מפגינות בחרטום, בירת סודאן / צילום: רויטרס
פגישתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השבוע באוגנדה עם יו"ר מועצת הריבונות של סודאן, עבדל פתאח אל-בורהאן, מציעה פתח לשינוי דרמטי והיסטורי.
סודאן היא למעשה סמל ההתנגדות לישראל. המדינה הערבית שלחה כוחות צבאיים להילחם בישראל במהלך מלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים. בבירתה חרטום התקבלה החלטת "שלושת הלא" המפורסמת (לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בישראל, ולא למשא-ומתן עם ישראל). בנוסף, עד לפני כארבע שנים, סודאן נחשבה לבעלת-הברית הקרובה ביותר של איראן, והיוותה כר פורה לפעילות חמאס. ישראל תקפה בעבר מספר פעמים בסודאן, כשהמטרות היו בעיקר שיירות כלי רכב שניסו להבריח אמצעי-לחימה משמעותיים לחמאס מאיראן.
הפגישה החשובה מעידה על התמונה הגדולה והרחבה יותר שמתרחשת מאחורי הקלעים, הן בהקשר של העולם הערבי והמוסלמי, והן בהקשר של יבשת אפריקה. בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות ערביות ומוסלמיות מתקרבות לישראל, ומנהיגים מהעולם הערבי והמוסלמי חוששים פחות לדבר בשבח הנורמליזציה עם ישראל.
הדוגמאות להתקרבות ביחסים רבות ומצריכות מאמר שלם נפרד. רק לפני שבוע הגיעו לנאום נתניהו וטראמפ בבית הלבן נציגים דיפלומטיים מבחריין, איחוד-האמירויות ועומאן, על-מנת להביע תמיכה ב"עסקת המאה", ובכך חשפו טפח נוסף במתחולל מתחת לפני-השטח בין ישראל למדינות ערב המשתייכות לציר האסלאם הסוני המתון בהובלת סעודיה.
באשר לאפריקה, ראש הממשלה קיבל החלטה אסטרטגית להחזיר ולהעמיק את ההשפעה והמעורבות הישראלית ביבשת, מבחינה כלכלית, טכנולוגית, מדינית, וגם בפן הביטחוני. זאת, בעיקר במטרה לשנות את היחס העוין לישראל של מדינות אפריקה בפורומים בינלאומיים, וכתגובה למעורבות של איראן ביבשת. מאז הספיק ראש הממשלה לבקר באפריקה חמש פעמים, ואף היה למנהיג הלא-אפריקאי הראשון שנאם בפני ועידת מדינות מערב אפריקה - ששליש מחברותיה מוסלמיות.
ביולי 2016 חודשו היחסים עם גינאה. שנה אחר-כך, ביוני 2017, נפגש ראש הממשלה עם נשיא מאלי, איברהים בובאכר קייטה, מדינה מוסלמית שאין לישראל יחסים דיפלומטיים עמה, בשולי כנס הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה, וסוכם על התחממות היחסים בין המדינות. בינואר 2019 הכריזו ישראל וצ'אד - מדינה מוסלמית סונית - על כינון יחסים דיפלומטיים.
לנכונות המפתיעה של סודאן לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל יש מספר סיבות. ראשית, סודאן מנסה להתקרב לארצות-הברית ובכך להוביל להסרת העיצומים הכלכליים שחונקים את המדינה, והיא מבינה שישראל - בעלת-בריתה משפיעה וקרובה לארצות-הברית - יכולה לסייע לה בכך. שנית, הדחתו של הרודן האנטי-מערבי ופושע המלחמה, עומאר אל-באשיר, באפריל 2019, הובילה לאימוץ שיח פתוח יותר ולניסיון לפתח דמוקרטיה במדינה (הדרך לשם עוד ארוכה מאוד). שלישית, חידוש היחסים של ישראל עם חלק ממדינות אפריקה והנורמליזציה למחצה עם מדינות ערב, הוכיחו כי היחסים עם ישראל כבר לא מגונים. חמישית - עוצמתה הביטחונית, הכלכלית והטכנולוגית של ישראל, קורצת למדינה הענייה והחלשה.
ליחסים בין שתי המדינות חשיבות ומשמעותה בכמה תחומים עבור מדינת ישראל. סודאן נמצאת במיקום גאו-אסטרטגי על חוף הים-האדום. בכך ישראל יכולה לקבל השפעה נוספת באזור, ולהצר את ניסיונותיה של איראן להבריח אמצעי לחימה דרך בים זה ולנסות לסכל את פעילותה הימית באזור. כפועל יוצא מכינון היחסים בין שתי המדינות, איראן תאבד חברה נוספת בציר השיעי בהובלתה לטובת המחנה המערבי בשיתוף הציר הסוני. בנוסף, אם וכאשר סודאן וישראל יכוננו יחסים דיפלומטיים, ישראל תוכל לנסות להגיע להסכם משותף מרצון מול סודאן באשר להחזרת עשרות אלפי מסתננים בלתי-חוקיים לשטחה.
הכרה רשמית ביחסים בין המדינות לא תתרחש במהרה, שכן הרחוב הסודאני חונך וגדל על טהרת השנאה לישראל ולמערב, ואך טבעי הוא שיהיו למהלך התנגדויות רבות, גם בקרב פוליטיקאים ומנהיגים מקומיים. אולם, בסודאן יש קולות לא-מעטים שרואים בהתקרבות לישראל צעד הכרחי לאחר הדחת הרודן אל-באשיר, ופתיחת דף חדש במדינה, שתכלול דמוקרטיזציה, פיתוח כלכלי וכרטיס כניסה לחיק הקהילה הבינלאומית.
הכותב הוא חוקר ב"מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון"