עבדאללה מלך ירדן / צילום: רויטרס
מרדף אחרי קולות ישראלים מן הימין, צועדים שני מנהיגי השנה הזו, ראש הממשלה נתניהו וח"כ בנימין גנץ בתוך מצעד איוולת.
הסכנה המרחפת מעל תשוקתם לשמח את המנהיג הפזיז בבית הלבן, היא אובדן אחד הנכסים האסטרטגיים האיזורים החשובים ביותר שיש בידי ישראל כיום: הסכם השלום עם מדינת ירדן משנת 1994.
ההשלכות של תוכנית סיפוח או החלת ריבונות על משבצות שטח חלקיות או כל הסדר המשנה באופן מהותי את הריבונות החוקית באיזורי מזרח ישראל - יכולות להיות כבדות מאוד, עלינו, כל הישראלים.
מי שאטם אוזניו לדברי עבדאללה מלך ירדן בחצי השנה האחרונה, ראוי לו שיתעורר.
בספטמבר, בראיון לרשת MSNBC, אמר המלך הירדני שמהלך החלת ריבונות על איזור בקעת הירדן (כפי הבטחת בחירות מועד ב' של נתניהו) "עלולה לפגוע בהסכם השלום בין ישראל לירדן ומצרים".
הוא ציין אז כי אינו מתייחס ברצינות להצהרות קמפיין ומעדיף להמתין לממשלה הבאה. "באופן כללי הצהרה כזו לא עוזרת בכלל... תהיה לכך השפעה גדולה על יחסי ירדן ישראל".
בנובמבר הוא חזר על אזהרות בפורום של מכון מחקר בניו יורק: "היחסים בין ישראל לירדן כרגע הם במצב הגרוע ביותר אי פעם. חלק מזה נובע מהמצב הפנימי בישראל.... אני מבין את זה, אבל אני לא מוכן שזה יבוא על חשבון מה שאבא שלי וראש הממשלה יצחק רבין השיגו כסמל לתקווה ולהזדמנויות עבור פלסטינים, ירדנים וישראלים".
הידרדרות היחסים בין המדינות הגיע לשיאו עם החזרת צופר ונהריים אחרי 25 שנה כאשר ממשלת ישראל לא הצליחה אפילו לנהל מו"מ על הארכת פקדון 25 השנים לתקופה נוספת. באורח אירוני, האירועים הללו מתגלגלים בידיהם ופיהם של פוליטיקאים נמהרים כאשר איתני הטבע עושים את שלהם ופתיחת סכר דגניה (אם יקרה לאור הגשמים המרובים) והזרמת מים רבים לראשונה מאז 1992 לירדן הדרומי תשפר את מצב הקונפליקט המרכזי ביותר בין המדינות - חלוקת המים.
חזרה לאיוולת: האיום הביטחוני על ישראל ממזרח אינו מן הפחד לחדירת כוחות בתחתית הבקעה. זהו מקום נמוך, מטורגט, פשוט (יחסית) לתצפיתנים. ישראל חולשת על הבקעה הזו באמצעי תצפית מכל מקום אפשרי וכוחות שיעזו לחדור מתוך המקום הנמוך ולטפס פנימה, ימצאו עצמם תחת אש כמו ברווזים בקערה עמוקה.
מדוע אם כן, מרשים לעצמם ראשי "כחול לבן", במיוחד ח"כ בני גנץ להיגרר לתוך המלכודת הפוליטית-מדינית המסוכנת הזו?
הפוליטקאים היחידים בישראל שמצאו לנכון לציין בטקס בכנסת את יום השנה ה-25 להסכם השלום בין ישראל לירדן, היו אנשי מפלגת העבודה, ביזמה של ח"כ מרב מיכאלי. נתניהו בחר לבקר באותו הכנס ודיבר שם בשבח יציבות השלום עם ירדן, ועל חשיבות "הגבול הארוך ביותר שלנו" כדבריו. אך אצל נתניהו הצהרות בצד אחד ומעשים בכיוון אחר.
בשל התחרות הלוהטת שלו, נתניהו, עם גנץ, הוא גורר את המדיניות הישראלית ליעדים מסוכנים. איוולת, אמרנו.