איילת שקד, משה כחלון, אתי כרייף, אפי נוה / צילומים: כדיה לוי יוסי זמיר, רפי קוץ; עיבוד: טלי בוגדנובסקי
אי אפשר לנתק בין הכניסה של איילת שקד במאי 2015 לתפקיד שרת המשפטים, לבין הכותרות שהגיעו ומגיעות בימים האחרונים משולחן הוועדה למינוי שופטים. שקד אומנם הצהירה השכם והערב שברצונה לגוון את מערכת המשפט ולזכותה יאמר שבתקופתה אכן פעלה וקידמה דברים אלה. אבל לצידם, הייתה גם הברית שכרתה שקד עם אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין באותה תקופה. אם תרצו, זהו החטא הקדמון שהוביל גם לכשלים בעבודת הוועדה למינוי שופטים.
ההתכתבות שנחשפה בין שר האוצר משה כחלון לבין השופטת אתי כרייף מספקת הצצה נוספת לכשלים בעבודת הוועדה. כפי שפורסם, כחלון שישב בוועדה למינוי שופטים מתוקף היותו שר בממשלה, ניהל התכתבויות על רקע אישי עם כרייף, שמונתה בסופו של דבר על ידי הוועדה לשופטת.
יודגש כי נגד כחלון אין ולא היה חשד לביצוע עבירות פליליות וכי ההתכתבויות בינו לבין כרייף נעשו לאחר שהיא כבר נבחרה לשופטת. אבל זו בעיקר היריעה שהולכת ומתרחבת. אם עד לפני זמן הסיפורים התמקדו באפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, שאחראי להשחתת עבודת הוועדה בפרט וההליכים לקידום ומינוי שופטים בכלל - לאט לאט אנו עדים לכך שהתנהלות בעייתית קיימת באופן נרחב ומקיף בכל הנוגע למינוי וקידום שופטים ושופטות בישראל.
וכמו כל מחלה מדבקת, התסמינים הראשונים נראים כדבר שגרתי, כמעט פעוט ערך. במקרה הנדון זה התחיל בגילויים על קלקולים, לכאורה כמעט חסרי חשיבות, ביחסים בין שופטים לבין מי שעתידם המקצועי תלוי בו. לדוגמה, ששופטים שהשתתפו בכנסים של לשכת עורכי הדין באילת, שהו במלונות בעיר הדרומית על חשבון הלשכה. לאורך שנים, הלשכה מימנה טיסות ולינות לשופטים וגם דאגה לשדרוגים עבור חלק מהאורחים, ובהם גם שופטים.
תסמינים יותר רציניים למחלה נחשפו בתוכנית "עובדה", ששודרה בנובמבר 2017. אז התברר שאת השהות בכנס הלשכה באילת ניצלו חלק מהשופטים לא רק לצרכים מקצועיים או לנופש, אלא גם כדי ללחוש על אוזנו של נוה, ולהתחנף אליו, במטרה שידאג לקידומם. זאת, למרות שכללי האתיקה לשופטים אוסרים עליהם לעשות לובינג באופן הזה. בעקבות שידור הכתבה התריעה נשיאת העליון, אסתר חיות, כי "התוכנית בהחלט מעוררת דאגה, לפחות בשני מישורים. האחד - נוגע לסכנת הפוליטיזציה של מערכת המשפט. השני - נוגע לאינטראקציה בין שופטים, גורמים פוליטיים ואנשי לשכת עורכי הדין".
חיות לא שיערה אז את שעוד מחכה לה ולמערכת שהיא עומדת בראשה. הפיצוץ הגדול של פרשת "מין תמורת מינוי", שבמרכזה מערכת היחסים בין נוה לבין שופטת בית משפט השלום בנתניה, אתי כרייף, התרחש בינואר 2019. נוה וכרייף מואשמים, בכפוף להליך שימוע, בקבלת ובמתן שוחד, בהתאמה בכך שבד בבד לקשר אינטימי שניהלו השניים, ניצל נוה את מעמדו כראש הלשכה ופעל בעניינה של כרייף באופן מהותי במספר רב של הזדמנויות מול חברי הוועדה לבחירת שופטים וגורמים רלוונטיים אחרים. זאת, כשנוה מצוי לפי החשד בניגוד עניינים חריף נוכח קשר אינטימי ביניהם, שהלך והתעצם במהלך הליך המינוי, ובלי שדיווח על כך לגורמים שפעל מולם.
בינואר 2019 השתרבב גם שמו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב איתן אורנשטיין להתנהלות הבעייתית במינוי וקידום שופטים. אז התברר כי ערב קידומו של אורנשטיין לתפקיד נשיא המחוזי, הוא ניהל תכתובת אישית ובעייתית לכאורה עם אפי נוה, שכראש הלשכה המליץ על קידומו בפני ועדת האיתור.
חילופי הדברים בין אורנשטיין לנוה התרחשו ב-8 באפריל 2016. במסגרת ההתכתבות כתב נוה לאורנשטיין כי "השבוע אני אצל ועדת האיתור" (לבחירת נשיא המחוזי. ח'מ'). אח"כ הגיע החלק הבעייתי יותר בהתכתבות, כשנוה לכאורה התנה את התמיכה בבחירת אורנשטיין לנשיא המחוזי, בכך שאורנשטיין יקיים התחייבות שנתן לו קודם לכן. נוה כתב: "אתה תצטרך רק לקיים את ההתחייבות היחידה שסיכמנו..."; ואז נוה, שמשרדו הפרטי עוסק בנזיקין, שלח לאורנשטיין הודעה נוספת: "לטובת ציבור הנזיקיסטים".
ואם אלה לא מספיקים, את הדוגמה האחרונה לבעייתיות בהליכי מינוי שופטים קיבלנו, כאמור, כעת - החשיפה של "המקום הכי חם בגינהום" ו"חדשות 13" על כך שהמשטרה חקרה חשד כי גם שר האוצר כחלון היה בקשר קרוב מאוד, ספק אינטימי, עם השופטת כרייף.
השינוי: כך נולדה הברית שקד-נוה
כאמור, החריש שהכין את הקרקע לשורת הכשלים במינוי וקידום שופטים היה הברית שכרתו שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, שעמדה בראש הוועדה לבחירת שופטים, ויו"ר הלשכה לשעבר נוה. לנוה הייתה השפעה רבה על הנעשה בוועדה גם כשלא היה חבר בה, באמצעות שני נציגי לשכת עורכי הדין שסרו למרותו.
כדי להבין את עוצמת הברית והשפעתה צריך לדון בהרכב הוועדה לבחירת שופטים. על-פי החוק, בוועדה יושבים תשעה חברים. בראשה יושב שר/ת המשפטים, וחברים בה שלושה פוליטיקאים נוספים: שר נוסף, ועוד שני חברי כנסת (שאחד מהם הוא נציג האופוזיציה). עוד מכהנים בוועדה נשיא/ת בית המשפט העליון ושני שופטים נוספים של העליון וכן שני עורכי דין, נציגי לשכת עורכי הדין.
בעבר מקובל היה ששני נציגי לשכת עורכי הדין "מיישרים קו" עם שלושת שופטי העליון, ובאופן זה היה מתגבש כמעט תמיד רוב, שהלכה למעשה איפשר לנשיאי בית המשפט העליון לקבוע מי יכהנו לצדם בערכאה העליונה וגם בשאר בתי המשפט. אבל שקד ונוה הביאו לסוף העידן הזה. הם לקחו מידי השופטים את האפשרות לשלוט במינויים.
המטרה של שקד הייתה, לפחות בחלקה, ראויה. שקד הצהירה השכם והערב שברצונה לגוון את מערכת המשפט. ובתקופתה, ובגיבוי חברי הוועדה הנוספים בהם נשיאת העליון מרים נאור, מונו לראשונה שופטת חרדית, ושופטות ממוצא אתיופי. אבל הברית של שקד עם נוה גם שימשה את שרת המשפטים לשעבר למטרות אחרות. בין היתר (באופן מוצהר) כדי לרסן את עוצמתו של העליון.
אל הניסיון של שקד "לשמרן" את בית המשפט אפשר להתייחס כחלק לגיטימי מכללי המשחק הדמוקרטיים. אבל הברית בינה לבין שקד שימשה אותה גם למטרות פוליטיות צרות הרבה יותר, למשל - הפרסום בתקשורת על כך שנוה פעל בשנים האחרונות כדי לפקוד מאות עורכי דין למפלגת "הבית היהודי" של שקד, בידיעת שקד.
וכך, הברית בין שקד לנוה העניקה לאחרון עוצמה אדירה והיא שהכינה את הקרקע לפעולותיו של יו"ר הלשכה.
ההיסטוריה: נפוטיזם ומינוי מקורבים
ובכל זאת, למרות הכשלים והבעיות הקשים במינוי וקידום שופטים חשוב לציין כי המחלה לא הפכה למגיפה. רוב המינויים לשיפוט גם בשנים האחרונות היו מינויים מקצועיים בעיקרם והרוב הגדול של שופטי ישראלים הם משפטנים טובים ואנשים הגונים. גם רבים מחברי הוועדה לבחירת שופטים בשנים האחרונות, פעלו באופן תקין ובאופן שתאם לכללי המשחק ולמערכות היחסים בתוך הוועדה.
הדבר השני שחשוב להזכיר הוא, שלמרות שבשנים האחרונות התגלו שורה של כשלים וקלקולים בבחירת ומינוי שופטים וביחסים בין שופטים, לשכת עורכי הדין והפוליטיקאים - הרי שגם העבר דוגמאות לכשלים ובעיות בהליכי המינוי והקידום של שופטים.
השליטה של שופטי העליון בוועדה לבחירת שופטים בעבר הביאה לעתים גם היא לקלקולים משמעותיים. הכוח שהיה בידי השופטים, בגיבוי שני נציגי לשכת עורכי הדין, היה כה רב - עד שהם מינו לשיפוט וקידמו את חבריהם הקרובים ולעתים אפילו את קרובי משפחתם. הנה כמה דוגמאות: אלישבע ברק, אשתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, כיהנה כשופטת בבית הדין הארצי לעבודה; אשתו של שופט העליון לשעבר, תיאודור אור, מיכאלה שידלובסקי-אור, כיהנה כשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים ועד פרישתו של בעלה משיפוט בעליון, במרץ 2004, דנו עמיתיו בערעורים על פסיקותיה; וב-2002 התחוללה סערה ציבורית בשל מינוי אילונה לינדנשטראוס-אריאלי לרשמת בית משפט השלום בצפון, בזמן שאביה, מיכה לינדנשטראוס ז"ל - שאחר כך היה מבקר המדינה - כיהן כנשיא המחוזי בחיפה.
מה אם כן יותר גרוע - נפוטיזם ומינוי וקידום של מקורבים לשופטי העליון שנעשה בגלוי כפי שהיה בעבר? או קידום מועמדות לשיפוט, על רקע יחסים אישיים או יחסים אינטימיים שיש להם עם חברי הוועדה?
העתיד: כללים חדשים ורלוונטיים
השאלה מכאן היא איך משפרים את הליכי המינוי והקידום של שופטים וממגרים את השחיתות. כמו תמיד, הדרכים הן מגוונות. בין היתר, באמצעות טיפול של המשטרה והפרקליטות ובאמצעות עיתונות שחושפת את הכשלים וציבור שמתקומם נגדם. אבל הטיפול צריך להיעשות גם באמצעות קביעת כללים חדשים, שימנעו מצבים שבהם נציגי הציבור ידונו בענייניהם של מועמדים לשפיטה ושל שופטים שיש להם קשרים אישיים איתם או אינטרס אישי בקידומם.
כיום, חלים על חברי הוועדה לבחירת שופטים הסדרי ניגוד עניינים כלליים שחלים על כל איש ציבור. אם הם מפרים אותם, כפי שנעשה על פי החשד על ידי אפי נוה, הם נחקרים בחשד להפרת אמונים או לשוחד. ואולם, חברי הוועדה לבחירת שופטים לא נדרשים לחתום על הסדרי ניגוד עניינים ספציפיים שנוגעים לעבודת הוועדה.
בדצמבר 2015 הודיעה הוועדה לבחירת שופטים בראשות שקד, על נוהל שלפיו לא תמליץ הוועדה על מינוי מועמד שהוא בן משפחה של שופט. כמו כן, הוחלט כי ילדיהם של שופטי בית המשפט העליון לא יוכלו להיבחר לשפיטה כל עוד הוריהם מכהנים בעליון.
באופן דומה, צריך לקבוע נוהל שהוועדה לבחירת שופטים לא תמליץ על מינוי או קידום מועמדים שיש להם קשרים חבריים קרובים עם חברי הוועדה. ולצד זאת, כאמור, גם להטיל על חברי הוועדה חובה לחשוף במסגרת הסדר ספציפי, את כל הקשרים שלהם עם מועמדים שעניינם נדון בוועדה.
***חזקת החפות: אפי נוה ואסתר כרייף הם בגדר חשודים בלבד. הם מכחישים את החשדות נגדם, ועומדת להם חזקת החפות.