רה"מ בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ / צילום: רויטרס, Kevin Lamarque
ביקורו הקצר של ראש הממשלה בארה"ב היה הזדמנות להפגיש את שני האישים, שמסלולי חייהם הפוליטיים מקבילים זה לזה, כמו תאומים סיאמיים. אינני יודע מה דיברו השניים בחלק הסגור של פגישתם, הייתי שמח להיות זבוב על הקיר, אבל אם היה להם רגע אישי אחד לעצמם, היו בוודאי אומרים, "טוב, איך הגענו למצב הזה ואיך, לעזאזל, ממשיכים".
אחר כך כבר יצאו מאושרים ומחייכים אל האולם הגדוש בקהל מוזמן אוהד כדי להציג את "תוכנית השלום".
אבל לא זה העניין, לא התוכנית שימחה אותי, אלא העובדה כי דווקא דאגתם של השניים היא מקור לגאווה. בשתי המדינות, בשתי הדמוקרטיות, השיטה עובדת ועוד איך.
אני עוקב כבר שבועות אחר משפטו של הנשיא טראמפ. בפעם השלישית בהיסטוריה האמריקאית הנשיא עומד למשפט בפני הסנאט. לא עניין של מה בכך. המשפט עוסק בהתנהגות הנשיא, בהחלטותיו וגם בנושאים עקרוניים - האם ואיך ניתן להדיח נשיא בארה"ב, ועל מה.
שני המחנות, הדמוקרטי והרפובליקני, עברו מאולם אחד לאחר, מבית הנבחרים, שם רוב דמוקרטי, לסנאט, שם רוב רפובליקני ועכשיו יושב בראש הדיון נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס. כל המהלכים האלה התנהלו בצורה, סדורה, מוקפדת, מכובדת ומעצימה. מעצימה את הדמוקרטיה. האיזונים והבלמים, שהונחו ביסודה של השיטה הזאת לפני כ-250 שנה, מוכיחים את עצמם. הרשות המחוקקת מאוזנת, בית אחד דמוקרטי, האחר רפובליקני. אף אחד לא יכול להשתולל. הנשיא איים שלא ישתף פעולה עם ההליך, שפוגע בו בוודאות. הוא לא מאפשר, בינתיים, לאנשיו להעיד, אבל עורכי הדין שלו מתייצבים בהמוניהם ומנהלים מאבק משפטי מרתק. הם לא מצפצפים על הקונגרס, אלא מכבדים אותו. טראמפ נהג לזלזל במוסדות הדמוקרטיים ולעשות כרצונו, הוא מבין עכשיו יותר טוב את כוחות הדמוקרטיה.
התקשורת ממלאת תפקיד חיוני. ראשית, עד המשפט, היא הזרימה גילויים מהרגע הראשון, הפכה אבן אחר אבן. במהלך המשפט, היא גילתה את כתב היד של ספרו שטרם פורסם של ג'ון בולטון, היועץ ללביטחון לאומי לשעבר, ומביכה את הנשיא ותומכיו. כמובן, כל ישיבות הסנאט, עשרות ועוד מעט מאות שעות, כולן בשידור ישיר. הציבור יישמע ויחליט. כך עובדת תקשורת.
אני מסתכל עלינו. דמוקרטיה צעירה יותר, האבות המכוננים היו פה עד לא מזמן, זה עתה נעלמו. והנה, אצלנו, הפתעה. נכון, הדמוקרטיה מיטלטלת, עוברת זעזועים אבל מתייצבת. מה לא עשה נתניהו כדי לעכב ההליכים נגדו? תקף את המשטרה, הפרקליטות, התקשורת, ולקראת הסוף אפילו את יו"ר הכנסת שלא בלם את דיוני החסינות.
דבר לא עזר. הכנסת התאוששה, היועץ המשפטי שלה לא נרתע הגיש חוות דעתו, היועץ המשפטי לממשלה גיבה ולבסוף כתב האישום הוגש. בניגוד לכל החששות והטענות, אין זה עניין של מה בכך להגיש כתב אישום על שוחד והפרת אמונים כנגד ראש ממשלה מכהן, עם כל ההשלכות על ממשלה מכהנת ועל סיכוייו וסיכוי מפלגתו להיבחר שוב ואף להרכיב ממשלה חדשה. ההחלטה נפלה, קשה ככל שיותר. כנגד כל הסיכויים. מערכת המשפט, המערכת הפוליטית הנבחרת, מילאו כולם את תפקידם הציבורי.
טראמפ ונתניהו, כל אחד בדרכו, מנסה לבלום המהלכים האלה. שניהם נכשלו. אנחנו מרבים לתקוף את המוסדות הדמוקרטיים שלנו הציון שהם מקבלים בסקרים שונים, אפילו מערכת המשפט, נמצאים בירידה מתמדת. אני מעז לשאול האם הם באמת כל כך גרועים?
מארה"ב ומישראל יוצאת בשורה דומה; הדמוקרטיה חיה ובועטת, אל תמהרו להספיד אותה - פוליטיקאים, כדאי שתיזהרו.ֿ
הכותב הוא פרופסור אורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה מטעם "המכון ללימודי ישראל". הוא שימש בעבר, בין היתר, חבר כנסת, יו"ר שדולת הכנסת ליחסי ישראל- ארה"ב ודובר צה"ל