטת צריכה להגביר את הביקורת העצמית ואת השקיפות; להמשיך בהתייעלות ולכתוב פסקי דין קצרים ותכליתיים.
צריך לשמר את שיטת מינוי השופטים, שהיא סבירה וטובה בעיקרה. אין שיטה מושלמת. בחברה שסועה פוליטית וחברתית, יש לצמצם את השפעת הזירה הפוליטית על מינוי שופטים. על נציגי לשכת עורכי הדין בוועדת המינויים לפעול במקצועיות ובעצמאות, בלי ליצור קואליציה עם הממשלה או עם שופטי העליון.
בית המשפט העליון צריך לנהוג במתינות, אך לא בפחדנות, באשר להתערבותו בהחלטות מינהליות שאינן שפיטות, או שנויות במחלוקת ציבורית ופוליטית.
לרשות השופטת, כשומר הפרט והציבור, אין חרב ואין ארנק. הציבור הוא המגן של שומריו. זה לא מונע מלדרוש בדיקה ותיקון במערכות, לאחר בלימת ההתקפות האינטרסנטיות והפגיעה בעקרונות יסוד קיימים.
הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין גרוס, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב
