הסרט "ג'וקר" / צילום: באדיבות טוליפ אינטרטיימנט
במאי האחרון, עם פתיחת עונת הקיץ הקולנועית לשנת 2019, הזמינה הוליווד את הקהל לצפות במלחמה פוטוגנית בין שתי מפלצות ענק. הסרט "גודזילה: מלך המפלצות" היה אירוע שאליו נערכו כל אולמות הקולנוע - המפגש בין הלטאה הרדיואקטיבית ואויבתה גידורה בעלת שלושת הראשים כאורגיית אפקטים של תקציבי ענק. למרבה המבוכה, הצופים מיאנו להגיע.
כבר בסוף השבוע הראשון שלו הסרט נקטל וקיבל חותמת של כישלון כלכלי שגודלו כגודל המפלצות המככבות בו. אבל רק חצי שנה לאחר מכן, הוליווד ארגנה קרב אכזרי נוסף של שתי מפלצות הרסניות, עם תקציב כפול מזה של סרט הקיץ המקרטע. הפעם הזירה התקיימה מחוץ למסך הקולנוע, ובשונה מ"גודזילה", התקשורת העולמית גילתה עניין. בתפקידי גודזילה וגידורה כיכבו משני צדי הזירה אולפני הקולנוע דיסני ונטפליקס ושדה הקרב היה הוליווד. המטרה: לשלוט בטקס האוסקר השנתי שבו תעשיית הסרטים מכתירה מלכים, מסדרת מחדש את ההיררכיה, ובוחרת את המנצחים הגדולים של השנה.
לדיסני, 2019 הייתה שנה משמעותית ביותר. לאחר רכישת האולפן פוקס, השקת שירות הסטרימינג דיסני+ ופינאלה מתוקשרת לשני המותגים החזקים בעולם (גיבורי העל של מארוול ו"מלחמת הכוכבים"), האולפן הוותיק ניכס לעצמו 33% מהכנסות רוכשי הכרטיסים בארה"ב. בהכנסות העולמיות סרטי דיסני עברו את רף מיליארד הדולר. האולפן הפך לאיום מצמרר על כל לוח ההפצה העולמי ועל פיו יישק דבר.
נטפליקס, לעומתו, היא סיפור אחר. זהו הערעור הכי מהותי על הסדר הקיים, האולפן שמשאיר צופים בבית, מפתה אותם בבנק אינסופי של תוכן, ולאחרונה גם מושך אליו את גדולי הבמאים בעזרת תקציבי ענק וחופש אמנותי מוחלט. תעשיית הסרטים מצאה את עצמה בין הפטיש לסדן.
"לשבור את הקרח" בחוץ
זה מביא אותנו אל טקס הפרסים השנתי, הזמן של אנשי הוליווד להחליט מי המצטיינת האמיתית, דרך חלוקת פרסי התעשייה שלה. לכן אירוע הכרזת המועמדים לאוסקר ב-13 בינואר 2020 היה מותח והתוצאות היו בגדר מדע בדיוני.
נטפליקס, שרק בשנה שעברה הוכיחה שהיא יצרנית סרטים משמעותית עם "רומא" (שזכה בשלושה אוסקרים, אך הפסיד את פרס הסרט), זו שעדיין ישנם קולות רועמים מהוליווד כמו סטיבן ספילברג וכריסטופר נולאן המבטלים אותה, הצליחה לעשות את הבלתי יאומן והפכה לסטודיו עם מספר המועמדויות הגבוה ביותר - 24. אחריה דיסני עם 22. אם מביטים פנימה, מגלים שהניצחון הנטפליקסי משמעותי הרבה יותר. לא רק שחברת הסטרימינג הצליחה לראשונה להכניס לא פחות משני סרטים לקטגוריית הסרט הטוב ביותר ("האירי" ו"סיפור נישואים") כשדיסני הסתפקה רק במועמדויות בודדות בתחום הטכני (סאונד, איפור ואפקטים), אלא שנטפליקס גם הביסה אותה במגרשה הפרטי: בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר דיסני נכנסה עם סרט אחד בלבד ("צעצוע של סיפור 4") וראתה כיצד להיט ההנפשה הגדול ביותר של השנה, "לשבור את הקרח 2", מפנה מקומו לנטפליקס שהשתחלה עם שני סרטים ("קלאוס" ו"יד אבודה"). סרטי ענק אחרים של דיסני כמו "אלאדין", "דמבו", ו"קפטן מארוול" נותרו מחוץ למסיבה. כך שאם נפתחו שמפניות במשרדי דיסני, הן כנראה נלגמו בדממה.
אבל על אף שנטפליקס מציינת את כניסתה הרשמית למועדון האקסקלוסיבי של הוליווד, חזאי האוסקר טוענים שרשימת המועמדויות סימנה את סוף המסלול שלה ושל דיסני. עכשיו אור הזרקורים מופנה מהן אל האולפנים הוותיקים. את מספר המועמדויות הרב ביותר ניכס "ג'וקר" של אולפני וורנר (האויב הגדול ביותר של דיסני ומארוול), שעקף את ההישג של "הפנתר השחור" בשנה שעברה והפך לסרט הקומיקס המועמד ביותר בתולדות האוסקר. במקביל, המרוץ האמיתי לפרס הגדול נראה כרגע כמו ראש בראש בין "1917" (אולפני דרימוורקס ויוניברסל), דרמת מלחמה אפית שנועדה למסך הגדול, ו"פרזיטים" שהופק בכלל בדרום-קוריאה, ובארה"ב הופץ על-ידי חברה קטנה בשם ניאון.
בשנה שעברה ראינו גם את המלחמה המשולשת הזו בין דיסני ("הפנתר השחור"), נטפליקס ("רומא") והוליווד הישנה ("הספר הירוק"), וזו האחרונה ניצחה. מסתמן שהשנה יהיה שידור חוזר, כשדיסני יצאו אולי עם פרס אחד או שניים בקטגוריות כמו סרט האנימציה והאפקטים, ולנטפליקס יש סיכוי טוב לניצחונות בפרסי המשחק והתסריט. הסרט הטוב ביותר לא יהיה מנת חלקן גם השנה, אלא אם תתרחש הפתעה גדולה (והאוסקר, מלא הפתעות).
האם הוליווד, שבשנים האחרונות נאלצה להתמודד עם הבוז שלה לנטפליקס ולהבין שזו פה כדי להישאר, גילתה שהיא יצרה שד גדול יותר בדמות דיסני שגדל לממדים שטרם נראו? מסתמן שכן. לא בכדי יצא השנה מרטין סקורסזה בהצהרה שעוררה זעם רב, שסרטי גיבורי העל של דיסני-מארוול "אינם קולנוע". בראיון ל"אמפייר" אמר: "הכי קרוב שאני יכול לחשוב על הסרטים האלה, למרות עשייתם המרשימה והשחקנים שמשתדלים כמה שיותר, זה כעל מתקני שעשועים. לא קולנוע של אנשים שמנסים להעביר חוויות פסיכולוגיות ורגשיות לאנשים אחרים".
כאמור, סקורסזה וסרט הנטפליקס שלו "האירי" כן זכו למספר רב של מועמדויות לאוסקר, כש"הנוקמים: סוף משחק""של דיסני-מארוול, הסרט הקופתי ביותר בכל הזמנים, הסתפק רק באזכור בודד בפרס האפקטים.
קוונטין טרנטינו, עוד אחד מכוכבי האוסקר של השנה ("היו זמנים בהוליווד" בהפקת סוני), תיאר את המצב בהוליווד כ"מלחמה". בראיון למגזין התעשייה "דדליין" אמר: "המוצרים המסחריים שבבעלות בעלי השליטה... סרטי מארוול, מלחמת הכוכבים, גודזילה וג'יימס בונד, מעולם לא היו טובים יותר מאשר בשנה שעברה. על פניו זו הייתה השנה שהשליטה העולמית שלהם הייתה מוחלטת, אבל בעצם זה לא היה כך לגמרי. כריאקציה, הרבה יצירות מקוריות נעשו... ודרשו להיראות בבתי הקולנוע. זה מה שבסופו של דבר הפך את השנה לממש-ממש חזקה... כשאתה מסכם את השנה, זה הקולנוע שלא היה חלק מהבלוקבאסטרים והמותגים שהראה איתנות גדולה יותר".
עמדת טרנטינו אולי נכונה בהקשר של 'ככל שיענוהו כן ירבה ויפרוץ', אבל מבט על שוברי הקופות בארה"ב לשנת 2019 מראה תמונה אחרת לגמרי. ברשימת הסרטים הקופתיים ביותר של השנה צריך לרדת למטה עד מקום 12 כדי למצוא להיט שאיננו סרט המשך או מבוסס על חומר קיים ("אנחנו" עם 175 מיליון דולר) וזה שבא אחריו נמצא במקום ה-18 ("היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו עם 141 מיליון). שמונה המקומות הראשונים שייכים כולם לדיסני. בטבלה העולמית המצב אפילו יותר גרוע.
באופן מובהק, האוסקר נקט את הצד של סקורסזה וטרנטינו, ושניהם מועמדים לפרס הסרט והבימוי. מבין תשעת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, רק אחד ("ג'וקר") הוא חלק ממותג קיים (גיבורי העל של די.סי), ורק שלושה מבוססים על ספרים ("האירי","נשים קטנות" ו"ג'וג'ו ראביט"). כל השאר הם חומר מקורי. כך נראה שלהוליווד יש אויבת חדשה והיא לא קשורה לסטרימינג, אלא להשתלטות מותגי דיסני על כל חלקה.
גברים לבנים בוחרים בגברים לבנים
כמות המועמדויות לה זכתה נטפליקס הפכה את האוסקר ה-92 להיסטורי כבר בשלב זה, אבל ייתכן שבעקבות הטקס תשתנה לגמרי הפרדיגמה ההוליוודית. זה יקרה אם נטפליקס אכן תזכה בפרס הסרט עם "האירי" או "סיפור נישואים", או ש"פרזיטים" הדרום-קוריאני יגבר ויהיה הסרט הראשון שאיננו דובר אנגלית המנצח בפרס הגדול.
בהוליווד דברים קורים לאט, ולכן בינתיים נראה שאנו בדרך לקתרזיס שיבוא עם ניצחון של "1917", שכבר לקח בדרך את פרסי איגוד המפיקים ואיגוד הבמאים, שתי אינדיקציות מצוינות בדרך אל הזהב. אם יוכתר בסוף הערב, "1917" ימשיך את הקו של "הספר הירוק" בשנה שעברה, מעיד על כך שהלך הרוח בתעשייה עדיין מאמין בחוויה קולקטיבית של צריכת סרט בבתי הקולנוע, או לחלופין מונע מפחד לאבד רלוונטיות מול הסטרימינג והקולנוע הקטן והאמנותי. לא נופתע אם יד השמרנות בסופו של דבר תהיה על העליונה.
רמזים לכך שהאקדמיה טרם התפתחה מספיק ראינו כבר בהכרזת המועמדים. 2019 הייתה שנה מרהיבה בקולנוע מאת במאיות, ועדיין, "נשים קטנות" הוא הסרט היחיד שביימה אישה (גרטה גרוויג) שזכה להיכלל בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, כשקטגוריית הבימוי מאוכלסת בגברים בלבד. סרטים רבים שעסקו בגיוון האתני והמגדרי של תעשיית הסרטים, כמו: "הפרידה", "קוראים לי דולמייט", "נוכלות בלי חשבון", "דיוקן של נערה עולה באש", "אנחנו" ו"אטלנטיקה", לא זכו ולו למועמדות אחת. גם פרסי המשחק הציגו הומוגניות מוחלטת. מבין 20 המועמדים האפשריים בארבע הקטגוריות, רק סינתיה אריבו מ"הארייט: הדרך אל החופש" נותנת קונטרה ל-19 המועמדים הלבנים. לופיטה ניונגו של "אנחנו", אדי מרפי של "קוראים לי דולמייט", צוות השחקנים הנפלא של "פרזיטים" וג'ניפר לופז בתפקיד מגדיר קריירה ב"נוכלות בלי חשבון" נבעטו החוצה.
זה לא מפני שכל חברי האקדמיה גזענים או מיזוגנים במובהק, אלא בגלל הדמוגרפיה של המצביעים. נכון ל-2016, באקדמיה מעל 6,000 חברים, 89% מתוכם לבנים ו-73% מתוכם גברים. מאחר שאינם מסוגלים לראות את כל הסרטים שיוצאים במשך השנה, הם מתעדפים את אלו המדברים אליהם, שבאופן טבעי עוסקים בגברים לבנים. זה אולי מרחיק את האוסקר מלהיות אינדיקציה על המיטב בקולנוע, אבל בהחלט מייצג נאמנה את מי ששולט בו.
אוסקר 2019, כקודמיו, שוב מציב בפנינו תמונת מראה, לא תמיד מחמיאה, על המקום שבו תעשיית הקולנוע נמצאת. כך שגם אם הסטרימינג מתחזק, וגם אימפריית דיסני נתקלת בתקרת זכוכית, אלו בסופו של דבר אנקדוטות לעניין גדול הרבה יותר, והוא: את מי נזכה לראות על המסך ואת הסיפורים של מי נשמע. את זה האוסקר מספר לנו הכי טוב. ובינתיים, עם כל הכבוד ל-24 המועמדויות של נטפליקס, הכול די עומד במקום.
ועכשיו, להימורים
הסרט הטוב ביותר:
כנראה יזכה: "1917"
יכול להפתיע: "פרזיטים"
הבימוי הטוב ביותר:
כנראה יזכה: סם מנדז - "1917"
יכול להפתיע: בונג ג'ון־הו - "פרזיטים"
השחקן הראשי הטוב ביותר:
כנראה יזכה: חואקין פניקס - "ג'וקר"
יכול להפתיע: אדם דרייבר - "סיפור נישואים"
השחקנית הראשית הטובה ביותר:
כנראה תזכה: רנה זלווגר - "ג'ודי - מעבר לקשת"
יכולה להפתיע: סירשה רונן - "נשים קטנות"
שחקן המשנה הטוב ביותר:
כנראה יזכה: בראד פיט - "היו זמנים בהוליווד"
יכול להפתיע: ג'ו פשי - "האירי"
שחקנית המשנה הטובה ביותר:
כנראה תזכה: לורה דרן - "סיפור נישואים"
יכולה להפתיע: פלורנס פיו - "נשים קטנות"
הסרט הבינלאומי הטוב ביותר:
כנראה יזכה: "פרזיטים"
יכול להפתיע: אין שום סיכוי לאף אחד אחר
התסריט המקורי הטוב ביותר:
כנראה יזכה: "היו זמנים בהוליווד"
יכול להפתיע: "סיפור נישואים"
התסריט המעובד הטוב ביותר:
כנראה יזכה: "ג'וג'ו ראביט"
יכול להפתיע: "נשים קטנות".