יקבי כרמל / צילום: תמר מצפי, גלובס
חברת יקבי כרמל תשלם כ-8 מיליון שקל מס, בתוספת קנסות וריביות, על יבוא כוהל. זאת, לאחר שעשתה שימוש בכוהל שיובא בניגוד לדין לייצור ארבעה סוגי יינות ממותקים: "קדמון", "מוסקט קינג דיויד", "מוסקט Private collection" ו-"Palwin" - כך קבע בית המשפט המחוזי בלוד, בפסק דין במסגרתו נדחתה תביעת יקבי כרמל נגד החלטת אגף המכס והמע"מ ברשות המסים לחייב את החברה בתשלום מיסי יבוא.
המחלוקת הייתה סביב השאלה האם שימוש בכוהל מולסה לייצור יינות ממותקים, מעבר לאחוז הקבוע בסעיף 103.24 בתקן היין 1318, משמעותה כי החברה אינה זכאית לפטור ממכס בגין יבוא המולסה. בית המשפט קבע כי התשובה לכך חיובית, וכי ברגע שהחברה הפרה את התקן, רשות המסים זכאית לבטל את הפטור ממכס המוענק לחברות המייבאות כוהל.
הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון-לציון וזיכרון יעקב בע"מ - ובכינוייה המסחרי "יקבי כרמל" - היא יצרנית יינות מסוגים שונים אשר משווקים ונמכרים בארץ ובעולם. החברה מייבאת לישראל כוהל מולסה, שהוא כוהל אתילי המתקבל מתסיסה וזיקוק של סוכר, ומשמש אותה לצורך ייצור יינות קידוש ממותקים מסוגים שונים.
סיווג הכוהל על-ידי החברה נעשה על-פי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, הקובע כי "כוהל אתילי בלתי מפוגל שחוזקו הכוהלי לפי נפח 80% ומעלה; כוהל אתילי וכוהלים אחרים מופוגלים בכל חוזק שהוא המשמש לייצור משקה משכר על-ידי בעל רישיון לייצור משקאות משכרים, ובלבד שישמש כאמור (מותנה) - כוהל ענבים (מותנה); אחר (מותנה)".
"פטור מותנה" מתשלום מס קנייה בעת יבוא הכוהל, משמעו כי הפטור אינו מוחלט וסופי אלא תלוי בשימוש שנעשה בו. ככל שנעשה בכוהל שימוש בהתאם לאמור בצו המכס, הפטור יישאר בעינו. ככל שלא נעשה בכוהל השימוש האמור - הפטור יבוטל והיבואן יחויב במסים החלים על-פי צו המכס שאינו מותנה. המחלוקת בין יקבי כרמל לרשות המסים נגעה בעיקרה לשאלה האם התקיים התנאי המעניק פטור.
מיסוי אינו עניין עונשי
רשות המסים, שיוצגה על-ידי עו"ד ניר וילנר מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי), סברה כי מאחר שיקבי כרמל עשתה שימוש בכוהל לייצור ארבעה סוגי יינות ממותקים - "קדמון", "מוסקט קינג דיויד", "מוסקט Private collection" ו-"Palwin" - שאינם עומדים בדרישות התקן, דהיינו שנעשה בהם שימוש בכוהל מולסה בשיעור העולה על 35% מתכולת הכוהל במוצר וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 103.24 בתקן היין 1318 - משמע כי הכוהל לא שימש את החברה לייצור משקה משכר בהתאם לדין, ולפיכך היא אינה זכאית לפטור. משכך הוציאה הרשות הודעות גירעון בהן חויבה החברה בתשלום מיסי היבוא החלים על הכוהל - בהתייחס ליבוא הכוהל בשנים 2011-2015.
החברה טענה מנגד כי עמדה בדרישות התקן; כי בכל מקרה, סיווגו של פרט מכס אינו תלוי בעמידה בתנאי התקן; וכי רשות המסים נטלה על עצמה תפקיד לא לה.
תקן יין 1318 חל על יין, שהוא משקה כוהלי, המיוצר על-ידי תסיסה של ענבים ומיועד לשיווק ושימוש בישראל. התקן מגדיר "יין" כ"מוצר המופק אך ורק על-ידי תסיסה כוהלית, שלמה או חלקית, של ענבים טריים, סחוטים או לא סחוטים, או של תירוש ענבים". "יין ממותק" מוגדר כ"מוצר המכיל 65% יין לפחות, ש-65% לפחות מתכולת הכוהל שבו (במוצר) התקבלה מתסיסה כוהלית, והמכיל תוספות נוספות מבין אלה שפורטו בסעיף המשנה 105.5.7. החוזק למעשה של הכוהל במוצר אינו קטן מ-9.0% למאה בנפח ואינו גדול מ-14.0% למאה בנפח".
באשר ל"כוהל מולסה" נקבע בתקן כי לא ניתן להוסיף כוהל מולסה ליין שאינו יין ממותק. "כוהל מולסה" מוגדר בתקן היין כ"כוהל ממין 'כוהל אתילי' משובח למשקאות ולמזון', המופק בתסיסה ובזיקוק של סלק סוכר או של קנה סוכר והמכיל לפחות 95.0 אחוזים למאה בנפח כהילי טהור".
לטענת יקבי כרמל, לשונו של צו תעריף המכס אינה כוללת כל התייחסות לתקן החל בישראל, וכי התקן אינו משמש ככלי לסיווג לצורך תעריף המכס. כך למשל, לו יבואן היה מייבא ארצה קומקום חשמלי שבו ליקויים, הרי שסיווגו כקומקום לפי תעריף המכס לא היה משתנה. עיקרון זה, נטען, חל גם כאשר מדובר בפטור המותנה.
עוד טענה החברה כי תקנים ניתנים לשינוי על-פי אינטרסים כאלה ואחרים, כפי שאירע בפרשת קטשופ היינץ, כאשר נאסר בישראל לציין על המוצר שמדובר בקטשופ, למרות שברור שכך סווג לצורך מכס. לטענת יקבי כרמל, רשות המסים אינה אמונה על חוק התקנים, וממילא מיסוי אינו עניין עונשי; ואף אם צודקת רשות המסים בטענתה כי ארבעת היינות נשוא התביעה אינם עומדים בתקן, אין משמעות הדבר היא כי יקבי כרמל לא הייתה זכאית לייבא את כהל המולסה בפטור מותנה. מי שאחראי ליישום חוק התקנים במדינת ישראל הוא הממונה על התקינה, ולא רשות המסים.
רישיון לייצור משקה משכר אינו רישיון לעבור על התקן
השופט ד"ר שמואל בורנשטיין דחה את טענות יקבי כרמל וקבע כי רשות המסים צודקת כאשר היא טוענת כי תפקידו של המכס אינו רק להטיל ולגבות את המסים המחויבים, אלא גם לאכוף את חוקיות היבוא, ובכלל זאת עמידת היבואן בדרישות החוק בישראל, לרבות חוק התקנים.
"ככל שהגבלת כמות כוהל המולסה ביינות, כדוגמת היינות הממותקים שייצרה התובעת, היא בבחינת 'תקן רשמי', משמע הוא כי קיים איסור לייבא יינות המכילים כמות כוהל מולסה העולה על המותר בתקן. יתר על כן, אין זה סביר בעיניי כי מקום שבו קיים איסור ליבוא יין שתכולת הכוהל שבו אינה עומדת בדרישות התקן, יבואו של הכוהל לצורך ייצור יין מסוג זה בישראל ייהנה מהפטור המותנה", ציין השופט.
עוד נקבע כי "האמור בפרט המותנה (צו המכס, א' ל"ו), לפיו הכוהל 'משמש לייצור משקה משכר על-ידי בעל רישיון לייצור משקאות משכרים', פירושו הסביר הוא ייצור משקה משכר על-פי דין, שאותו מייצר בעל רישיון לייצור משקאות משכרים. ברי כי 'הרישיון' של בעל הרישיון אינו לייצר משקאות משכרים שאינם עומדים בתנאי הדין, אלא רק כאלה העומדים בתנאי הדין, לרבות חוק התקנים".
השופט הוסיף עוד כי "המחוקק לא התכוון ליתן פטור מוחלט ביבוא כוהל אתילי כדוגמת כוהל מולסה המצוי במשקאות משכרים, אלא להעניק לו פטור (מותנה) בעת היבוא, וזאת מתוך הנחה כי כאשר הכוהל ישמש לייצור משקה משכר, הוא יהיה חייב במס קנייה בייצור המקומי. משמע כי מדובר במס נדחה, ולא בפטור ממש. גישת התובעת מביאה לכך כי היא אינה משלמת מס בעת היבוא של הכוהל (שכן לטענתה חל הפטור המותנה), וגם לא בעת הייצור של היין מאותו כוהל (שכן ייצור 'יין' אינו חייב במס), וזאת על אף שאותו יין שהיא מייצרת אינו עומד בתנאי התקן, והיא לא הייתה רשאית ליבאו, כפי שהוא, לישראל".
פסק הדין צפוי להשליך על גביית המס ביבוא על כוהל וטובין נוספים, מאחר שהוא מאשר את עמדת רשות המסים, לפיה בידי המכס סמכות להטיל מס על יבוא מוצרים שאינם עומדים בתקנים.