פרופסור ניקולס ברנס / צילום: איל יצהר
"אני מעריך את צה"ל, ואני מעריך את הנחישות של מדינת ישראל להגן על עצמה. יש לכם את הזכות המוחלטת לעשות את זה", אומר ניקולס ברנס. זה מסר שברנס - היום פרופ' בבית הספר קנדי לממשל באוניברסיטת הרווארד, ובעבר (ואולי גם בעתיד) מבכירי הדיפלומטים באמריקה - חוזר עליו בכמה אופנים במהלך הראיון איתו. למשל, כשהוא מספר על הביקור שערך יום קודם, יחד עם עוד חברים במשלחת מהרווארד, בגבול עם לבנון וברמת הגולן.
"140 אלף רקטות בדרום לבנון מכוונות לחיפה? לכל עיר ישראלית? זה בלתי קביל. נכנסנו למנהרות שחיזבאללה חפר במשך שנים רבות אל תוך מדינת ישראל, שבבירור התכוונו להשתמש בהן לפעולות טרור. משם עברנו לגולן, ויכולנו לראות שעל הגבול עם ישראל, יש את דאעש, את חיזבאללה, את כוח קודס האיראני, את הצבא הרוסי ואת הצבא הסורי. אתה לא יכול לדמיין לעצמך קבוצה גרועה יותר של אנשים בעולם".
לאורך 27 שנות שירותו במחלקת המדינה האמריקאית, ברנס, 63, כיהן בשלל תפקידים, כולל שגריר ארה"ב לנאט"ו ותת מזכיר המדינה (כלומר מס' 3 במשרד החוץ האמריקאי) - תחת ממשלים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. בעשור האחרון הוא מלמד בבית הספר קנדי בהרווארד, בית הגידול של לא מעט חברי האליטה הפוליטית והציבורית בארה"ב ובעולם. במקביל, הוא נשא בעשור הזה בשלל תפקידים בכירים, כולל בפורומים ציבוריים, מכוני מחקר, חברת ייעוץ וארגונים פילנתרופיים.
בקריירה הדיפלומטית שלו ברנס היה איש מקצוע מהדרג הפקידותי, תחת נשיאים משתי המפלגות. בזמנו, אגב, הוא תמך במלחמת עיראק, שאותה הוא מגדיר היום "טעות מז'ורית". ואילו בשנים האחרונות הוא חבר למועמדים דמוקרטיים: בבחירות 2016 הוא שימש כיועץ ליחסי חוץ לקמפיין הילארי קלינטון, ובקיץ האחרון הוא הצטרף כיועץ לקמפיין של ג'ו ביידן, כרגע המועמד המוביל בפריימריז הדמוקרטיים למועמדות לנשיאות.
בראיון ל-G, שהתקיים ברובו בתל אביב בחודש שעבר, הוא נע בין ניתוח אנליטי של המצב במזרח התיכון, הבעת עמדה כמי שיש לו קשר של עשרות שנים לישראל, וביקורת על המדיניות של הנשיא הנוכחי. למשל, כשהוא מדבר על מדיניות ממשל טראמפ מול איראן.
"בראייה שלי, ישראל ניצבת בפני איום משמעותי", הוא מוסיף על רשמיו מהביקור בצפון. "היא זקוקה לתמיכת ארה"ב. ובכך שהוצאנו את הכוחות המיוחדים מסוריה בחודשים האחרונים, החלשנו את יכולתנו לעזור לישראל. איראן מתחזקת כתוצאה מכך, וחיזבאללה, הבובה של איראן, גם מתחזק. וכשמשמרות המהפכה של איראן נמצאות במרחק ראייה מגבול ישראל, יש לך בעיה. ארה"ב צריכה לתמוך בישראל - צבאית ופוליטית - בחזית הצפונית, שהיא עכשיו חזית גדולה. והייתה לנו יותר יכולת לתמוך בכם אם לא היינו נוטשים את החברים שלנו במזרח התיכון, הכורדים הסורים, ואם היינו עומדים כנגד האיראנים.
"הרי מה קרה בששת החודשים האחרונים: איראן הפילה מל"ט אמריקאי, תקפה כלי שיט מערביים במפרץ, ארגנה תקיפה רבתי על מתקן (בסעודיה) שמפיק 8.5 מיליון חביות נפט ביום. ומה ממשל טרמאפ עושה? כלום. הניסיון שלי - ועבדתי באופן מאוד מרכזי על מדיניות איראן עבור ג'ורג' וו. בוש, ושימשתי כנושא ונותן בתחום הגרעין - מלמד שארה"ב צריכה לעמוד מול איראן. הייתה צריכה להיות תגובה צבאית לפעולות האיראנית האלה. האיראנים מבינים רק כוח".
מאז, הראיון בדצמבר, כמובן, דברים השתנו, אחרי שארה"ב התנקשה בחייו של קאסם סולימאני מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה בתחילת החודש. "היה טוב יותר אם הנשיא טראמפ היה מגיב מוקדם הרבה יותר לפרובוקציות של איראן", אמר ברנס בשיחה טלפונית בשבוע שעבר. "סולימאני היה אויב של ארה"ב. הוא היה אחראי למותם של מאות אמריקאים, והמזרח התיכון אמור להיות יציב יותר בלעדיו. הוא גם היה אויב של ישראל. אני לא מתאבל על העובדה שהוא הותקף. מה שלא ברור, בעקבות ההתקפה, הוא האם לנשיא טראמפ יש אסטרטגיה. הייתה לנו תקיפה אחת, אבל אין תחושה שיש לו אסטרטגיה נרחבת וקוהרנטית יותר. לא ברור האם טראמפ מנסה להשיג שינוי במשטר בטהראן, או שהוא חותר להכיל את העוצמה האיראנית. יש הבדל קריטי בין הדברים".
איך אתה קורא את המצב במפרץ אחרי התקיפה?
"אני עדיין חושב שהאסטרטגיה הטובה והנבונה ביותר היא להכיל את איראן, וזה אומר להמשיך להגיב ככל שנידרש לפרובוקציות צבאיות איראניות או לפעולות טרור. מעבר לכך, היינו הרבה יותר חזקים עם איראן בתוך הסכם הגרעין מאשר מחוצה לו. איראן צייתה למגבלות של ההסכם ושל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, וכל העולם היה איתנו. בעזיבת הסכם הגרעין הנשיא טראמפ החליש אותנו ועכשיו האיראנים מתחילים לחדש את העשרת האורניום ומחקר עיבוד הפלוטוניום, וזה מחזיר אותנו למקום שבו היינו ב-2015-2013, תוהים איך לעצור אותם. כך שלהוציא אותנו מהסכם הגרעין זו הייתה טעות משמעותית של הנשיא טראמפ. ההסכם עבד, והוא לא הציע אלטרנטיבה. בדרך כלל, אם אתה משנה את המדיניות שלך, אתה מכריז על אלטרנטיבה, והנשיא לא עשה את זה".
סיפוח השטחים: "רעיון מאוד לא נבון"
ברנס מכיר את ישראל עוד משנות ה-80, כששירת בקונסוליה האמריקאית בירושלים (אחת מבנותיו נולדה אז בישראל), ולאורך הראיון, כאמור, הוא שב ומדגיש את תמיכתו רבת השנים בישראל. כך הוא מבקש לעשות גם כאשר הוא נשאל על האפשרות של סיפוח חלקים מהגדה המערבית, אפשרות שהועלתה לא פעם על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בחודשים האחרונים, ברקע מערכות הבחירות.
"קודם כול אני רוצה להגיד - כי ההקשר חשוב - שאני תומך חזק של מדינת ישראל", הוא מבהיר. "נשאתי ונתתי מטעם ממשל ג'ורג' וו. בוש על הסכם תוכנית הסיוע הצבאי לישראל לעשר שנים, בסך 30 מיליארד דולר. אבל אני חושב שהרעיון שראש הממשלה נתניהו דיבר עליו (בתחילת דצמבר, א' פ'), שלפיו הוא שוקל לספח את עמק הירדן ולספח את ההתנחלויות בגדה המערבית, הוא רעיון מאוד לא נבון.
"אם יותר לי להגיד את זה כמישהו מבחוץ, שהוא ידיד ישראל: זה יפגע בישראל. זה יפגע בה מבפנים, וזה ירחיק אתכם אפילו עוד יותר מהאוכלוסייה הפלסטינית במזרח ירושלים ובגדה המערבית, ובוודאי בעזה. זה יפגע במוניטין הבינלאומי שלכם. כל הדברים שהשגתם כמדינה - הסכם קמפ דיוויד, הסכם השלום עם ירדן, כל המו"מ לשלום מ-1993 ואילך - מבוססים על החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338. אם ממשלת ישראל תבטל אותן באופן חד צדדי ותטען לריבונות על חלקים נרחבים מהגדה המערבית, שהם לא טריטוריה ישראלית על-פי החוק הבינלאומי, זה יסיג את ישראל אחורה. זה יעמיק את האופוזיציה באירופה וגם בארה"ב.
"הנשיא טראמפ הוא ייחודי, אני לא יודע איך הוא יגיב, ואני חושש שהוא אפילו יתמוך במשהו כזה. אבל הוא יהיה כמעט לבדו בארה"ב. הרוב הרחב של הדמוקרטים והרפובליקנים לא יתמכו בכך, בגלל שהם יבינו במה מדובר: מדיניות של מדינה אחת מצד ישראל, בניסיון לשלוט במיליוני פלסטינים נגד רצונם. אני במחנה שאומר שזה יחליש את המדינה היהודית הדמוקרטית. כך שזה יהיה אסון לישראל".
אסון?
"כן. זה יהיה השינוי הגדול ביותר במדיניות הישראלית בחצי מאה. זה יהיה הפרה של החלטות מועצת הביטחון, הפרה של ההבנות עם כל הממשלים מאז 1967. זה יהיה עד כדי כך רציני. זה נראה לי כמו מהלך נואש מצד ראש הממשלה נתניהו, בניסיון להציל את עצמו בבחירות השלישיות. זה מאוד פוליטי. אז למה שתסכן, למען קמפיין בחירות אחד, את המוניטין הגלובלי של מדינת ישראל?".
לא תמיד ברור אם ממשל טראמפ מחויב ב־100% לפתרון שתי המדינות.
"אני מאוד מאוכזב מממשל טראמפ בהיבט הזה. כאשר מזכיר המדינה מייק פומפאו לא אמר בפגישה עם נתניהו בליסבון (בתחילת החודש שעבר), שההתנחלויות בגדה המערבית הן לא חוקיות, זה היה שינוי משמעותי במדיניות החוץ של ארה"ב. הן הוכרזו כלא חוקיות על-ידי ממשלת ארה"ב ב-1978. כידיד ישראל, אני מקווה שתישארו עם פתרון שתי מדינות, ולא מדינה אחת, שלדעתי יחתור תחת המהות של ישראל".
פתרון שתי המדינות הוא לא משהו שהולך לקרות בקרוב.
"אני מסכים. הפלסטינים מפוצלים כרגע בין רמאללה ועזה, וזה מכשול גדול. ישראל לא הולכת לעשות שלום עם חצי מהקהילה הפלסטינית. למה שתעשו את זה? מכשול נוסף, בכנות, הוא ראש הממשלה והמדיניות שלו. הוא לא מעוניין בשלום. אתה לא יכול להגיע להסכמה אם שני הצדדים חלשים, מפוצלים או לא מוכנים. זה בבירור לא הזמן. אבל אתה משאיר את החלום בחיים, שומר על קשרים, משמר מדיניות של שתי מדינות - ועכשיו האנרגיה היא עם אנשי המדינה האחת, בצד הפלסטיני ובצד הממשלה הישראלית. הייתי מעדיף שהאנרגיה תהיה במחנה שתי המדינות, תוך הכרה שזה עשוי לקחת הרבה שנים".
איך מהלך של סיפוח יתקבל בציבור האמריקאי? בקולג'ים?
"אני מודאג לגבי היבטים של דעת הקהל אצלנו. אני אומר שוב: אני תומך בעקביות בישראל. כמעט כל מי שמשרת בממשלת ארה"ב מאמין במדינת ישראל וימשיך להאמין בה. אבל כשאתה מסתכל על המפלגה הדמוקרטית, ועל ההצהרות של ברני סנדרס בחודשים האחרונים: הוא מעמיד בסימן שאלה את הסיוע הצבאי של ארה"ב לישראל. אני דואג שהפלג השמאלי של המפלגה הדמוקרטית הופך לאנטי ישראלי. דבר שני, אני עובד בקולג' אוניברסיטאי. הרווארד קיבלה החלטה מאוד עקרונית: אנחנו נגד ה-BDS. אם היו כופים BDS על הרווארד, לא היינו מסוגלים לשתף פעולה עם אוניברסיטת חיפה או אוניברסיטת בן גוריון.
"ישבתי בדירקטוריון של קרן האחים רוקפלר במשך 7 שנים, וכאשר הקרן התחילה לממן ארגונים אמריקאים שתמכו ב-BDS, התפטרתי מהדירקטוריון במחאה. אני אומר את זה לצורך ההקשר: כי הבעיה היא ש-BDSהפך לדי פופולרי במאות קמפוסים. יש ביקורת מאוד חזקה (נגד ישראל) ואני חושב שהשורש שלה הוא היחס של ישראל לפלסטינים, יותר מכל נושא אחר. התחושה שמהפלסטינים נשלל צדק, שהכיבוש היה אכזרי ולא דמוקרטי. אז עבורי, כתומך של ישראל נגד ה-BDS, התשובה היא שישראל צריכה לעבוד חזק יותר כדי לשמר (פתרון של) שתי מדינות.
"ואחרי שאמרתי את זה, אני מבין שהקהילה הפלסטינית מחולקת כרגע, וחמאס הוא בבירור לא שותף שלכם, ואני נגד חמאס. אז הפלסטינים צריכים לעבוד כדי להיות שותף טוב לישראל. תמיד הייתה לנו תמיכה דו מפלגתית בישראל, דמוקרטית ורפובליקנית, וזה משתנה".
זה משהו שאתה מרגיש?
"היה קונצנזוס בשתי המפלגות הפוליטיות, מהנשיא הארי טרומן ואילך, שנשאיר את השגרירות שלנו בתל אביב ולא נעביר אותה לירושלים עד שיהיה הסכם שלום. היה קונצנזוס שלא נכיר בירושלים כבירה הישראלית או הפלסטינית עד שיהיה הסכם שלום. הנשיא טראמפ הפר את זה. הוא הסיג את ארה"ב לחלוטין מכל ההיבטים של סיוע כלכלי לפלסטינים, זרק את השגריר הפלסטיני מוושינגטון, ואין קשר בדרג גבוה בין הפלסטינים לממשל. הפעולות האלה מחלקות אותנו כמעט לפי מפלגה פוליטית, והן מצערות. הנשיא לא ניהל כהלכה את מערכת היחסים עם ישראל והפלסטינים".
איך ממשל עתידי יגיב לצעדים שנתניהו מדבר עליהם?
"קשה לדעת. הרוב המכריע של האנשים שעשויים להפוך לנשיא ירצו להמשיך במערכת יחסים חזקה עם ישראל, ולתמוך בכם ובביטחון הלאומי שלכם בעזרת סיוע אמריקאי משמעותי. אבל ארה"ב לא הולכת להפוך לסניגורית של הכיבוש המתמשך של הגדה המערבית, או של מדיניות שתספח התנחלויות או את עמק הירדן. אני לא רואה את אמריקה תומכת בזה".
פוליטיקה אמריקאית: "טראמפ מחליש את הבריתות שלנו"
"אני חייב להיות שקוף, אני תומך בג'ו ביידן, ואני מייעץ לו", אומר ברנס כשאני שואל אותו על הנשיא טראמפ, וליתר דיוק מבקש ממנו להסביר למה הוא מתנגד לנשיא הנוכחי. ואחרי ההקדמה הזו, הוא פותח בהסבר מפורט. "אני מתנגד לנשיא טראמפ מכמה סיבות: הוא החליש אותנו בבית. הוא פילג אותנו לפי קווי גזע. הוא שיחק על קלף הגזע, שהוא החלק הכי רגיש בהיסטוריה של ארה"ב. הוא הנמיך את הסטנדרטים של הדמוקרטיה שלנו עם ההתבטאויות הגסות והבורות שלו על מקסיקאים אמריקאים ועל אפרו אמריקאים. הוא תקף את ה-FBI, את ה-CIA, את מחלקת המדינה. אתה יכול לדמיין נשיא אמריקאי תוקף את הסוכנויות שהן חלק מחוזקה של המדינה?
"במדיניות חוץ, הוא החליש את הבריתות שלנו. אני הייתי שגריר לנאט"ו - הוא החליש את נאט"ו. הוא מציב את יחסי ההגנה שלנו עם קוריאה הדרומית בסימן שאלה. הוא היה מאוד חלש בנושא יפן. הוא חלש לגבי הבריתות שלנו - והן הרי מקור הכוח האמריקאי. הסיבה שאנחנו חזקים יותר מרוסיה וסין היא הבריתות שלנו. בנוסף, הוא מנסה לפרק את מערכת הסחר העולמית על-ידי מעבר מהסכמי סחר רב-צדדים להסכמים לאומיים. הוא נטש את הסכם הסחר הטרנס-פסיפי, שהיה אמור לייצג 40% מהתוצר העולמי. זה היה המהלך הגדול שלנו, שנועד להכיל את הכוח הסיני ולאלץ את סין לשחק לפי הכללים, והוא ויתר עליו.
"דבר שלישי. אנחנו אומת מהגרים, אומת פליטים. בנובמבר, בפעם הראשונה זה עשורים, ארה"ב לא קיבלה אף פליט - ויש 68 מיליון פליטים בעולם כיום. טראמפ מנסה לקצץ בהגירה ובפליטים במדינה שבנויה על הגירה. לכל אמריקאי יש סיפור הגירה, כולל לי: שניים מהסבים והסבתות שלי הגיעו מאירלנד.
"ודבר רביעי. טראמפ מאמץ את המנהיגים הסמכותניים של העולם. קים ג'ונג און (מנהיג קוריאה הצפונית), שי ג'ינפינג (נשיא סין), ולדימיר פוטין (נשיא רוסיה), ויקטור אורבן (ראש ממשלת הונגריה), מוחמד בן סלמאן (יורש העצר הסעודי), ונשיא טורקיה ארדואן. הוא משמיץ באופן עקבי את אנגלה מרקל (קנצלרית גרמניה), עמנואל מקרון (נשיא צרפת) וג'סטין טרודו (ראש ממשלת קנדה). איזה מין עולם זה? זה להפוך את הערכים האמריקאיים על ראשם.
"הוא היה נשיא לא אפקטיבי באופן ייחודי", מסכם ברנס. "ואני נמנה עם מיליוני האנשים שפועלים כדי להעבירו מתפקידו בנובמבר הבא".
ולמה ג'ו ביידן?
"מהרבה סיבות. אני מכיר אותו כבר עשורים. יש לי הרבה אמונה בכנות וביושר האישי שלו, באיכויות המנהיגות שלו ובניסיון הנרחב שלו. דבר שני: הוא איש מרכז, וגם אני איש מרכז. הרוב המכריע של האמריקאים מגיע מהאמצע. הם לא מגיעים מהאגף של ברני סנדרס או של דונלד טראמפ".
וברנס מונה עוד סיבות: היכולת של ביידן לשקם את אמון העם בממשל אחרי ה"צונאמי" של ממשל טראמפ, הסגנון המאחד שלו, התמיכה שהוא זוכה לה בקרב האיגודים והרקע שלו במעמד הביניים. "אני חושב שהוא המועמד הטוב ביותר, בפער, ואני תומך בו".
הוא יכול לנצח?
"ברמה הלאומית, יש לו בסקרים יתרון מובהק בקרב המתמודדים בפריימריז הדמוקרטים, אבל אנחנו בוחרים מועמד מדינה אחרי מדינה", אומר ברנס, ופוצח בניתוח מצבו של ביידן במדינות כמו איווה, צפון קרוליינה, קליפורניה וניו יורק. "בפוליטיקה אי אפשר לדעת, אבל לדעתי יש לו סיכוי טוב מאוד לזכות במועמדות, ואני מאמין שבמרוץ אחד על אחד מול טראמפ הוא ינצח".
אתה רואה את עצמך משתלב בממשל עתידי?
"צעד-צעד. קודם כול, להביס את דונלד טראמפ, לשלוח אותו לפרישה בפלורידה, ואז נוכל להתחיל לדאוג לגבי זה. הייתי שמח לשרת את המדינה שלי שוב, אבל קודם כול צריך להביס את טראמפ".
עוד מועד לבחירות, אבל כבר עכשיו אפשר לזהות את אחד מקווי המתקפה העיקריים של טראמפ נגד מועמדותו של ביידן, אם תהיה כזו: העובדה שבנו של ביידן, האנטר, שימש כדירקטור בחברת האנרגיה האוקראינית בוריסמה, בזמן שביידן האב כיהן כסגן נשיא ארה"ב. הלחץ של הבית הלבן על אוקראינה להודיע על חקירה נגד ביידן עצמו בנושא, הוא שהביא להצבעה על הדחת טראמפ בבית הנבחרים, באשמה שניצל את כוחו לרעה.
"זה יהיה כתם על המוניטין שלו לנצח", אומר ברנס, שמבהיר גם שהוא תומך בהעברת טראמפ מתפקידו. "אף אחד מהנשיאים בימי חיי לא עשה משהו שמתקרב לזה".
אבל עדיין נשאלת השאלה אילו כישורים הביאו למינוי האנטר ביידן בבוריסמה. ברנס מדגיש ש"כפי שסגן הנשיא הסביר, הבן שלו פעל חוקית וכיאות כששירת בדירקטוריון הזה. האתגר של העיתונות, במיוחד האמריקאית, הוא לא לתת לממשל טראמפ לשנות את העובדות. טראמפ משקר באופן שגרתי לציבור האמריקאי, והוא משקר גם במקרה הזה, כשהוא מתאר את מה שהאנטר ביידן עשה ולא עשה".
אבל מה שהטריד חלק מהבוחרים ב־2016 לגבי הילארי קלינטון, הערבוב בין עסקים לפוליטיקה, קיים גם כאן.
"זה יהיה מצער אם טראמפ יצליח להמשיך בקו הזה. אנחנו מצביעים עבור נשיא, או נשיא פוטנציאלי, לא עבור בני המשפחה שלו. סגן הנשיא ביידן הצהיר פומבית שאם הוא ייבחר, אף אחד מבני המשפחה שלו לא ישרת בממשל, או במשרה ציבורית, או שיהיה לו משרד בבית הלבן. תראה את הנשיא הנוכחי: האם המשפחה שלו חסינה מסיבוכים זרים? ארגון טראמפ ממשיך מסביב לעולם, והנשיא לא ויתר על הנהגת הארגון. כל נשיא אחר שם את הנכסים שלו בנאמנות עיוורת בשליטת עו"ד, כל נשיא אחר מפרסם את החזרי המס שלו. אם אנחנו רוצים להפנות אצבעות מאשימות, הייתי מצביע על דונלד טראמפ".
בכל אופן, הבחירות מסתמנות כקשוחות בהרבה מהצפוי.
"בנשיאות נורמלית, לנשיא היה יתרון יוצא דופן עם כלכלה כל-כך חזקה, אבל זו לא נשיאות נורמלית. הוא לא בן אדם נורמלי, אלא מנהיג לא נורמלי. יש לו הרבה נקודות פגיעות, ובכנות, התחושה שלי היא שדמוקרט, מישהו כמו ג'ו ביידן, צריך לנצח אותו".
היחסים עם סין: מלחמת הסחר של טראמפ מוצדקת
הסכסוך הישראלי-פלסטיני, איראן, מדינות ערב - אלה נושאים המלווים את מערכת היחסים שבין ישראל וארה"ב כבר עשורים. אבל בשנים האחרונות יש גורם חדש שנכנס אל מערכת היחסים, ולפעמים נדמה שגם מאיים להעיב עליה: סין. ארה"ב שרויה במלחמת סחר עם סין, אבל לפי לא מעט הערכות, המלחמה הזאת היא חלק ממאבק רחב יותר, על טכנולוגיה ועל השפעה. למשל, השפעה בים התיכון: הסנאט האמריקאי כבר הביע את מורת רוחו מהכוונה למסור את תפעול נמל המפרץ המוקם בחיפה לידי חברה סינית.
"בהינתן מקומה של סין בכלכלה העולמית, בהינתן חוזק הכלכלה הסינית, כולנו הולכים לסחור עם סין", אומר ברנס. "אז המסר מהבית הלבן לא הולך להיות ‘אל תסחרו עם סין', המסר הוא שכמדינות דמוקרטיות, וכמדינות שהן שותפות צבאיות ומודיעיניות מאוד קרובות, אנחנו צריכים להיות חכמים לגבי סחר עם סין. הממשלה הסינית אגרסיבית באופן קיצוני בניסיון לחדור לסוכנויות הביטחון הלאומי של הממשלות שלנו, ערוצי התקשורת ורשתות צבאיות, והם הולכים להשתמש לרעה בטכנולוגיה הזאת, לנסות להיכנס, להחליש אותנו. זה המשחק שלהם איתנו. אני רוצה להבהיר שאני אזרח פרטי עכשיו - כשאני מסתכל על הממשלה שלנו, היא מנסה ללחוץ על בעלי הברית שלנו באירופה ובנאט"ו להיות חכמים לגבי הגבלת ההשקעות הסיניות - שעשויות לאפשר לסינים לרכוש חברה שתמקם אותה בתוך מערך הביטחון הלאומי שלנו".
הקבינט הישראלי, אגב, כבר החליט בסוף אוקטובר האחרון, בצל הלחץ האמריקאי, על הקמת ועדה מייעצת לבחינת היבטי ביטחון לאומי בתהליך אישור השקעות זרות. ברנס מגדיר את ההחלטה הזאת "התחלה", ומסביר שהוא לא מומחה לתהליך, ואינו יכול או מוכן לשפוט אותו. אבל באותה נשימה, הוא מוסיף שלמיטב התרשמותו, זה "לא נראה תהליך חזק ואני חושב שיש את כל הסיבות שישראל תחזק את התהליך הזה ותהיה מאוד מחמירה".
ואילו נמל חיפה, אומר ברנס, "הוא סמל", ומספר ששבוע לפני ביקורו בישראל היה בגרמניה ובבריטניה. באירופה, מתברר, מתקיים דיון רציני על הניסיון של רוסיה וסין להתעצם במזרח אגן הים התיכון. "הסינים מנסים לקנות את התשתית התעשייתית של מזרח הים התיכון", הוא אומר. "זה תכנון מאוד אסטרטגי. הם מנסים לקנות חלק מהתשתית התעשייתית של הבלקנים והם מנסים לקנות השפעה. זו אסטרטגיה סינית קלאסית. ראינו אותה במפרץ בנגל, ראינו אותה באוקיינוס הסיני, ראינו בפקיסטן, בסרי לנקה, בבנגלדש, במיאנמר ובכל רחבי דרום מזרח אסיה. זה לא אומר שכולה שלילית, אבל יש לה היבטים שליליים. האיחוד האירופי מתחרט באופן עמוק על כך שנמל פיראוס ביוון מנוהל בידי חברה סינית, וכידיד ישראל הייתי מקווה שלישראל יהיו סטנדרטים קשוחים ביותר על מנת לוודא שאתם יודעים מה הסינים עושים בנמל חיפה".
מעבר לטקטיקה, נשמע שאתה די מסכים עם העמדה הניצית של ממשל טראמפ לגבי סין.
"זה נכון. אנחנו נרמלנו את היחסים שלנו עם סין לפני 40 שנה, ב-1979. ולאורך רוב העשורים האלה, שהיוו את רוב הקריירה שלי בממשלת ארה"ב, ניסינו בעיקר לנהל דיאלוג ולעבוד עם סין, למרות שהתחרינו בכמה מישורים. זה התהפך, ועברנו מאסטרטגיה של יחסי גומלין לאסטרטגיה של תחרות. הסינים מרגישים אותו דבר - שהם מתחרים בנו. אנחנו המעצמות הצבאיות והכלכליות מספר 1 ו-2 בעולם, ואנחנו שתי הממשלות היחידות בעולם שהן באמת גלובליות בהישג היד שלהן, ולכן אנחנו בשלב מאוד תחרותי כיום. הנשיא טראמפ צדק כשהממשל שלו הכריז ב-2017 על אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארה"ב - המלחמה בטרור הייתה עדיין בעדיפות מאוד גבוהה, אבל העדיפות הגבוהה ביותר הייתה לתת משקל נגד לאתגר מסין ורוסיה, שתי המדינות הסמכותניות. אני מסכים עם ממשל טראמפ על זה, ואני לא יוצא דופן במובן הזה. הרוב המכריע של מי שסביר שיכהנו בממשל דמוקרטי, או בממשל טראמפ עתידי אם ייבחר מחדש, מרגישים אותו דבר".
כלומר לא מדובר במשהו שייעלם כשטראמפ יעזוב את תפקידו.
"לא, זה לא ייעלם, כי האיום ברור. לסינים יש אסטרטגיה מאוד אגרסיבית להגביל ולהפחית את העוצמה הצבאית והכלכלית של ארה"ב בעולם".