ארז נץ / צילום: כפיר זיו
ארז נץ היה הגיטריסט הקבוע של שלום חנוך ועבר איתו חתיכת דרך, כולל במופע "מחכים למשיח", שהיה להיט היסטרי. הרומן המוזיקלי הזה נקטע כשחנוך התחיל לעבוד על המופע "רק בן אדם", פנה ל"נצי" כרגיל כדי שינגן איתו, אבל נץ כבר היה סגור לסיבוב עם ריטה ונאלץ לסרב. הציעו לחנוך לחפש גיטריסט מאמריקה, והוא הגיע לרוני פיטרסון ואחיו, שמאותו הרגע תפסו את מקומו הקבוע של נץ. לעיתים רחוקות הוקפץ כסוג של ממלא מקום, בפעם האחרונה לפני 19 שנים.
"זה מאוד החמיא לי אז", אומר נץ, מינוס הקוקו שהיה הסמל המסחרי שלו שנים, והרבה יותר מתון, מפרגן ומכיל. "בדיעבד, זה לא הרס לי אלא דווקא העלה את המחיר. האיגוד כעס על יבוא נגנים זרים על חשבון ישראלים. אם היו מביאים אמריקאים בלי לפנות אליי ולתת לי הצעה, הייתי מאוד נעלב. אבל הציעו, ולא יכולתי".
אחרי שרוני פיטרסון ז"ל נפטר במפתיע, חנוך ביקש מנץ לחזור להרכב. לפני חודש הם חזרו לעבוד ביחד, ונץ הרגיש שחזר הביתה: "זה היה הכי טבעי והכי שמח. זאת שפיות אמנותית, השירים הכי טובים שנכתבו עם האמן הכי משמעותי. תחשבי על אריק איינשטיין בלי השירים של שלום".
לא כעסת על פיטרסון שתפס לך את המקום?
"אני זה שפרגן לרוני לאורך השנים. המשקע היחיד שאני סוחב זה שרוני לא בחיים. זה כואב".
אז עכשיו הוא מופיע עם חנוך וסוגר מעגל של עשרות שנים, וחנוך מתארח מדי פעם במופע שלו "שלאחו", מסע מוזיקלי-ביוגרפי שמתחיל בנדודי משפחתו הבלקנית, דרך ישראל והרוקנרול של שנות ה-70 וה-80, ועד הופעותיו בעולם. "שלאחו" יעלה בהופעה חגיגית בפסטיבל הגיטרה הראשון שיתקיים באילת במשך שלושה ימים ב-13 בפברואר, ובנוסף לנץ, שיארח את חיים רומנו ואת שמוליק בודגוב, ישתתפו בו גם ברי סחרוף, יהודה קיסר, מיכה שטרית, שלמה יידוב, אבי סינגולדה, אלון אולארצ’יק ואהוד בנאי.
"היו אירועי גיטרות בעבר, לחלקם גם קראו פסטיבלים, אבל זאת הפעם הראשונה שמתקיים פסטיבל גיטרה רשמי. אני מביא לשם את 'שלאחו', שמו של ריקוד חתונה גרוזיני, שרץ כבר שנתיים והוא פסיפס מוזיקלי של סיפור הנדודים של סבא שלי, נצר למשפחת חכמוב, אנשי עסקים מאוד מכובדים ברוסיה, שחלקם עשו עסקים עם הצאר ניקולאי. אנחנו שייכים ל'נאש דידן' - קהילה של יהודים במשולש שבין איראן, טורקיה ואזרביג'אן ופירושה: 'האנשים שלנו'. הקהילה הוקמה אחרי גלות בבל ודיברה ארמית ונחשבת לקהילה היהודית העתיקה בעולם.
"מיקי גבריאלוב הוא נאש דידן, שמוליק בודגוב, משה לוי והמסעדן חיים כהן. יש לנו קבוצה של הנאש דידנים הרעבים ופעם בחודש אנחנו עושים ארוחה בחצר של יאיר ניצני, שגם אשתו דרורית היא בת הקהילה, עם המון בשר ותבשילים שמנים שמתאימים למזג האוויר הקר שבחבל הקווקז".
הוא כבר לא ילד, בן 62, גיל שבו רוב האמנים הישראלים מנסים לתחזק בכוח את הקריירה. לו היה מזל יוצא דופן. לפני 16 שנים הציעו לו עמית דובדבני וארז אייזן מ"אינפקטד משרום" - הרכב טראנס פסיכדלי וטכנו שנחשב ללהקה הישראלית המצליחה ביותר בעולם, להצטרף אליהם, ומאז הוא טס איתם להופעות. יש לו מעריצים אדוקים, כולל בונה הגיטרות הכי גדול בדרום אמריקה שבנה שלוש גיטרות על שמו, אחת מהן קיבל מתנה ושכח במלון, והשתיים האחרות נמכרו והכסף הועבר לילדי הפאבלות. גם באוקראינה יש ליין גיטרות על שמו.
"יום אחד ישבתי עם ברי סחרוף בחומוס בכרם התימנים והוא אומר לי, 'נצי, אתה הולך לקבל טלפון מטורף'. ברי ואני חברים שנים, היינו בבקו"ם יחד. חשבתי, מי זה יכול להיות. עשיתי את שלום חנוך, ריטה, גידי גוב, אפילו ארצי פנה אליי וכבר הייתי סגור על הופעות קדימה, והוא אומר לי 'אינפקטד משרום'. הם בדיוק עשו איתו את 'יום הולדת' והפכו את השיר ללהיט.
"'מה זה? די.ג'יי?', שאלתי. באמת שלא היה לי מושג במי מדובר, והוא צחק, זאת להקת הטראנס הכי חזקה בעולם. ובאמת, ארז אייזן התקשר אליי. תראי, אני מאוד נועז בקריירה שלי. לפני 30 שנים עזבתי את הכול לקריירת סולו, חשבו שהשתגעתי ומנהל הבנק אז לא אהב את זה. לקחתי במהלך השנים החלטות לא כלכליות, שמבחינה אמנותית השתלמו בסופו של דבר.
"דיברתי עם ארז, סגרנו תנאים והוא אמר לי, 'סע לבן יהודה לאסוף כרטיס, עוד יומיים טסים ליפן להופעה הכי גדולה בסצנה האלקטרונית'. ביקשו ממני להתכונן לשלושה שירים כאורח. כשהגענו לשם, הייתי בשוק. שלוש בבוקר, קרועים מעייפות, ודובדבני אומר לי 'בוא תראה את הבמה'. יצאנו ממלון הסקי בהרי הפוג'י ונכנסנו למסיבה, לפסטיבל שנחשב הוודסטוק שלהם. 15 אלף יפנים בטירוף, סגידה, הערצה לדי.ג'יי. כולם רוקדים בטירוף".
איך גיטריסט שבא מעולמות של רוקנרול, פופ וג’ז, מצליח להשתלב בטכנו וטראנס?
"אני בא מהעולם הקונצרטנטי. אנשים באים לשמוע, צופים ואולי קצת נעים במקום. הייתי בהלם. הרגשתי שחזרתי לרוקנרול ואני הכי רוקנרול בארץ. עזבתי את הנוחות והכסף בשביל הרוקנרול, כששאר האנשים שסביבי בחרו ללכת על בטוח. החיבור בינינו היה מטורף. בהופעה השנייה בנמל בחיפה הלך המחשב. 20 אלף איש. ארז ועמית בלחץ. אמרתי, יש לי גיטרה, אני אנגן. פתחתי, ניגנתי, שיתפתי את הקהל והם היו מאחורה. מאז, בכל הופעה אני עושה פתיח עם הגיטרה, לוליינות מוזיקלית, מתפרע".
אתה נמצא הרבה במטוסים.
"ל'אינפקטד' יש כמה מוצרים, לזה שאני שותף בו קוראים 'אינפקטד משרום לייב בנד', המוצר הכי יקר של הלהקה. יותר קל למכור הופעה עם די.ג'יי סט, כך שאני טס בממוצע לארבע הופעות בחודש. בחודש הבא יש לנו סיבוב הופעות בגרמניה. ויתרתי על סיבוב הופעות באוסטרליה כי עשיתי את זה חמש פעמים וחזרתי שבור. הם צעירים ממני בעשרים שנה וגם להם זה לא קל. שבע הופעות בשבועיים, שלוש טיסות ארוכות. הפעם שמרנו על בריאותי".
אז זאת עיקר הפרנסה?
"המופעים שלי מפרנסים אותי. יש לי הופעות סגורות עם להקה שמבקשים ממני לנגן להיטים גדולים, 'שלאחו', ו'אינפקטד', ואני המורה הכי מבוקש לגיטרה, ויש את ההופעות עם שלום חנוך. אני מלכלך על עצמי שאני לא גאון כלכלי ותמים באופי האמנותי שלי, 90% מההחלטות שלי היו מהלב ולא מהמוח. גם 'שלאחו' הוא החלטה לא כלכלית לכאורה, כי זה מופע שעשיתי מהלב. לך תביא 370 איש לזאפה ותתחיל לדבר איתם על הקווקז, איראן, טורקיה ואל.איי. זה לא משהו שמפתה קהל, ובכל זאת זה עובד. הרבה יותר קל למכור 'ארז נץ והלהיטים הגדולים'".
סוף־סוף אתה מקבל את ההכרה שמגיעה לך.
"אני מרגיש מתוגמל באהבה שאני מקבל מהקהל ומהיומן שתמיד היה מלא כי ליוויתי את כל האמנים הגדולים".
ובכל זאת, לא מיתגת את עצמך כמו סינגולדה למשל, שהפך שם גנרי לנגן גיטרה.
"סינגולדה מאוד אהוב ומופיע 10-15 פעמים בחודש עם האמן הכי מוכר בארץ, שלמה ארצי, אז ברור שהוא מוכר יותר ממני. אבל אני מרגיש את פירות החזרה שלי לשלום חנוך כי זה לשחק במגרש שבו כולם משחקים. שלמה ושלום זה בלומפילד. 'אינפקטד' זה הבלומפילד של בני 20 שלא מכירים את שלום. אני גאה בבחירות שעשיתי וכן, כשהייתי צריך כסף, ניגנתי להיטים".
גם אתה התפשרת כשהיית צריך, זו לא בושה.
"אבל זאת לא הייתה פשרה אלא דלקה. למשל, טריביוט ללד זפלין זאת לא פשרה. עשינו מלא כסף. בגיל 62 אני מתחיל מעגל. ביבי קינג עדיין הופיע בגיל 82, אז יש לי לאן לשאוף".