דרושה תוכנית כלכלית לייצוב המשק / הדמיה: shutterstock
התסבוכת הפוליטית שהובילה את ישראל למערכת בחירות שלישית בתוך שנה, הזכירה לרבים מקרה דומה בהיסטוריה בעת שהוקמה "ממשלת האחדות" ב-1984. איני בטוח שנדרשת ממשלת אחדות גם ב-2020, אך ברור לגמרי שנדרשת פעולה דומה לזו שנקטה ממשלת האחדות הראשונה. נדרשת תוכנית כלכלית לייצוב המשק. בעבר, שתי המפלגות הגדולות שיתפו פעולה עם ההסתדרות ועם המעסיקים, כדי לנסח תוכנית גדולה שנועדה לפתור בעיות מקרו-כלכליות חמורות, ובראשן היפר-אינפלציה וחוב ציבורי מנופח.
המציאות הכלכלית מחייבת תוכנית ייצוב חדשה, שתקבל תמיכה פוליטית גורפת ושיתוף-פעולה מההסתדרות ומבנק ישראל העצמאי (בשונה ממעמדו ערב תוכנית הייצוב הראשונה). בל נשגה בדמיונות שהכלכלה, שאמנם נהנית ממחזור כלכלי חיובי, מאבטלה רשמית נמוכה ומעודף בחשבון השוטף, בריאה ונטולת אתגרים כלכליים השונים בחומרתם מאלו של אז.
נדרשת תוכנית כלכלית נרחבת לטיפול באתגרים הכלכליים-חברתיים שכוללת:
פיתוח תשתיות לאומיות. מלאי ההון לעובד בישראל נמוך בכ-40% מהממוצע ב-OECD, והמצב הולך ומידרדר לנוכח ריבוי האוכלוסייה הגבוה. ילדים הם שמחה אך עליית 2% בשנה היא אתגר גדול, לרבות בתחומי תשתיות תחבורה, בריאות וחינוך.
שיפור פריון העבודה. התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך בכ-24% מהממוצע ב-OECD. חולשת הפריון משפיעה על השכר, והפער הופך לקריטי לנוכח התייקרות הדיור בעשור האחרון.
צמצום פערים כלכליים. למרות הגידול בתוצר, 30% מהילדים, 18.8% מהקשישים, ו-5.3% מהמשפחות עם שני מפרנסים, מוגדרים כ"עניים". האבטלה נמוכה, אך כך גם שכר העבודה. לא ייתכן שקשיש ימות מהיפותרמיה כי אין לו כסף לחימום הבית, ואסור להשלים עם מציאות שבה כמעט מיליון ילדים אינם זוכים להזדמנות הוגנת.
שמירה על איכות הסביבה. ההתחממות ומיעוט הגשמים באזורנו מחייבים תוכנית חומש, שתאפשר את המשך קיום החקלאות, ותבטיח אספקת מים רציפה.
הכרה בחשיבות האושר הלאומי. מדינות רבות בעולם משקיעות משאבים גדולים להגברת האושר הלאומי. מחקרים קובעים שבמדינות מפותחות, כמו ישראל, יש קשר רופף בין תוצר לאומי לאושר לאומי.
רבים יאמרו, כי הציבור מבסוט וכי המצב הכלכלי בישראל מצוין, אך רבים יודעים שגם בתקופת ההיפר-אינפלציה השלים הציבור עם המצב, ולא לחץ ממש על הממשלה לפתרון הבעיות הכלכליות. השינוי הגיע ביוזמת הממשלה שהכירה בחומרת המצב ובצורך בתוכנית נרחבת. על הממשלה שתקום, להפגין מקוריות מחשבתית והכרה שהמצב לא מאפשר ריסון שיקול הדעת, כשמירה על גירעון נמוך מ-3% תוצר, וחוב ציבורי של 60% תוצר.
לדעתי, תוכנית כזו תצטרך לכלול מרכיבים רבים ובהם:
הגדלת ההוצאה האזרחית לממוצע במדינות ה-OECD. מדובר בפער של כ-150 מיליארד שקל, ואת התוספת יש להשקיע בתשתיות לאומיות (תחבורה, בריאות, חינוך ועוד), הכשרות מקצועיות למובטלים ושיפור כישורי העבודה. עולם התעסוקה משתנה בקצב מהיר, ויש להכין את הציבור לקראת אתגרי העתיד.
הגדלת גביית המסים, גם באמצעות ביטול פטורים ממס. שינוי תמהיל המסים הישירים, באמצעות הגדלת שיעור המס על הון והקטנת המס על עבודה. וכן, צמצום ההון השחור באמצעות חיוב הגשת דוח שנתי למס-הכנסה, כפי שנהוג בארה"ב.
התוכנית לייצוב המשק תחייב גם שיתוף-פעולה מצד בנק ישראל, בדמות הרחבה כמותית נדיבה. לשם כך, ישנו חוק ההסדרים. כן, יש להקפיא את חוק "אי-הדפסת כסף", ולאפשר מימון תוכניות באמצעות מלווה מהבנק המרכזי. שותף נוסף הכרחי הוא עשירי ישראל. עליהם יש להטיל מס הון חד-פעמי. הכלכלן הצרפתי הנודע, תומא פיקטי, המומחה לאי-שוויון, מציע 10%.
הכותב הוא חוקר כלכלת אושר במחלקה לכלכלה וחשבונאות במרכז האקדמי רופין