חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין ויו"ר השלטון המקומי / צילום: איל יצהר
עסוקים בקמפיין הבחירות - לתוך שרשרת של אירועי בחירות וקמפיינים, נקלעות בכל כורחן גם הרשויות המקומיות. הן הנדרשות לתת מענה לתושבים בסוגיות רבות, אך תלויות בשלטון המרכזי במרבית התחומים, וחלקן תלויות כלכלית כמעט לחלוטין בהעברת תקציבים ממשלתית. "שנה וחצי ממשלת מעבר הורגת את מרבית הרשויות המקומיות בישראל. ביוני 2020 ערים שתלויות במענקי איזון יקרסו כלכלית כי אין תקציב מדינה והוראות שעה לא מיושמות. כשאין לנו כסף לשלם על קייטנות חגים, ואנחנו נאלצים לבטל שירותים - אף תושב יתעניין בביבי/ גנץ/ לפיד, הם יבואו אליי. הבעיה תהיה מול ראש הרשות", אומר לגלובס ראש עיריית ערד, ניסן בן חמו, שעירו נתמכת במענקי איזון ממשלתיים.
לא רק ראשי רשויות הנתמכות במענקי איזון מהלכים בין הטיפות. ראשי ערים בכל הארץ מתמודדים עם מצב שבו הם עצמם צריכים לייצר מערך של 'עסקים כרגיל', בתקופה שבה אין כללים ברורים ואין שיטת עבודה מסודרת. והתוצאה? בין קיפאון לאיש הישר בעיניו יעשה, אם יצליח. "אין היום קובעי מדיניות שעוסקים בתפקידם. כולם עוסקים בבחירות או בקריירה הבאה שלהם. התיאור הנכון של המצב הוא ג'ונגל שהחוקים בו לא מאוד ברורים, מה שמקשה על יצירת תוכניות ארוכות טווח ויישום תוכניות קיימות", אומר לנו ראש עיר מתוסכל ממרכז הארץ, שנדרש לספק לתושביו תשובות על סוגיות פרוייקטי תשתית, סוגיות בתחום החינוך ועוד.
חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין ויו"ר השלטון המקומי, מתריע כי הרשויות יאלצו להתמודד עם אי הבהירות עוד זמן רב, וטוען כי פקידי הממשלה מנצלים את המצב הנוכחי לטובתם, בלא סמכות. "תקציב יגיע לכנסת אולי באוגוסט לסבב ראשון ובמקרה הטוב בנובמבר הוא יעבור. היום יש ניצול ציני של המצב על ידי התקציב הכללי, ולא מחלקים את התקציב כנדרש. אם לא יינתן פתרון למצוקת הרשויות המקומיות בזמן בחירות בהקדם האפשרי, נצטרך לעצור הכל. אנחנו, ראשי הערים, לא בבחירות. אנחנו השלטון היציב ביותר בישראל שממשיך להתקיים ונושא על גבו את כל ארצו, כולל המשחקים של הממשלה והחשב הכללי. אבל זה יכול להימשך עוד הרבה זמן.
"אנחנו עומדים מול שוקת שבורה, ואומרים לנו: תתחילו לפטר אנשים"
וכשאין תקציב, השלטון המרכזי שולח את ביבס וראשי הרשויות לפגוע בשירותים וגם לפטר עובדים. "יש רשויות שמסוגלות לסחוב על עצמן את התקופה הזו, ויש רשויות שקורסות תחת הנטל. אנחנו עומדים מול שוקת שבורה, ואומרים לנו: תתחילו לפטר אנשים", הוא מספר. "מנכ"ל משרד הרווחה מוציא מכתב ואומר שהוא מקצץ 25% בטיפול במסגרות יום לבעלי מוגבלויות, טיפול בנוער בסיכון ועוד מגוון מוקדים, זה כוח אדם שצריך לשלוח הביתה, עוד לפני שמדברים על ההשלכות של הקיצוץ הזה כלפי התושבים. זה ניצול ציני של המצב על ידי החשב הכללי, שעושה מה שהוא רוצה ותוקע מדינה שלמה. אחרי שיהיה תקציב, כדי לחזור למצב הקיים, יצטרכו להוציא פי שניים תקציב יותר ממה שהיום הם חוסכים לעצמם. יש מחסור של אלפי כיתות לימוד, אין הרשאות להתחייב, ותחילת שנת הלימודים הבאה בסכנה. אם יהיו חסרות כיתות לימוד, אנחנו נצטרך לשכן כיתות בקרוואנים, וככה המדינה תראה בשנת 2020 בזמן שברחבי העולם משכללים כיתות. זה אבסורד וזו בושה וחרפה. אם לתלמיד לא תהיה מחר כיתת לימוד - זה כי משרד האוצר נכשל".
אמיר כוכבי הוא ראש עיר חדש שנכנס לתפקידו רגע לפני שהמערכת הפוליטית נכנסה לסחרור; כמו ראשי עיריות רבים, גם הוא נבחר זמן קצר לפני הבחירות הארציות, והושלך לתוך תקופת קיפאון ארוכה. "נוח לשלטון המרכזי לזרוק אחריות על המקומי בלי לתת לו כלים להתמודד, והתופעה הזו מחמירה בתקופת חוסר וודאות של בחירות. כמחצית מראשי הרשויות בארץ התחלפו ואין להם ממשלה לעבוד מולה. זה משמעותי במיוחד לנבחרים החדשים בגלל הצורך והרצון להניע שינוי כיוון מקומי ותוכניות חדשות", אומר כוכבי, ראש עיריית הוד השרון. "לתושבים יש היום ציפיות אחרות מבעבר מהרשות שלהם. הם מרגישים שיקבלו יותר מענה מראש הרשות, גם אם מדובר בדברים שבהגדרה אינם בתחום אחריותו - מבתי ספר דרך תחבורה ציבורית בשבת ועד תוכניות לאומיות של בינוי, תשתיות ועוד".
ולמרות הקיפאון, כעת, כשהפוליטיקאים מנסים לגזור רווח פוליטי מיידי, הם יכולים להשתמש בראשי הערים, ויש מי שמסוגל לנצל את המצב, לדברי כוכבי. "בתקופת בחירות מתמשכת ותזזיתית בה השרים מחליפים תפקידים בתדירות גבוהה, סדר העדיפויות נעשה פוליטי מתמיד ואף סקטוריאלי לחלוטין. כשממנים שר לחודשיים-שלושה, הוא בא לעשות מה שטוב עבורו לבחירות ועבור המגזר שהוא מייצג", אומר כוכבי. "זו כאילו הזדמנות, אבל זה מייצר מערך קבלת החלטות בעייתי ומערכת יחסים נצלנית - סחטנית בין השלטון המקומי למרכזי מה שפוגע בסדר העדיפויות התקציבי של המדינה וביכולת התכנון לטווח ארוך. לאורך זמן כולנו מפסידים מזה".
שיעבירו תקציב וימשיכו לריב
האם יש פתרון אד-הוק למצב הנוכחי? ביבס מפציר בחברי הכנסת לאחד כוחות כדי להעביר תקציב כבר עכשיו, ולא לאלץ את הרשויות להמשיך להמתין בחוסר וודאות הגובה מחיר מכלל תושבי המדינה. "הפוליטיקאים יכולים להמשיך לריב על האגו שלהם עוד שנים, זה לא מפריע לנו, אבל הם צריכים לגלות בגרות ולהתכנס כדי להעביר תקציב, כדי שאנחנו נוכל להמשיך לעבור ולספק שירות לתושבים. אחר כך נסדר להם גן ילדים אם הם רוצים באחת הערים. כמו שהכנסת יודעת לקום ולהעביר חסינות או את סיפוח הבקעה, בכל הכבוד - שיעבירו תקציב למדינה ואחרי זה ימשיכו לריב. אם אנחנו ניפגע, אנחנו נעשה הכל כדי לשמור על הרשויות, גם במחיר של לפגוע בהם ולשלוח אותם הביתה. אנחנו יכולים להחליט שאנחנו משביתים את המדינה. אולי רק ככה הם יבינו. המצב שבו אנחנו צריכים לעשות שרירים, הוא הגרוע ביותר. אם יעבירו לנו סמכות ואחריות ולא יפריעו לנו, אנחנו נהיה במקום אחר".
מבחינת ביבס וראשי הערים האחרים, יש פתרון פשוט ומתבקש - העברת סמכויות מהשלטון המרכזי לראשי הערים: "זו שנה שבה אין ממשלה ומשרדי הממשלה לא מתפקדים, והשלטון המקומי הוכיח שהוא בעצם הזרוע הביצועית האמיתית של תושבי מדינת ישראל. השנה הזאת הוכיחה לא רק שאנחנו הכי יציבים, אלא שצריך להעביר כמה שיותר סמכויות ותקציבים לרשויות, כי בסופו של דבר אנחנו עושים את זה טוב מהם". ביבס אולי מסמן את המטרה של ראשי הערים לכנסת הבאה: מאבק על מקומם ועל יכולתם לנהל את עירם באופן עצמאי יותר, ודאי בעתות אי יציבות פוליטית. "אנחנו מפתחים תשתיות, בונים שכונות ועושים את הכל, רק שהמדינה לא תפריע. התשתיות תקועות איפה שהמדינה מבצעת אותן ואין אנשים שיידחפו את הפרויקטים האלו. יש פרויקטים שנמרחים שנים, ושבמדינה אחרת היו מסיימים אותם מזמן. הנזק והתשלום בהמשך יהיו גדולים", הוא מוסיף.
כשהחבל הדק מאיים להיקרע
המתח בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי איננו חדש, ולא מייחד את תקופת הבחירות הארוכה. אך בעת שבה השרים מנסים לגזור רווח פוליטי, וראשי הרשויות מרגישים שאין להם עם מי לעבוד או למי לתת דין וחשבון לטווח הארוך כאשר לא ברור כיצד תראה הממשלה הבאה, היחסים מתערערים יותר. אולי צריך לחזור רגע אחורה, כדי להבין את יחסי הכוחות המקומיים; שורשי חוק פקודת העיריות נטועים בעבר הרחוק, כאשר השלטון הבריטי נדרש לשלוט בקולוניות השונות תחתיו. ואמנם, גם לאחר שאותה פקודה עברה נוסח חדש, היא עדיין תקפה ברוחה - הממשלה היא הנציב העליון, והסמכויות של השלטון המקומי צרות מאד.
האם ישראל חריגה ביחס למגמה העולמית, והאם יחסי הכוחות בין הצדדים עשויים להשתנות בקרוב? "באופן כללי יש מערכת יחסים די משונה בין השלטון המרכזי למקומי בישראל. בעולם המגמה היא להקנות יותר אוטונומיה לשלטון המקומי בכדי להוביל מהלכים שהתושבים מעוניינים בהם. בארץ, המגמה הכללית היא ריכוזית. הממשלה מפעילה סמכות אבל יש לה אפס אחריות; היא לא משלמת מחיר פוליטי על מה שקורה בערים, כאשר ראשי ערים יכולים לחטוף מהציבור על מה שהשלטון המרכזי עושה בערים שלהם", אומר ד"ר מעוז רוזנטל, המרכז הבינתחומי הרצליה. "אבל בשנה האחרונה, הכוח של השלטון המרכזי הפך להיות מוגבל. כדי להפעיל כוח בפוליטיקה - את צריכה שיהיה לך את הכוח לאיים בסנקציות. ברגע שלא ברור מי שר הפנים ומה סמכויותיו בממשלת מעבר, אז הכוח מוגבל. אין לשלטון שום מנוף לחץ אפקטיבי על הרשויות המקומיות כי אין יכולת לייצר איום מתמשך. אם השלטון המקומי היה יודע ששר הפנים או שר החינוך יהיו שרים עכשיו שנים קדימה, הם היו מתנהלים אחרת".