מתקן של חברת החשמל / צילום: תמר מצפי
כ-30% מהחשמל הנצרך בישראל מיוצר כיום על-ידי יצרני החשמל הפרטיים דוראד, דליה אנרגיה, OPC ותחנות כוח קטנות יותר. בעתיד צפוי נתח השוק של יצרני החשמל הפרטיים לגדול ל-60%, אך נכון להיום אין כל ודאות שהפרטת הייצור תתורגם להוזלת מחיר החשמל לצרכנים הביתיים.
● איך הגיעה תחנת הכוח IPM בבאר טוביה לשווי של 800 מיליון שקל בלי חוזה אחד?
הכנסת יצרני החשמל הפרטיים הייתה אמורה לחולל תחרות במשק החשמל, תחילה במקטע ייצור החשמל ובהמשך במקטע האספקה, כלומר מכירת החשמל ללקוחות הקצה. ואולם הקשיים בהקמת תחנות כוח פרטיות הביאו את המדינה להעניק ליזמים שורת הגנות ורשתות ביטחון על חשבון עיקרון התחרות החופשית. הסדרי הזמינות נולדו ב-2008, והיו מיועדים ל-2000 המגה-ואט הראשונים של תחנות כוח פרטיות שייכנסו לשוק.
תחנות הכוח שנכנסנו לשוק בשנים האחרונות סגרו הסכמים למכירת החשמל במחירים כמעט אחיד המגלם הנחה שבין 7% ל-8% על תעריף חברת החשמל (לרכיב הייצור). הלקוחות הנהנים מההנחה הזו הם גופים ציבוריים ועסקיים גדולים, כמו קניונים, בתי מלון ומפעלים גדולים, וחברות ממשלתיות. על-רקע אחידות המחירים אין זה מפתיע לגלות כי אין מעבר של לקוחות של היצרנים השונים - מה שמעיד כנראה יותר מכל על העובדה שתחרות אמיתית לא מתקיימת כיום במשק החשמל.
בינתיים המדינה אינה מצליחה להקים את התשתית שתאפשר תחרות כזו. מודל התחרות שהמדינה בחרה בו, במסגרת הרפורמה במשק החשמל, הוא של Single Buyer. כלומר, המדינה רוכשת בעצמה את החשמל מכל היצרנים הפרטיים ומוכרת אותו לספקי החשמל השונים. כדי ליישם את המודל, נדרשת המדינה להקים חברת ניהול מערכת ממשלתית שתנהל את המסחר בחשמל ותחולל תחרות בין הצעות היצרנים השונים. אלא שהקמת החברה מתעכבת, מאחר ובמדינה לא צפו מראש את הצורך להבטיח לחברה הון חוזר בהיקף של מיליארדים שיאפשר לבצע עסקאות רכישת חשמל מהיצרנים השונים. לפי הערכות האופטימיות ביותר, תצליח המדינה להקים את חברת ניהול המערכת בעיכוב של שנה לעומת המועד שנקבע ברפורמה במשק החשמל (דצמבר 2019) - ועד אז ימשיכו יצרני חשמל פרטיים להיכנס לשוק בהתאם להסכמים דו-צדדיים בינם לבין המדינה.