עו"ד ורו"ח ליאת פייג-נויבירט / צילום: יונתן בלום, גלובס
הבית
הבית של ליאת פייג-נויבירט נראה כמוה. מהודר, מטופח, מבריק, יוקרתי. כשהיא מתיישבת מולי בסלון על כורסת קטיפה שחורה, עם משענות עץ מגולפות, היא נראית בדיוק במקומה. ובכלל, הכול בבית הזה נראה במקומו המדויק - מהנברשות המנצנצות, דרך השיש השחור והארונות הלבנים במטבח, וכלה בסחלבים המושלגים שפזורים ברחבי החלל.
הכול פה בשחור ולבן, מלבד חרציות צהובות וכתומות שמונחות באגרטל על השיש ומעניקות לחלל נקודת צבע מזערית ומתוכננת היטב. אני תוהה מה חסר לי בחלל המרכזי של הבית, ומבינה כי זו הטלוויזיה. אין טלוויזיה בסלון. "אני לא רואה שנייה טלוויזיה. לא מתקשרת עם המכשיר הזה. להערכתי עשר שנים לא ראיתי", היא אומרת, "למה לבזבז את הזמן?".
השאלה הזו, כך מתברר לי במהרה, היא חלק מהותי מהאישיות של פייג-נויבירט. היא לא מבזבזת זמן. אין לה פריבילגיה לבזבז זמן כשהיא אמא במשרה מלאה, עורכת דין בכירה במשרד מוביל, רואת חשבון ופעילה בזירה הציבורית.
ילדות
"נולדתי בחיפה, בקריית שמואל - קריה קטנה ששייכת מוניציפלית לחיפה, ומתגוררות בה בעיקר משפחות דתיות, בני עקיבא. גדלתי במשפחה ציונית-שורשית. דור שני לניצולי שואה. לסבים ולסבתות שלי, יהיה זכרם ברוך, ולסבי שייבדל לחיים ארוכים, הייתה השפעה משמעותית על חיי. במובן מסוים הם גידלו אותי חלק מהשנים. גרנו בבית פרטי וההורים שלי בנו קוטג' מעל הבית כדי שסבא וסבתא יגורו מעלינו. אבי, שהוא גם רו"ח וגם עו"ד, היה עצמאי כול השנים, ואמי הייתה יועצת חינוכית ובהמשך מנהלת בית ספר, אז סבא וסבתא הוציאו אותי ואת אחיי ואחיותיי מבית הספר, אכלנו שם ארוחות צהריים ובילינו שם עד הערב.
"אני תמיד צוחקת שקיבלתי חינוך רומני-אורתודוקסי, כי סבתא שלי לימדה אותי לסרוג, לתפור על מכונת תפירה, לעשות מקרמה ולקחה אותי פעם בשבוע לחוג אומנות. מגיל שבע הייתי עומדת לידה על כיסא במטבח ומבשלת. היא הייתה בשלנית ואופה שחבל על הזמן. לכול אחד מסבי וסבתותיי היה סיפור חיים מדהים. סבתי מצד אבי הייתה באושוויץ, וניצלה ממש ברגע האחרון. אני זוכרת בתור ילדה, כשהיה משפט דמיאניוק, איך היא הייתה יושבת מול הטלוויזיה בוכה ומקללת בגרמנית.
"את סבתא מצד אימא הבריחו לבית יתומים, והיא חיה במסווה של גויה, עד שעלתה לארץ לבד כנערה בעליית הנוער. שני הסבים שלי עבדו אצל הגרמנים, וכך הם ניצלו. גדלתי על הסיפורים שלהם. הם חינכו אותנו לעבודה קשה, לנתינה, לראות את האחר, זה היה ערך דומיננטי בילדותי".
רופאה או רואת חשבון
"מרגע שנולדתי היה ברור שאני אהיה רואת חשבון. מגיל שנתיים אמרו לי 'את תהיי רואת חשבון'. אבי היה רואה חשבון, אח שלו היה רואה חשבון וכמעט כול החברים של אבא היו רואי חשבון. גם אחי הגדול רואה חשבון.
"בגיל 16 עבדתי אצל אבי במשרד בהנהלת חשבונות. הוא אמר לי 'את חייבת קודם כול לדעת הנהלת חשבונות לפני שתעשי עבודה של רואה חשבון'. אז עשיתי הנהלת חשבונות ואחר כך גם הצהרות הון ודוחות אישיים ועבודת ביקורת של ממש. כשהתחלתי התמחות בראיית חשבון כבר הרגשתי מיצוי מהתחום של הביקורת. מכיוון שאהבתי את לימודי המסים בתואר, הלכתי לכיוון של המס ולא לביקורת.
"עם כל זה שהמסלול שלי היה קבוע מראש לכאורה, בתור ילדה היה לי חלום להיות רופאה. צפיתי בתוכניות על רפואה ואמרתי לכולם שאני אהיה רופאה. זה היה קטע בבית, כי אבא נורא רצה שאני אלמד ראיית חשבון, ואני הייתי בכלל במקומות אחרים. הוא אמר לי 'ליאתי, קודם תלמדי ראיית חשבון, אחרי זה נראה מה עוד', אז הלכתי ללמוד ראיית חשבון. הייתי כבר עמוק בעולם העשייה של ראיית חשבון, ואבי הוא בן אדם מדהים, איש ספר, אדם נורא טוב, שתמיד היה מושא להערצה מבחינתי, אז ההמלצות שלו היו מבחינתי המלצות שצריך לקבל".
תעודה ותינוקת על היד
"תוך כדי הלימודים התחתנתי. בהמשך התמחיתי במחלקת המסים בפירמת ליובושיץ קסירר ושות', לפני המיזוג עם EY (פירמת ראיית החשבון הגדולה בישראל כיום, א' ל"ו), ומאוד נהניתי מהעבודה שם. מנהל המשרד, אריה פונדק, התקשר אליי שבוע לפני שהתחלתי ואמר לי 'מפתחים עכשיו את התחום של המסים העקיפים. אנחנו מחפשים אנשים שיבואו להתמקצע בתחום. רוצה?'. זה היה לפני 20 שנה, ואז זה לא היה נפוץ שיש מחלקות מע"מ בפירמות ראיית חשבון. אמרתי לו 'אני זורמת' והתאהבתי בתחום.
"לימים עשיתי עוד דברים בעולמות המסים, אבל ממש התאהבתי בתחום של המסים העקיפים. אנשים לא יודעים אבל המסים העקיפים מהווים שליש מהכנסות המדינה ממסים, שזה היקף משמעותי. אם אתה משווה את מספר המומחים, רואי החשבון, עורכי הדין והיועצים בתחום המע"מ, היחס בין מע"מ למס הכנסה הוא מטורף. אין כמעט אנשים בתחום הזה.
"לקראת סיום ההתמחות נועם, בתי הבכורה, נולדה. היא עלתה איתי לבמה לקבל את רישיון ראיית החשבון. זו הייתה תקופה אינטנסיבית, ללמוד לבחינות הלשכה כשיש תינוקת קטנה שרצה בבית, אבל היא הייתה ילדה מדהימה ויכולתי לעשות את זה באלגנטיות. כשהייתי לקראת סיום ההתמחות קרתה פרשת ארתור אנדרסן (המשרד היה חלק מרשת פירמת ראיית החשבון והייעוץ העולמית ארתור אנדרסן שקרסה בעקבות שערוריית אנרון, א ל"ו) ואני עזבתי. הצטרפתי למוטי אילון, שהיה מנהל המכס והמע"מ, פרש מרשות המסים והצטרף לפירמת דלויט כדי להקים את מחלקת המע"מ שם. במשך שש וחצי שנים הייתי יד ימינו. הוא אחד האנשים המדהימים והנדירים שקיימים, ולמדתי ממנו המון.
"בשבת אחת, כשהייתי אצל ההורים שלי בצפון, אבא שלי אמר לי 'ליאת התחלתי ללמוד משפטים. בואי תצטרפי'. לשכת רואי החשבון יזמה אז שיתוף פעולה עם הקריה האקדמית אונו ופתחו מסלול מיוחד לרואי חשבון. באותו יום ראשון מוטי ואני חזרנו ביחד מדיון ותוך כדי נסיעה שאלתי אותו מה דעתו על זה שאלך ללמוד משפטים. הוא אמר 'יאללה, ואני בא איתך'. בקיצור, מוטי, אני, אבא שלי ועוד כיתה של 100 רואי חשבון, שעד היום הם חברים נורא טובים, למדנו ביחד משפטים. היה כיף לא רגיל.
"תמיד החבר'ה מהצפון היו מביאים בדרך חומוס ופיתות, והיינו עושים שם חפלות בהפסקות. אני תקצרתי להם את החומר, עד שילדתי את עדן, ואז מוטי הלך לעשות התמחות. אני נשארתי בדלויט, ואז הוא חזר למשרד ואני יצאתי לעשות התמחות בשבלת.
"זה היה מאתגר עם שתי ילדות קטנות, אבל נהניתי מכול רגע. ואז שתיהן עלו איתי לקבל את ההסמכה של עריכת הדין בטקס של הלשכה. לבחינות הלשכה למדתי שלושה וחצי שבועות. אחת החברות הוציאה בדיוק דיסקים עם החומר, ואני תוך כדי החזקת הבית וגידול שתי בנות קטנות, הייתי שומעת כול הזמן את הדיסקים. שוטפת כלים ושומעת את הדיסקים, מבשלת ושומעת את הדיסקים. אחרי שסיימתי את הבחינות, נועם, שהייתה אז בת חמש, ראתה את הדיסק בבית ואמרה לי 'אימא תזרקי את האיש המעצבן הזה שאומר דברים מעצבנים'.
"אחרי ההתמחות חזרתי קצת לדלויט, אבל רציתי לעשות גם עבודה משפטית, אז אחרי זמן קצר הלכתי לעבוד במשרד שבלת. אחרי תקופה קצרה, בפירמת PWC רצו להקים מחלקת מסים עקיפים. הם ביקשו שאבוא להקים את המחלקה - אז הלכתי. אני בן אדם שאוהב אתגרים, ולמרות שמאוד אהבתי את המשרד והאנשים בשבלת, נעניתי לאתגר.
"אחרי שש וחצי שנים ב-PWC, אחרי שהקמתי את המחלקה וגייסנו עובדים והפעילות הייתה מדהימה, הרגשתי שאני צריכה לעשות שינוי. פגשתי את עורך דין טל עצמון, ראש מחלקת המסים במשרד גולדפרב-זליגמן והתאהבתי בו. הוא פנומן. פגשתי את יודי לוי מנהל הפירמה, ואת אלי זוהר ז"ל, ופשוט התחברתי לפירמה. אני מרגישה בבית בפירמה. יש בה משהו מאוד משפחתי וחם".
איך הפירמה נראית ביום שאחרי פטירתו של אלי זהר, שעמד בראשה?
"אלי זהר עמד בראש הפירמה שלנו לצידו של יודי לוי, יבדל"א. אלי היה משפטן בחסד, איש רוח, תרבות וספר. נוכחותו תחסר לנו, אך אני בטוחה שהמורשת שלו תמשיך לפעם במשרד ושחוסנו של המשרד ימשיך כשהיה".
נטל המס בישראל
"נטל המס בישראל גבוה ביחס לעולם, ככול שמדובר במעמד הביניים. ציבור שלם - אנשים משכילים, שמרוויחים מאוד יפה בסך הכול - מתקשה להחזיק את עצמו ביום יום. קשה לקנות דירה וקשה להחזיק משפחה באיכות חיים טובה. הצעקה של מעמד הביניים שקשה לו זה משהו שצריך לטפל בו. צריך להפחית את נטל המס על מעמד הביניים.
"אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת, לקראת בחירות שלישיות, אין יציבות פוליטית. יש לנו 30 מיליארד שקל גירעון בקופת המדינה, וצריך לראות מאיפה מכסים על הדבר הזה, אבל ברור שאי אפשר לפגוע יותר בציבור, ולהטיל את נטל המס על אותה אוכלוסיית מעמד הביניים.
"הנטל על העצמאים, מעמד הביניים והשכירים גבוה, ולכן חרף הגירעון הכבד הציבור הזה לא יוכל לספוג נטל מס הכנסה נוסף. כמובן שגם העלאת שיעור המע"מ, מהלך שיגרור אוטומטית להתייקרות כול מוצרי הצריכה, דירות מגורים, והשירותים השונים, יוביל לנטל מס נוסף ומכביד על האוכלוסייה בישראל.
"אלה גזרות שהציבור פשוט לא יוכל לעמוד בהן. האוצר יהיה חייב לבחון דרכים חלופיות ליצור הכנסות למדינה, ובין היתר גביית מס מאוכלוסיות שהיום לא מדווחות כלל ושרשות המסים לא מגיעה אליהם".
למשל?
"כיוון שהיום אנחנו חיים בעידן ששכירים רבים וגם אנשים פרטיים עוסקים בפעילויות נלוות שיוצרות הכנסות משמעותיות לפעמים, וה-Gig Economy תפס תאוצה, ורואים הרבה שכירים שמייצרים לעצמם הכנסה נוספת אחר הצהריים במתן שירותים שונים, צריך להגיע ולגבות מהם מס.
"זה עובר דרך פישוט הדיווח לרשות המסים. בן אדם שיש לו עסק נוסף מהצד שהוא מפעיל אחר הצהריים, צריך היום לקחת רואה חשבון, לפתוח תיק במס הכנסה ובמע"מ, ואחרי תקופה הוא יצטרך להגיש הצהרת הון, צריך לטפל בניכוי מס במקור או פטור מניכוי מס במקור, לאסוף מסמכים, ועוד ועוד. הרבה אנשים מוותרים על זה וכך נעלם מס מהמדינה. צריך שלציבור יהיה קל ופשוט לדווח באיזה טופס פשוט שממלאים באינטרנט. מהלך כזה יגדיל את גביית המס".
חברות רב לאומיות
"ביולי 2003 נעשה שינוי חקיקה באירופה, במסגרתו הטילו חובת רישום ודיווח לצורכי מע"מ על כול החברות הרב לאומיות שפועלות בתחום הכלכלה דיגיטלית. המשמעות הייתה שכול החברות שפועלות בתחום באירופה ומוכרות שירותים דיגיטליים לאנשים פרטיים היו חייבות להירשם ולהתחיל לשלם מע"מ על הכנסותיהם.
"ב-2010 וב-2015 היו באירופה עליות מדרגה נוספות ונקבע ששיעור המע"מ ייקבע לא לפי מקום הרישום של אותה חברה רב לאומית, אלא לפי המקום שבו נמצא מקבל השירות. כך מנעו מצב שחברות נרשמו במקומות שבהם המע"מ היה נמוך מהמע"מ במדינה בה נמצא הצרכן שמקבל את השירות והחל ממועד עליית המדרגה חסכו לאותן חברות חובת רישום במספר מדינות במצבים מסוימים. באמצעות מהלכים אלה כל מדינה מקבלת את המע"מ לפי צריכת השירותים של הצרכן הסופי אצלה.
"כל חברות השירותים הדיגטליים, שמוכרות תכנים, סרטונים, משחקים, תוכנות, ואפליקציות כמו גוגל, פייסבוק ונטפליקס, חייבות להירשם ולשלם מע"מ באירופה.
"אצלנו ב-2020 יש חוסר ודאות. ב-2016 פורסמה טיוטת תזכיר חקיקה שלא נדון אפילו פעם אחת בוועדת הכספים בכנסת. שבועיים לאחר מכן פרסמה רשות המסים חוזר לגביית מס מהכלכלה הדיגיטלית.
"בפועל, נכון להיום, אנחנו כמעט לא רואים גביית מס מאותן חברות. אין לי ספק שנושא כל כך מהותי חייב להיות מוסדר בחקיקה ראשית ולא ניתן להתבסס על פרשנות של חוזר מקצועי שאין לו מעמד של דבר חקיקה מחייב. חשוב לי לציין שמהלך כזה חייב להתבצע במקביל לתיקון סעיפים אחרים בחוק מע"מ, שנוגעים להטלת מע"מ על ייצוא שירותים, שנכון להיום היישום שלהם גורם לכפל מע"מ במישור הבינלאומי".
אגרסיביות בגביית המס
"יש היום מוטיבציית יתר של רשות המסים לגבות מס, גם במקומות שלא תמיד צריך. הרמה של האכיפה והאגרסיביות עלתה. אנחנו לא נמצאים היום באותה מציאות שהיינו בה לפני שש ושבע שנים וגם לא לפני שלוש שנים. בעקבות הקיפאון הפוליטי, וחוסר היכולת להעביר חקיקה, יש הצפה של עמדות מקצועיות שרשות המסים מפרסמת, החלטות מיסוי ועמדות חייבות בדיווח לרשות המסים. אי אפשר להשתמש בעמדה חייבת דיווח או בחוזר מקצועי כתחליף לחקיקה מחייבת.
"לאחרונה רשות המסים עשתה מבצע בעניין מיסוי מקרקעין ופנתה לאנשים פרטיים שמחזיקים בכמה נכסים, חמישה-שישה נכסים. פנו אליהם לברר פרטים על עסקאות שביצעו ומדוע לא דיווחו עליהם למיסוי מקרקעין ולא שילמו מע"מ. אם היו להם הכנסות משכירות בדקו, האם הם דיווחו על הכנסות משכירות, אבל לא דיווחו למע"מ. זימנו אותם לגביית עדויות, ובמקרים רבים קבעו ברשות המסים שאותם אנשים 'עוסקים במקרקעין'. שהפעילות שלהם הגיעה לידי עסק. הבעיה היא שאומרים את זה גם לאנשים פרטיים לגמרי שהיו להם מספר נכסים מועט והם ממש לא מנהלים עסק של נדל"ן.
"אני מטפלת באנשים שעשו כמה עסקאות בודדות וסיווגו אותם כעוסק במקרקעין. אני מוצאת את עצמי מסבירה לרשות המסים שבן אדם החזיק ארבעה נכסים על פני תקופה של חמש שנים, ומכר שניים או שלושה נכסים, הוא לא בעל עסק, אבל הם נוקשים בתפיסה שכן. אני שואלת איפה עובר הגבול? אנחנו רואים מגמה של הרחבה משמעותית של המקרים האלה שבהם אנשים פרטיים מבצעים עסקאות בנדל"ן פרטי ורשות המסים קוראת להם עסק. יש פה הרחבה לא ראויה של רשת המס.
"רואים את הנוקשות של רשות המסים בכול מיני תחומים, גם במבצעי גבייה שהם עושים ובתחומים נוספים. ככול שרשות המסים תרחיב יותר את מעגל החייבים במס, היא מכניסה יותר כסף למדינה, אבל היום ההרחבה חוצה את הגבול ודברים שפעם היה ברור שאין בהם חיוב במס, היום אתה מוצא חיובים בתיקים האלה.
"מה קרה? החוק השתנה? לא. לא היו תיקוני חקיקה ובכול זאת רואים שהעמדות של רשות המסים הרחיבו את מעגל החייבים - וזו בעיה. הרחיבו את היריעה קצת יותר מדי ותופסים גם התנהגויות לגיטימיות שלא אמורות להיתפס ברשת המס".
סדר יום אופייני
"היום שלי דינמי כי הפעילות שלי מאוד מגוונת. יש לי את העבודה במשרד גולדפרב-זליגמן, פגישות מחוץ למשרד, פגישות עם לקוחות, שעות עם העובדים שלי, דיונים ברשויות, ישיבות במועצת רואי החשבון, ישיבות דירקטוריון בלשכת עורכי הדין, ישיבות של ועדות שאני חברה בהן ועוד.
"יש ימים שאני מתחילה בארבע לפנות בוקר ומסיימת בשעת לילה מאוחרת, ישנה שעות בודדות, קמה ומתחילה הכול מחדש. לא מעט ימים אני כמעט מחברת את היום והלילה, ישנה שעתיים-שלוש, ורצה בבוקר לעבודה. בסופי השבוע אני עושה השלמות שינה.
"ימי העבודה שלי אינטנסיביים ומלאים. אני מנסה לא לעבוד בסופי השבוע, אבל מאחר שאני עובדת הרבה מול חו"ל, אז כמעט תמיד ביום שישי תהיה לי שיחה עם חו"ל או מיילים דחופים מול חו"ל. גם במוצ"ש יש לפעמים שיחות ועידה דחופות שקשורות בפעילות הציבורית שלי או שאני עובדת על חומרים מקצועיים, הרצאות, ימי עיון שאני משתתפת בהם וקורסים מקצועיים שאני מרכזת.
"במקביל אני כאן עבור הבנות שלי. למרות שהן גדולות, כל בוקר מחכה להן ארוחה מדוגמת לבית הספר, עם ירקות מנויילנים, לחמניות וקופסה עם ארוחת צהריים טרייה וחמה, עם סלט חתוך בקופסה בצד.
"אני עושה הרבה ואני צריכה להיות נוכחת בהרבה מקומות במקביל, וכשנגמרות לי שעות היום, אני מגוונת עם שעות הלילה. אין לי פנאי במהלך היום. אין אצלי זמן נסיעה למשל שהוא זמן פנוי. מהרגע שאני נכנסת לרכב, זה שיחה אחרי שיחה אחרי שיחה, ואני עושה קניות בסופר באינטרנט תוך כדי שיחות. הכול בטיפול כול הזמן, במקביל. בסוף כול יום בבית בשקט אני עונה על כול המיילים, עוברת על כל מה שאני צריכה לעבור ובקשר כול הזמן עם הבנות.
"הבנות הן האושר בחיי, אני מטורפת עליהן ואנחנו קשורות. הן מתייעצות איתי על כול דבר ואני מלווה אותן בכול דבר בכול יום, מהכנה למבחן ועד לשמוע מה קרה להן באותו יום".
בשביל הנפש
"אני עושה הרבה דברים גם בשביל הנפש. אני אוהבת לקרוא, אז אני קוראת המון. מהיום שהתחלתי לקרוא אני תולעת ספרים. אני לא מוותרת גם על הספורט, על האימונים שלי, הזומבה, הריצה וקצת אימוני כוח. אני יכולה לטייל בין מועדוני כושר שונים וליהנות מסוגים שונים של אימונים. וכמובן שלא אוותר על זמן איכות עם הבנות שלי. זה הכי חשוב לי בעולם".
קריירה חלופית
"אם לא הייתי עורכת דין ורואת חשבון הייתי רופאה. לפעמים אני אומרת לבנות בצחוק 'אימא עוזבת הכול והולכת ללמוד רפואה', אז הקטנה שלי אומרת: 'אימא לא צריך, אני אלך ללמוד רפואה במקומך'. היא מחכה לרגע שבו היא תוכל ללכת לעשות את הקורס של מד"א, כדי שהיא תוכל להתנדב שם. זה עכשיו החלום שלה, ובהמשך לימודי רפואה".
לא יודעים עליי
"אני סוג של מאמא אמיתית, חמה, שמחזיקה בית, בשלנית ואופה. אני עושה הכול, מחלות, עוגות שמרים, דרך בשרים, דגים למרות שאני צמחונית וירקות וסלטים מסוגים שונים. כול יום שישי בצהריים אני מעמידה סירים, ובכל זמן נתון יש פה אוכל מבושל במקרר. עכשיו יש מרק גריסי פנינה ועוף בתנור".
שאלון אישי: "מאמינה שאנחנו שליחים בעולם"
מה מכעיס אותך?
"חוסר צדק".
על מה את מתחרטת?
"אני בן אדם עם הפנים קדימה, אני לא סוחבת חרטות".
למי את מתגעגעת?
"לסבתא שלי, שנפטרה לפני חמש שנים".
באיזו אמונה טפלה את מאמינה?
"אין לי אמונות טפלות. אני מאמינה בבורא עולם".
את עדיין דתייה?
"אני לא בן אדם של הגדרות, אבל אני שומרת שבת, אוכלת כשרות, לומדת הלכה, עורכת שולחן שבת ומקריאה לבנות את פרשת השבוע".
מיהו גיבור ילדותך?
"חנה סנש".
מי מעורר בך השראה?
"אני חושבת שאפשר למצוא בכל אחד משהו מעורר השראה".
לו היית יכולה להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?
"אני עצמי. אני מאמינה שאנחנו שליחים פה בעולם ונמצאים תמיד במקומות שאנחנו צריכים להיות בהם, ועוברים דברים שהיינו צריכים לעבור במסגרת השליחות שלנו, גם אם הם לא קלים - ועברתי דברים לא קלים, כמו לפרק משפחה".
מהי החולשה הכי גדולה שלך?
"קשה לי להתמודד עם שליליות, עם רוע ועם חוסר צדק".
מה מניע אותך לקום בבוקר?
"חדוות העשייה והבנות המדהימות שלי. השילוב של לעשות, לפעול, ליצור ולהיות בשבילן".
מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
"בעיקר עשיית טוב. עשייה חיובית בכל המישורים".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"לפני חודש, כשאחותי ילדה, נסעתי לבית החולים והחזקתי את הילדה שקרויה רעיה על שם אחות של גיסי שנספתה בפיגוע בסבארו".
בעבור מה תסכני את חייך?
"בעבור הבנות שלי".
על מה לא תסלחי?
"אני מאמינה שעל הכול אפשר לסלוח. צריך להסתכל קדימה בחיים".
מה חסר לך בחיים?
"החצי השני שלי".