אולם ביהמ"ש העליון. בתקופת בחירות על נבחרי הציבור לשים לב שבעתיים לתופעת ה"פייק ניוז" ולעקוב אחרי הוראות ביהמ"ש / צילום: ראובן קסטרו
בקרוב מאוד נהיה עדים, שוב, להגברת הקצב והווליום בקמפיינים של המפלגות השונות, כדי לזכות באמוננו בפעם השלישית בתוך שנה. שוב נהיה עדים לאמירות של אלה נגד אלה, עד כדי הטלת רפש של האחד בשני. קיימת טעות נפוצה לפיה החוק מתיר פגיעה בשם הטוב בתקופת בחירות, בשל החשיבות הרבה של חופש הביטוי בנושאים פוליטיים-ציבוריים.
בתי המשפט בישראל דחו גישה כזו והבהירו שוב ושוב כי שמם הטוב של אנשי ציבור אינו הפקר גם בתקופת בחירות. כך פסק בית המשפט בנוגע לתקופת הבחירות כי "יש צורך להקפיד שבעתיים על 'כללי המשחק' בתקופה כגון זו. נהיר כי כל אי-דיוק עלול לפגוע בשמו הטוב של נשוא הכתבה ולפגוע בסיכוייו להיבחר".
לכלל זה יש כמה טעמים. ראשית, גם איש ציבור הוא אדם, ולכל אדם - כולל לאיש ציבור - יש זכות בסיסית לכבוד, או כפי שהסבירה כבוד השופטת אילה פרוקצ'יה, "חשוב לזכור כי פגיעותו של אדם בפני השפלה וביזוי אינה מתקהה גם בהיותו איש ציבור. כבודו האישי יקר לו כלכל אדם, ופגיעה בו עלולה אף להסב לו נזק רב במיוחד, שכן תדמיתו הציבורית היא נכס עיקרי שהוא מחזיק בידיו כאיש ציבור".
שנית, השמירה על שמם הטוב של אנשי הציבור חשובה לא רק בשל האינטרס האישי שלהם, אלא גם בשל אינטרס ציבורי רחב. קיימת היום תופעה שאנשים איכותיים נמנעים מלהיכנס לחיים הציבוריים, משום שהם לא מוכנים ששמם ייגרר בבוץ, ותיגרם פגיעה גם לקרובים להם, וכפי שכתבה כבוד השופטת דורית ביניש, "הרחבת הפגיעה בשמם הטוב של אנשי ציבור תרתיע אחרים מלבקש לעצמם מעמד זה".
עקרונות אלה חלים ביתר שאת במהלך מערכת בחירות, הן בשל פוטנציאל הפגיעה המוגבר והן בשל החשש מפני הרתעת מועמדים ראויים מלהתמודד.
האיסור על השמצת מתמודדים לא חל רק על המתמודדים האחרים ותומכיהם, אלא גם על יועציהם. כך למשל, בתביעה שהוגשה נגד יועץ תקשורת של מועמד בבחירות קבע השופט עופר גרוסקופף כי אין לפרסם במסגרת מערכת הבחירות "מידע שאמינותו הייתה מופרכת מלכתחילה, או שאמינותו כלל לא נבדקה, או שהוצג בצורה מנופחת וחסרת פרופורציה לחשיבותו. ודוק, כלל זה מן הראוי להחיל לא רק על המועמד שבשמו פורסם המידע, אלא גם על היועצים המנסחים את המסר ועושים את הפעולות המביאות לפרסומו".
המקרה המפורסם ביותר של פרסום לשון הרע על מועמד בבחירות הוא פרשת נתן שרנסקי. באותו מקרה פורסם ספר משמיץ על שרנסקי ערב הבחירות לכנסת, שבהן התמודד שרנסקי בראשות מפלגת "ישראל בעלייה". בית המשפט העליון קיבל את תביעתו של שרנסקי ופסק לו סכום כולל של 740,000 שקל. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שאיש הציבור מוכר וידוע לאנשים רבים, ולכן דברי לשון הרע מגיעים ונקלטים באוזניים קשובות רבות, דבר המגדיל את עוצמת הפגיעה.
מעבר לכך, נבחר ציבור, הפועל במערכת הפוליטית, עומד לבחירת הציבור באמצעות נכסיו האישיים העיקריים - אישיותו, דמותו והמוניטין שלו. פגיעה בשמו הטוב עשויה לא רק לגרום לו נזק ממשי, אלא להיות קטלנית להמשך תפקידו וליכולתו לממש את שליחותו הציבורית, הבנויה על אמון הציבור. נזק כזה קשה לשקם גם כאשר תביעת לשון הרע מתקבלת, והנפגע זוכה לסעדים.
על כן, בהיכנסנו למערכת הבחירות הנוכחית, טוב יעשו המתמודדים ויועציהם אם יישמעו לאמירתו הברורה של בית המשפט ויפעלו לפיה, במיוחד נוכח עצמתן הגוברת של הרשתות החברתיות והפייק ניוז המתפשטים חדשות לבקרים.
הכותב הוא שותף במשרד חדד רוט שנהר ושות' ומתמחה בנושא לשון הרע וניהול משברים. הוא מחבר הספר "דיני לשון הרע" ומלמד קורס בנושא זה באוניברסיטה העברית מאז שנת 1999