אמון הציבור בתקשורת / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי
לפני חודשיים פרסמנו גיליון שלם שעסק בשאלת אמון הציבור במערכת המשפט ובמוסדות שלטון החוק, כי הבנו אז, כפי שאנו מבינים היום, שלא הכול זה תיקי נתניהו. גם במקרה הזה אנחנו אומרים בבירור שהעיסוק בשאלת אמון הציבור בתקשורת איננו תגובת נגד לקמפיין המתחולל בישראל בשנים האחרונות. קמפיין זה הוא אומנם חלק מהסיפור השלם, אך הוא לבטח אינו מרכיבו הבלעדי. לנו, בדומה לשחקנים אחרים בזירה הציבורית, יש את החובה והאחריות לבחון את עצמנו בכנות וביושרה ולהציג בפני הקוראים שלנו את הממצאים, גם אם הם עלולים להיות מביכים.
■ להשיב את האמון בתקשורת. בכירי הענף בטורים מיוחדים
ביוני האחרון כתבה עורכת "גלובס", נעמה סיקולר, כי "בשנה האחרונה עיתונאים מצאו את עצמם על שלטי בחירות; עיתונאים הפכו מושא להסתה, עיתונאים מפחדים לשלומם. ממש כך. לא אוכל לעמוד ולהישיר מבט מבלי לומר ביושר - התופעה הזו מטרידה אותי, אבל אין לה אשם אחד, חיצוני, אלא גם לתקשורת עצמה יש חלק בדבר. התחושות הקשות כלפי אנשי תקשורת ועיתונאים, לא צמחו בתוך חלל ריק". כאמור, הציפייה הטריוויאלית להחיל מנגנוני בקרה על מערכת המשפט, כמו גם על רשויות אחרות, אסור שתיעצר במערכת החדשות או באולפן. נאה דורש, נאה מקיים.
נפתח באפקט הצינון המחייב. בדומה לסקרים אחרים, הממצאים המוצגים כאן משקפים רגע אחד על ציר זמן ולא מעבר לכך, לכן ניתוח התוצאות המוצגות כאן מחייב זהירות ושיקול-דעת. יחד עם זאת, קשה להתעלם מכך שעל אף הסערה שמתחוללת בחוץ, ממצאי הסקר מראים לנו שרוב הציבור דווקא די מאמין לתקשורת שהוא צורך. ניתן לעיין בתוצאות הסקר המלאות ובפילוחים השונים המופיעים באתר "גלובס".
בשיחה עם דפנה גולדברג-ענבי, חוקרת בכירה בחברת המחקר שילוב, עלתה ההשוואה המחייבת בין השתיים ש"חוטפות" לא מעט באווירה הציבורית של ימינו; מערכת המשפט, שנבחנה בסקר בגיליון הקודם, והתקשורת. בעוד ששיעור האמון הגבוה דומה בין השתיים (35% במערכת המשפט ו-30% בתקשורת), מידת האמון הבינוני שונה מאוד ומשפיעה בעיקר על שיעור בעלי האמון הנמוך בהן; בעוד ש-32% מהמשיבים ציינו כי הם בעלי אמון "בינוני" במערכת המשפט, 45% השיבו כך בנוגע לתקשורת (פער של יותר מעשרה אחוז לזכות התקשורת), וכך הושפע בהתאמה שיעור בעלי האמון "הנמוך"; 31% במערכת המשפט לעומת 23% בלבד בתקשורת. שליש לעומת רבע. "השונות של האמון במערכת המשפט היא גדולה ומקוטבת יותר", אומרת גולדברג-ענבי, "וייתכן כי הדבר קשור לכך שהיא פחות נגישה וברורה לציבור. התקשורת לעומת זאת יותר נקראת, נשמעת ונצפית. איש לא מתווך אותה לציבור, היא מתווכת את עצמה".
שאלת האמון בתקשורת, כמו גם במערכת המשפט, בנבחרי הציבורי ובכל מי שמטביע חותם על המרחב הציבורי הישראלי, היא שאלה שראוי ונכון לשאול אותה, גם כשקשה או לא נעים מהקולגות. לכן אנחנו בוחרים להקדיש היום מוסף שלם לטיפול בנושא. וכמו בפעם הקודמת, אתם הקוראים שלנו, אתם אלה שתשפטו.
כך בדקנו: מערכת "גלובס" בחרה במכון המחקר "שילוב" לביצוע הסקר הזה, כמו גם בסקר שעסק באמון במערכת שלטון החוק, בין היתר על רקע העובדה שהוא אינו מבצע סקרי מנדטים ואינו עובד עבור פוליטיקאים. הקפדנו על כך מתוך רצון להגביר את אמון הציבור גם בסקר הזה וכדי לנטרל טענות על הטיות פוליטית.
כל הסקרים שאנחנו מבצעים ב"גלובס" כוללים גם את החברה הערבית, וכך גם בסקר זה. מפאת מורכבות השאלון ואורכו תורגמו השאלות גם לערבית.
הסקר של מכון המחקר "שילוב", בראשות ישראל אוליניק, נערך בקרב מדגם כלל-ארצי מייצג של הציבור בישראל, הכולל 607 משיבים בגילאי 18 ומעלה.
השאלון הופץ בתאריך 27 בינואר 2020, באופן אינטרנטי על-ידי iPanel. טעות סטטיסטית מרבית למדגם בגודל 608 היא 4% (+-).
משיבים שמגדירים את עצמם בימין ובימין המתון ציינו באופן מובהק יותר מאחרים כי אמונם בתקשורת "נמוך מאוד". נתון זה הוא תמונת ראי של משיבים מהמרכז והשמאל המתון, שציינו באופן מובהק יותר מאחרים כי אמונם בתקשורת "גבוה".
מרבית המשיבים שציינו כי מקור המידע העיקרי שלהם הוא אתרי חדשות ואתרי עיתונים הם גברים, בעוד שהמשיבות שבחרו ברשתות החברתיות כמקור המידע העיקרי שלהן הן ברובן המובהק נשים.
משיבים שהגדירו את עצמם כמרכז-שמאל חושבים שאין צורך שעיתונאים יחשפו את עמדותיהם, זאת ביחס למשיבים מהימין המתון שכן רוצים שאלה ייחשפו.
משיבים ימניים ציינו יותר את "ההטיה הפוליטית של אמצעי התקשורת", בעוד שמשיבים מהשמאל ציינו יותר את שיעורו הגבוה של התוכן השיווקי.
התקשורת הכלכלית אינה נתפסת כאמינה יותר ביחס לענף כולו. השוואת שיעור המשיבים בעלי מידת אמון "בינונית" ו"גבוהה" בתקשורת הכלכלית לזה של מקביליהם במדגם הכללי (67% מול 75% בהתאמה), מצביעה על נחיתות של 8%; בניכוי "נטולי הדעה", המהווים חמישית מכלל המדגם, שיעור בעלי האמון ה"בינוני" וה"גבוה" מטפס ל-84%.
למעלה מ-2/3 מהמשיבים לא שמעו או שכלל אינם מכירים את פועלה של מועצת העיתונות (68% בסך-הכול). 28% מהמשיבים ציינו כי הם מכירים ב"מידה מועטה" את עשייתה של המועצה, ורק 4% מהמדגם העידו כי הם מכירים את פועלה "במידה רבה".
הצלבת התשובות לשתי השאלות מציבה תמונת ראי בין הגדרת הציבור את עצמו ובין תפיסתו את המציאות; בעוד שמחצית מהמשיבים הגדירו עצמם כ"ימנים", מחציתם תופסים את התקשורת כ"שמאלנית".