פסולת פלסטיק בחופים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
כמות החומר הנצרכת על ידי האנושות חוצה את סף ה-100 מיליארד טונות בכל שנה, אך דווקא אחוז החומרים המובאים לכדי מיחזור הולך ופוחת. כך, לפי דוח חדש. החומרים המשמשים את הכלכלה העולמית גדלו פי ארבעה מאז 1970, הרבה יותר מהר מקצב הגידול באוכלוסייה, בשנתיים האחרונות הצריכה קפצה ביותר מ-8%, אך דווקא השימוש החוזר במשאבים צנח מ-9.1% ל-8.6%.
בפורום הכלכלי העולמי שהתקיים בשבוע שעבר בדאבוס פורסם הדוח החדש של CGRi, גוף העוסק בכלכלה מעגלית, המראה כי בממוצע, אדם בכדור הארץ משתמש ביותר מ-13 טונות של חומרים בשנה. ואולם, הדוח מצביע גם על כך שישנן מדינות העושות צעדים לקראת מעבר למודלים של כלכלה מעגלית, חומר שהשימוש בו הסתיים מועבר ליצירת חומר חדש וכמות האשפה והזיהום מצטמצמת. כיום, מצב החירום האקולוגי מואץ על ידי שריפת דלקים מאובנים, אך גם מיצוי בלתי מקיים של משאבי טבע בהם מתכות, חומרי בנייה, עץ, ועוד. מחברי הדוח מזהירים כי התייחסות למשאבי טבע כבלתי מוגבלת, מובילה לאסון עולמי.
הדוח בחן את שנת 2017 - השנה האחרונה שלגביה קיימים נתונים באשר לצריכת החומרים, וגילה כי כמחצית מהחומרים שנרכו הם חול, טיט, חצץ ומלט המשמשים לבנייה, יחד עם מינרלים אחרים שנחצבו לשם יצור דשן (למשל, פוספטים). דלקי מאובנים - פחם, נפט וגז מהווים 15%, ועופרות מתכת 10%. הרבע האחרון הוא הצמחים והעצים המשמשים את בני האדם עבור ייצור דלקים ומזון. החלק הארי של החומרים, אם כן, מופנה לסקטור הדיור; 40%, והקטגוריות האחרות כוללות מזון, הובלה, שירותי בריאות, תקשורת, ומוצרי צריכה דוגמת בגדים ורהיטים.
כמעט שליש מהחומרים המיוצרים ממשאבי הטבע נותרים בשימוש לאחר שנה אחת (דוגמת בניינים וכלי רכב), אך 15% מתוכם נפלטים לאטמוספירה ומאיצים ההתחממות הגלובלית, וכרבע מושלכים לסביבה ונותרים לזהם אותה (למשל, פלסטיק בנחלים ובאוקיינוסים). שליש מהחומרים הופכים לפסולת הנערמת במזבלות, ורק 8.6% מהחומרים מובאים לכדי מיחזור לשם שימוש בהם מחדש.
מחברי הדוח מציינים כי הגדלת נתח החומרים הממוחזרים יכולה להפוך את הכלכלות לתחרותיות יותר, לשפר את תנאי החיים שלנו, לסייע להשגת יעדי הסכם פריז וקיצוץ פליטות הפחמן ולהימנע מבירוא יערות. כשסין החליטה לסגור את שעריה ולהפסיק לייבא לשטחה את הפסולת של העולם, מדינות נשלחו לחשב מסלול מחדש ולמצוא פתרונות בשטחן לערימות הפסולת. עד כה, 13 מדינות באירופה אימצו מפת דרכים של כלכלה מעגלית, בהן צרפת, גרמניה, ספרד. קולומביה היא המדינה הראשונה באמריקה הלטינית שאימצה מדיניות דומה ב-2019. אבי בלאו, ראש המכון לכלכלה מעגלית של מכללת אפקה להנדסה בתל אביב, מסביר עד כמה לא יעיל הליך מיחזור החומרים הנוכחי: "המספרים המתוארים בדוח אכן מזעזעים. 100 מליארד טון המשאבים שצורכת הכלכלה האנושית שקולים לחצי ממשקלו של הר האוורסט. מתוך ה-8.6% שאנו מצליחים להחזיר לכלכלה, הרוב זה בכלל מיחזור מים ומיחזור פסולת אורגנית לקרקע. במאמר ידוע משנת 2009 במגזין ecological economics הראו החוקרים כי במאה ה-20, צריכת המשאבים גדלה פי 8 וכי היא גדלה בקצב גדול יותר מגידול האוכלוסייה. כאשר העולם חווה התפוצצות אוכלוסין, העובדה שכל אחד ואחד מאיתנו צורך יותר מאשר הדור שלפניו מהווה כמובן בעיה ענקית".
דוגמה טובה הממחישה את בזבוז המשאבים האנושי, התרחשה בסוף חודש יולי, אז ציינה האנושות את "יום החריגה העולמי"; היום שבו סיימנו לכלות את המשאבים המתחדשים של כדור הארץ לשנה הנוכחית והתחלנו להשתמש ברזרבות. יום סיום המשאבים חל מוקדם מהצפוי, והמשמעות היא שכדי לשמר את סגנון החיים ותרבות הצריכה שלנו, האנושות זקוקה לכ-1.75 כדורי ארץ. "אומנם זה לא נתפס, אבל המשאבים של כדור הארץ מוגבלים. אנחנו בעידן של שבירת כל השיאים ביחס לניצול משאבי הטבע ושבירת כל הכלים ביחס לאיזונים ההכרחיים להמשך קיום מרקם החיים על פני כדור הארץ. הנתונים המדהימים של הדוח - מתכתבים עם ההשפעה האדירה שלנו על האקלים ועם העלמותן של מרבית חיות הבר בעשורים האחרונים", אומר ד"ר יונתן אייקנבאום, מנהל אסטרטגיה ומחקר בגרינפיס ישראל. "מכוס הפלסטיק ועד לאתר כרייה העצום בעולם, אנחנו הדור של החד-פעמי שמתייחס לכדור הארץ ככזה: נצל וזרוק! אנחנו חייבים ליטול על עצמנו ולהוביל דור חדש, דור של אחריות. זה אומר לחולל מהפכה שתעביר את כל המשק העולמי לכלכלה מיחזורית. המהפכה הזו תהיה טובה לא רק לכדור הארץ ולחיים של כולנו, אלא גם ברמה הכלכלית תחסוך סכומים עצומים במשאבי טבע, בזיהום, בטיפול בפסולת".
ומה באשר למתרחש בישראל? על כך אומר ד"ר אייקנבאום כי "למרבה הצער לא נעשה כל מאמץ רציני בישראל לעבור לכלכלה מעגלית. שתי החלטות שקיבל השר להגנת הסביבה זאת אלקין - לא להרחיב את חוק הפיקדון לבקבוקים גדולים ולהקים מתקני ענק לשריפת פסולת - מראים עד כמה שולטת בישראל הכלכלה הישנה. הגיע זמן להתפכח ולחולל את השינוי ביחס לכדור הארץ ולמשאבי הטבע".
מבט על כלכלת העתיד
המערכת הכלכלית הנוכחית שלנו מייצרת בזבוז משאבים, בעם השלכתם הופכים להיות בעיה סביבתית; שליש מהמזון שלנו נזרק, פחות מ-1% מפרטי הלבוש שלנו ממוחזרים לבגד חדש (בזמן ש-30% מהארון שלנו לא נלבש), ורק אחוזים בודדים מהפלסטיק בו אנחנו משתמשים מובא לכדי מיחזור. ועלויות הטיפול בפסולת? הן צפויות לנסוק לסכום של 375 מיליארד דולר ב-2025, ובעתיד לגדול עוד יותר כאשר אוכלוסיית בני האדם בעולם הולכת וגדלה. כ-50% מפליטת גזי החממה הנוכחיים בעולם נובעים מיצוי ועיבוד משאבי טבע, כאשר הביקוש לחומרי גלם נמצא תחת תרחיש 'עסקי כרגיל' שצפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2050.
כלכלה מעגלית היא גישה מערכתית לשינוי הכלכלה כך שמשאבים נשארים בשימוש גם אחרי שהמוצרים בהם הם נמצאים הגיעו לסוף חייהם, ושומרים על ערכם הכלכלי והפונקציונלי. עקרונותיה העיקריים מבוססים על עיצוב מוצרים באופן המאפשר פירוקם ומיחזור פשוט של חלקיהם עם תום השימוש, שימוש מחדש בחומרי הגלם וחידוש המערכות הטבעיות. מעבר לכלכלה מעגלית אינו מסתכם בהתאמות שמטרתן לצמצם את ההשפעות השליליות של הכלכלה הליניארית, אלא שינוי מערכתי כולל המייצר חוסן כלכלי ארוך-טווח, תוך שילוב של הזדמנויות עסקיות וכלכליות עם יתרונות סביבתיים וחברתיים.
"כשמדברים על כלכלה מעגלית שמציעה כלים לשמירת המשאב בתוך המערכת הכלכלית ומניעת ייצורו מחדש, חשוב להבין כי היא רלוונטית לא רק ככלי לשמירה על משאבים ועל הטבע, אלא גם מגנה על השווקים מתנודות במחירי תשומות אנרגיה וחומרי גלם על ידי כך שהיא משאירה את המשאבים בשימוש", אומר בלאו. חשוב לזכור כי לעתים הבעיה היא לא בטכנולוגית מיחזור או במודעות לנושא. אם ניקח לדוגמה את התחום של חומרי בנייה ממוחזרים, בניגוד לאירופה בה קיימים תקנים לשימוש בבטון ממוחזר בתשתיות ובבנייה, בישראל אין תקן כזה וגופים המעוניינים לעשות שימוש מעגלי בבטון מגלים שהם חסומים מסיבות של רגולציה ותקינה - משהו שאינו גזירה משמיים ושניתן לטפל בו בעזרת התארגנות וקצת מאמץ".
השנה, מדינות האיחוד האירופי הודיעו כי יפעלו לתמוך ולדרבן את העסקים לאמץ מודלים של כלכלה מעגלית - כאשר פסולת של מפעל מסוים, למשל, יכולה להיות חומר גלם עבור מפעל אחר. בשנים האחרונות, מספר ערים החליטו להרים את הכפפה ולהפוך בעצמן - ללא החלטה של הרגולטור המדינתי - ל"ערים מעגליות". ביניהן רוטרדם, אמסטרדם, גלזגו, לונדון, פריס ועוד. הפורום הכלכלי העולמי, בו הוצג הדוח בשבוע שעבר, טוען כי כלכלה מעגלית יכולה לייצר הזדמנויות עסקיות בסכום של 4.5 טריליון דולר, וכי "עסקים כרגיל אינם אופציה" בעולם שמשאביו מתמעטים וגם הציבור דורש נורמות עסקיות חדשות המפחיתות את הפגיעה בכדור הארץ.