אניסטון וקארל ב"תוכנית הבוקר"./ AppleTV : צילום
זהירות, ספוילר. אפל השיקה בנובמבר האחרון את שירות הסטרימינג שלה, אפל TV+, שנועד להתחרות בנטפליקס, דיסני, אמזון ושות'. סדרת הדגל שלה היא "תוכנית הבוקר" (The Morning Show), בכיכובן של ג'ניפר אניסטון וריס ווית'רספון, דרמה שבמרכזה פרשת מין שמטלטלת תאגיד תקשורת ענק.
אניסטון מגלמת את אלכס לוי, מגישת תוכנית הבוקר הפופולרית בארה"ב. לאחר 15 שנה של הגשה לצד המנחה האהוב מיץ קסלר (סטיב קארל), היא מתעוררת לעוד תוכנית, ב-3:30 לפנות בוקר, ורואה על צג הטלפון שלה הודעה מהמפיק: "תתקשרי דחוף". היא מגיעה לאולפן ומגלה שקסלר כבר לא יישב לידה. לא היום ולא אף פעם. לוי מתיישבת על כסא המגישה ואומרת לעיני המצלמה: "מיץ קסלר, המנחה שלצדי ושותפי מזה 15 שנה, פוטר היום בגלל התנהגות מינית פסולה".
מנהלי תאגיד התקשורת, גברים הומוגניים כמובן, רואים בפיטורי קסלר הזדמנות לנסות ולהחליף גם את המגישה הוותיקה. הרייטינג והכסף הם חזות הכול. ראש מחלקת החדשות בתחנה אף מצהיר כי "צפייה בהתמוטטות של אישה אהובה היא בידור אמריקני ניצחי". אבל הם נכשלים, ועוד ייכשלו בהמשך. לוי עומדת על רגליה האחוריות, ובסופו של דבר מוצאת לידה כתבת אנונימית בשם ברדלי ג'קסון (ווית'רספון) במקום שותפה לשעבר.
מכאן ואילך נחשפת המערכת הקלוקלת שאפשרה לקסלר החביב, "האבא של אמריקה", לנצל את מעמדו ולפגוע מינית בעובדות צעירות שבסך הכול רצו להתקדם בתעשיית הבידור. מי שידע שתק, ובחלק מהמקרים אף דאג להשתיק. מי שהיה חייב לראות את כל נורות האזהרה בדרך, לא ראה ולא רצה לראות.
מגישות התוכנית, שתי הדמויות הראשיות, ביחד ולחוד, עוברות תהליך שמשקף את חוסר הסימטריה בין גברים לנשים במקומות העבודה. הן נאלצות להתמודד עם דילמות קשות, ובמקרים רבים נאלצות להכריע אם לשמור על משרתן ועל הקרובים אליהן, או להילחם בקרב הצודק על האמת ולחשוף את הקלקולים והתככים שמגיעים עד לחלונות הגבוהים ביותר בתאגיד האימתני.
אני לא מבקר טלוויזיה וגם לא מתיימר להיות כזה, ובעיני התוכנית היא עיבוד טלוויזיוני מדויק לעידן ה-#MeToo. כשחברת אפל לוקחת החלטה עסקית ובוחרת להציב סדרה כמו "תוכנית הבוקר" כתוכנית הדגל של השירות החדש שלה בפעם הראשונה שהיא נכנסת לתחום יצירת התוכן - אפשר ללמוד מזה על השינוי התהומי שעברנו כחברה בשנים האחרונות, ביחס שלנו להטרדות מיניות ולניצול מעמד וכוח של גברים כלפי נשים במקומות העבודה.
המסר ברור: אמנם יש לנו עוד הרבה לאן להתקדם כחברה, אבל התהליך הזה כבר כאן. מי שיתנהל לפי נורמות פסולות, וזה לא משנה כמה הוא פופולרי, עשיר וחזק - ישלם את המחיר החברתי. גם בתאגידים גדולים צריכים להבין שלא משנה כמה יתאמצו, קשר השתיקה בסוף משתחרר.