חיים צוף / צילום: רוני שיצר, אלבטרוס; עיבוד: טלי בוגדנובסקי
איש העסקים חיים צוף, מקורבו של קובי מימון, מנהל הליך בוררות נגד שותפות ישראמקו - אשר נמצאת בשליטתו, בטענה כי אינה מעבירה תמלוגים בהיקף של מאות מיליוני שקלים. פרטי הטענות בבוררות המתנהלת הרחק מתשומת-הלב הציבורית נחשפים כאן לראשונה.
צוף שולט בשותף הכללי בשותפות ישראמקו, אולם אין לו שליטה בנושא "תמלוג-העל" שהוא התשלום שהשותפות מחויבת לשלם לבעל השליטה בה (השותף הכללי). בכל הקשור לתמלוג-העל, ההחלטות מתקבלות על-ידי ועדה בלתי תלויה של דירקטורים חיצוניים והמפקח על השותפות, עו"ד דן אבנון.
ההיקף הכספי של המחלוקת הוערך על-ידי ישראמקו ב-73 מיליון דולר - הכסף שתהיה חייבת להעביר לחברות שבשליטת צוף אם תתקבל עמדתו בבוררות.
בין היתר, מתברר כי למרות שישראמקו (המחזיקה ב-28.75% ממאגר "תמר") עדיין לא שילמה למדינה שקל בגין המס המוטל על רווחי הנפט והגז - השותפות כבר החשיבה את התשלומים העתידיים באופן שאפשר לה לדחות את מועד תחילת תשלום תמלוג-העל לבעלי השליטה.
ישראמקו מצידה טוענת כי צוף פועל בניגוד עניינים מובנה ומנסה להקדים על חשבון הציבור את מועד תשלום תמלוג-העל.
הליך הבוררות מתנהל מאז 2017 בפני השופט בדימוס יצחק שמעוני. ההליך נפתח בעקבות מחלוקת בין השותפות לבין בעל השליטה בה, השותף הכללי, שבבעלות החברות "ישראמקו אינק" ו"תמר רויאלטיז" מקבוצת נפטא שבשליטת חיים צוף. בלב המחלוקת עומד הסכם העברת זכויות שנחתם בין "ישראמקו אינק", חברה הרשומה בארה"ב ושייכת לקבוצת נפטא של מימון וצוף, לבין "ישראמקו נגב 2", שהיא שותפות מוגבלת שיחידותיה נסחרות בבורסה.
בהסכם שנחתם בשנת 1989 (20 שנה לפני גילוי מאגר "תמר") נקבע כי השותפות תשלם לבעל השליטה תמלוגים בשיעור מסוים מחלקה בכל מאגר גז עתידי. לגבי מאגרים ימיים נקבע כי השיעור יעמוד על 1% עד למועד החזר ההשקעה ויזנק ל-13% לאחר מועד החזר ההשקעה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מתי חל מועד החזר ההשקעה.
לטענת עורכי הדין של בעלי השליטה, עופר פליישר ושני וייס ממשרד גורניצקי, שותפות ישראמקו שינתה בהדרגה את נוסחת החישוב באופן שהביא לדחיית מועד החזר ההשקעה משנת 2016 עד לדצמבר 2019. "לאחר פתיחת הליך הבוררות כאן", נכתב בכתב התביעה, "בחודש נובמבר 2017 הציגה השותפות לראשונה עמדה חדשה נוספת והפעם קיצונית ואבסורדית אף יותר, לפיה יש לכלול בתחשיב מועד החזר ההשקעה עלויות כבדות נוספות, אשר הבולטת בהן (וההרסנית שבהן בשל היקפה הכבד) היא העלות אותה הנתבעת צופה שתשלם בעתיד בגין היטל ששינסקי".
בעלי השליטה מוסיפים כי "עמדתה החדשה של הנתבעת (ישראמקו, ע"ב) במסגרת הבוררות כאן היא לא פחות מעמדה עזת-מצח, אשר מתעלמת מהנזקים שהיא גורמת ותגרום לתובעת (בעלי השליטה, ע"ב), אשר הסתמכו על הגדלת שיערו התמלוג כבר במהלך 2016 - כפי שהובטח על-ידי הנתבעת".
על-פי התחשיב שצורף לכתב התביעה, ישראמקו העריכה כי תשלם "היטל ששינסקי" בסכום של 120 מיליון שקל בכל שנה החל מ-2018 - סכום שמבטא תשלום שנתי של כ-420 מיליון שקל עבור כלל השותפות במאגר (בו מחזיקה ישראמקו כאמור רק 28.75%).
בנוסף להיטל ששינסקי, ישראמקו חישבה בחשבון ההוצאות עד למועד החזר ההשקעה גם את עלויות המימון של החוב שגייסה לצורך מימון חלקה בפיתוח המאגר (כ-800 מיליון דולר); סכום של 110 מיליון דולר - מלוא דמי החכירה שהתחייבה לשלם לשותפות עבור אסדת הפקת הגז ממאגר מארי B, המשמש כיום את הפקת הגז מ"תמר"; וכן סכום של כ-60 מיליון דולר - עלויות מטה והנהלה שמורכבים בעיקר מהשכר ששולם לנושאי המשרה בשותפות והיועצים שעבודים עבורה.
בעלי השליטה מבקשים מהבורר לקבוע כי לעניין מועד החזר ההשקעה, ישראמקו אינה רשאית לכלול במונח השקעה אלא כספים שהוציאה לצורך חיפוש מאגר "תמר", פיתוח המאגר והפקת הגז ממנו.
בתגובה לתביעה טוענים עורכי הדין של ישראמקו, צבי פירון, ענת שעיו-מלר ודני פריימן ממשרד פירון, כי היא מונעת על-ידי ניגוד עניינים. ישראמקו טוענת כי מצד אחד צוף "שלט ללא מיצרים בשותפות", ומצד שני האינטרסים שלו "היו מנוגדים לאלה של השותפות", שבה שלט ואותה ניהל. "לנפטא ולשולט בה, מר חיים צוף, יש מניע מובהק להעביר תשלום גבוה ככל הניתן מהשותפות לישראמקו אינק, והכול על חשבון הציבור", נכתב בכתב התגובה.