היועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: תמר מצפי
היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, איתר שורה של תיקים שבהם התקבלו החלטות על העמדה לדין של נאשמים "בשר ודם" בנפרד מההחלטות על העמדה לדין של תאגידים שהיו חשודים באותו תיק. זאת, כדי להדוף טענות שסביבת ראש הממשלה בנימין נתניהו העלתה, ולפיהן ניהול משפט פלילי נגד נתניהו, לפני שהתקבלה החלטה האם להעמיד לדין את בזק, וואלה ו"ידיעות אחרונות", מהווה אכיפה בררנית נגד ראש הממשלה ומוכיחה כי התיק אינו בשל לניהול בבית המשפט - כך נודע ל"גלובס".
עוד לפי המידע שבידינו, ההחלטה האם לזמן את שלושת התאגידים לשימוע לפני העמדה לדין בתיקי נתניהו, תתקבל בימים או בשבועות הקרובים.
לאחר שראש הממשלה נתניהו הודיע אתמול (ג') על החלטתו לוותר על בקשת החסינות, כתב האישום נגדו הוגש בקרוב לבית המשפט המחוזי בירושלים, והמשפט יתחיל להתנהל בקרוב. ואולם הוויתור של נתניהו על החסינות לא אומר שנתניהו וסביבתו יוותרו על טענות ההגנה או על הניסיונות לשכנע את הציבור שנתניהו חף מפשע ונרדף על-ידי רשויות אכיפת החוק. אחת מהטענות החדשות של נתניהו נוגעת לאי-העמדה לדין של התאגידים המעורבים בתיקים 2000 ו-4000.
ביטוי לטענות הללו בא במכתב ששלח לאחרונה ליועמ"ש ארגון בשם "לביא". באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, שמשמש גם כבא-כוח קמפיין הליכוד, תהה הארגון מדוע בשעה שנגד נתניהו, שאול ואיריס אלוביץ' וארנון (נוני) מוזס, הוגש כתב אישום, לא הוגשו כתבי אישום נגד בזק, וואלה ו"ידיעות אחרונות", כמקובל בתיקים שבהם מעורבים תאגידים. לשיטת דבורין, העמדה לדין של נתניהו ללא קבלת החלטה לגבי "ידיעות אחרונות", בזק ו-וואלה מהווה אכיפה בררנית וכן מוכיחה כי התיק אינו בשל לניהול בבית המשפט.
מתוך הנחה שסוגיית אי-קבלת החלטה לגבי העמדתם לדין של שלושת התאגידים תועלה על-ידי נתניהו, במשרד המשפטים נערכו בהתאם. בתקופה האחרונה הם ביצעו עבודת איתור של תיקים שבהם היו מעורבים תאגידים מסחריים לצדם של אנשים פרטיים, ושההחלטות בנוגע אליהם התקבלו בנפרד. המטרה של היועמ"ש היא להראות שמדובר בנוהל מקובל, ולא בהתנהלות שונה ביחס לראש הממשלה.
מפרשת חפציבה ועד לתיק הולילנד
החיפוש במשרד המשפטים הוביל לכמה תיקים כאלה. בין היתר, מדובר בתיק פרשת הולילנד, בתיק חברת הבנייה חפציבה ובתיק בעניינו של חיים כץ.
בפרשת הולילנד שלחה הפרקליטות 18 מכתבי זימון לשימוע לפני הגשת כתב אישום לנאשמים הפרטיים, בהם הלל צ'רני, אורי לופוליאנסקי, אהוד אולמרט ונוספים, ב-14 במרץ 2011. רק חודשיים מאוחר יותר, ב-12 במאי 2011, נשלחו מכתבי זימון לשימוע לפני הגשת כתב אישום לחברות שהועמדו לדין בסופו של דבר, הולילנד נופש והולילנד פארק.
בתיק חפציבה, שבו הועמד לדין בעלי החברה בועז יונה ואחרים, הוחלט באופן נפרד שלא להעמיד לדין את החברות. זאת, מאחר שהן היו בהקפאת הליכים צופה פני פירוק, ובשל הרצון לאפשר לסיים את מיזמי הבנייה ולמזער את הפגיעה ברוכשי הדירות. יונה הורשע בביצוע העבירות שהביאו לקריסת קבוצת חפציבה ונשלח למאסר.
גם בעניין חיים כץ, שר הרווחה לשעבר, המואשם בהפרת אמונים ושבקשת החסינות שלו נדונה בימים אלה, נשקלה העמדה לדין של התאגידים המעורבים בנפרד ולאחר שליחת מכתבי השימוע לכץ. לבסוף הוחלט שלא לשלוח מכתבי שימוע לתאגידים, אך לשיטת היועמ"ש, עצם ההפרדה לא פגעה ביכולת להעמיד לדין את יתר החשודים.
תיק נוסף שבו התקבלה בנפרד החלטה להאשים נאשמים "בשר ודם" מתאגידים, הוא "התיק המכונה "תיק המתמידים" שעוסק בפרשה של הונאת ענק בישיבות שמנוהל במחלקה הכלכלית (או בשמו הרשמי: מדינת ישראל נ' הירשמן ואח'). בתיק הזה הוגש במקור כתב אישום נגד 11 נאשמים בשר ודם בלבד. כשנה וחצי לאחר מכן, חצי שנה לפני המועד שהתיק היה קבוע לדיון הוכחות, תוקן כתב האישום, ובמסגרת זו נוספו 25 עמותות כנאשמות. מדובר בעמותות שהמרמה בוצעה באמצעותן ובשמן, וכספי התמיכה שהתקבלו במרמה הגיעו לחשבונותיהן. בסוף ההליך העמותות הורשעו יחד עם הנאשמים בכל העבירות שיוחסו להן ואף התקבלה החלטה לחלט את רכושן.
נושא אי-העמדתם לדין של התאגידים הקשורים בתיקי ראש הממשלה עלה לראשונה במכתב ששלח עו"ד דבורין ליועמ"ש. דבורין תהה מדוע לא מוגשים כתבי אישום נגד בזק וואלה ו"ידיעות אחרונות", כמקובל בתיקים אחרים שבהם מעורבות חברות אחרות. כאמור, לשיטת דבורין, העמדה לדין של נתניהו, איריס ושאול אלוביץ' ונוני מוזס, ללא קבלת החלטה לגבי "ידיעות אחרונות", בזק ו-וואלה, מהווה אכיפה בררנית וכן מוכיחה כי התיק אינו בשל לדיונים.
דבורין כתב ליועמ"ש כי "ההטבות שנטען שקיבלו ממר נתניהו היו אמורות להיטיב ישירות עם התאגידים, והתאגידים הם גם אלה שבעצמם סיפקו ו/או היו אמורים להביא את המתת. קל וחומר במקרה של וואלה, שהיא חברת-בת של בזק, אשר בזק הורתה לה לספק את הסיקור האוהד על-פי הנטען, כדי שהחברה-האם תקבל הטבות רגולטוריות".
ואולם לטענת עו"ד דבורין, "חרף כל האמור, משום מה מצאתם לנכון לא להעמיד לדין את התאגידים בפרשות המוזכרות הנ"ל אף שהדבר מתבקש, לא ביצעתם חילוטים לתאגידים אלה, ולמעשה בחרתם להאשים רק אישים פרטיים ולא את התאגידים שהיו חלק בלתי נפרד מהעבירות כפי שהנכם טוענים להן בכתב החשדות".
ההבדל בין אדם לתאגיד
לפי עו"ד דבורין, הדבר חריג לנוכח העובדה שמדובר בחריגה ממדיניות האכיפה שקבע בעבר פרקליט המדינה. הנחיה מספר 9.15 של הפרקליט קובעת כי "יש לתת את הדעת בכל מקרה מתאים, גם לאפשרות העמדה לדין של התאגיד, וכן לאפשרות החילוט". סיבה נוספת לשיטתו היא "מאחר שעונש הקנס הוא העונש העיקרי לתאגיד, הקנס המרבי לגבי תאגיד הוא כפול מהקנס הקבוע לגבי יחיד" .
לפי ההנחיה, מדובר במדיניות ענישה שנובעת ממחויבותה של ישראל במסגרת ה-OECD: "הצורך בהחמרת הענישה, ובמיוחד עונשי הקנס לגבי תאגידים, עלה גם מהתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל, ובעיקר מאמנת ארגון ה־OECD למאבק בשוחד של עובדי ציבור זרים. על-פי מחויבויות אלה, על הענישה בגין עבירה זו להיות מרתיעה ואפקטיבית".
לסיכום ציין דבורין כי "למותר להדגיש כי לגופים התקשורתיים יש כוח עצום ביחס לעובדי ונבחרי ציבור, ובשל כך הדעת נותנת כי במקרה דנן היה לצורך מובהק עוד יותר לפעול בהתאם להנחיות פרקליט המדינה ולעמוד על קוצו של יוד". פנייה דומה הועברה לידי היועמ"ש מארגון לביא.
ב-22 בינואר השיב היועמ"ש לטענות בדבר אי-העמדת התאגידים לדין. מנדלבליט מסר כי בניגוד לנטען בפניות של דבורין ולביא, אפשרות העמדתם לדין של בזק, "ידיעות אחרונות" ו-וואלה עדיין נשקלת על-ידי הגורמים הרלוונטיים, וטרם התקבלה החלטה בעניין.
באמצעות העוזרת שלו, עו"ד עדי מנחם באר, הוסיף וכתב היועמ"ש כי "קיימים הבדלים מהותיים בין שיקולי העמדה לדין של חשודים 'בשר ודם' לבין שיקולי העמדה לדין של ישויות משפטיות. ביחס לתאגידים קיימים שורה של שיקולים ייחודיים המשמשים לצורך גיבוש ההחלטה בשאלת העמדתם לדין, שאינם רלוונטיים כלל לחשודים 'בשר ודם'". היועמ"ש סיכם את תגובתו בכך ש"עם השלמת בחינת הנושא יתקבלו ההחלטות בעניינם של התאגידים המדוברים".
*** חזקת החפות: גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ארנון (נוני) מוזס ושאול ואיריס אלוביץ', הם מכחישים את המיוחס להם, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.