"בעולם מתייחסים אל התיירות הנגישה (הפונה לאנשים עם מוגבלות) כאל שוק נישה, אבל הוא ממש לא סגמנט שולי. אם חושבים על מכלול החיים, בשלב מסוים סביר שלכולנו תהיה מוגבלות כלשהי", כך אומר מרטין הנג, עורך תחום התיירות הנגישה במגזין לונלי פלאנט (Lonely Planet) שהגיע לישראל כאורח של משרד התיירות לקראת תערוכת IMTM.
לפי המספרים שמשתף הנג ביחס לתיירים עם מוגבלות, הרי שהוא מגיע לכמיליארד איש. אם מביאים בחשבון את מי שמלווים את תיירים אלה, הרי שהמספר לפחות כפול, ולפי הערכות זה סגמנט שיכול להכניס מאות מיליארדי דולרים למדינות: בארה"ב לבדה היקף ההוצאה של תיירים עם מוגבלות מגיע לכ-17 מיליארד דולר ובאירופה מספרם של בעלי המוגבלות מוערך כיום ב-80 מיליון כשהוא צפוי לגדול ל-120 מיליון בשנים הקרובות. לדבריו, "ל-1 מתוך 5 אנשים יש מוגבלות כלשהי, עם העלייה בתוחלת החיים המספר הזה גדל. טעות רווחת היא להבחין בין אנשים עם מוגבלות לבין אנשים בלי מוגבלות, אבל תמיד יש את מרכיב הגיל: כ-50% מהיוצאים לגימלאות יהיו עם מוגבלות כלשהי, זה יגדל ל-65% מהאנשים בני 70 ול-80% בקרב בני ה-80. בשלב מסוים סביר שלכולנו תהיה מוגבלות. באנגליה לבדה ענף התיירות הנגישה מגלגל 12.4 מיליארד ליש"ט בשנה, באוסטרליה שוק התיירות הנגישה גדול משוק התיירות הנכנסת מסין. כולם רודפים אחרי התיירים הסיניים (טרום וירוס הקורונה) אבל התיירות הנגישה היא במספרים גדולים יותר. מספיק שלאחד מבני המשפחה יש מוגבלות, וכל בני הבית נכנסים לסגמנט. יש לי אישה ושלושה ילדים - מקום שלא נגיש מפסיד חמישה אנשים", אומר הנג שמרותק לכיסא גלגלים.
לטייל במקום לשמור על הנכדים
כדי לאתר את המקומות הנגישים בכל מדינה נדרשת עבודת הכנה כפולה ומכופלת לעומת ההיערכות למסע רגיל. "אני מכיר תייר מאוסטרליה שלקח לו שנתיים לתכנן טיול ספארי באפריקה. טסתי לכנס בתאילנד ונחתתי בשדה התעופה בצ'אנג מיי. לא היה שם כיסא גלגלים אחד. זה משהו שצריך לדעת מראש". הנג מונה מספר מדינות מונגשות במיוחד דוגמת ספרד (בעיקר קטלוניה ומדריד), בריטניה (בעיקר סקוטלנד), פורטוגל וארה"ב. "המצב הנכון הוא לשכנע עסקים להיות נגישים מהאינטרס הכלכלי מאשר לכפות עליהם להיות נגישים מכורח החוק. רשת המלונות scandik משוודיה אימצה סטנדרטים לפיהם הכול יהיה נגיש, הם הרוויחו שוק עצום שהוא לא נישה אלא 'מאס-מרקט'".
אחת מהמגמות הבולטות בתיירות העולמית היא עליית גיל המטיילים - בד-בבד עם העלייה בתוחלת החיים. "הבייבי בומרס לא רוצים לשמור על הנכדים, הם רוצים לטייל. רבים מהם בעלי מוגבלות. צריך להבין שלאנשים עם מוגבלות יש השראה לטייל כמו כל אחד אחר, וכמו רבים אחרים חלקם יעדיף לטייל במדינה שלהם שם הם מרגישים יותר בטוח", מסביר הנג.
הטיול לאדם עם מוגבלות ולכל תייר בכלל מתחיל לרוב בחברת התעופה. אבל מה עושים כשאלה בעיקר חושבות על צמצום המרווח בין המושבים או ויתור על תאי שירותים במטרה לדחוס עוד מושבים? חברות התעופה מחויבות לפי חוקי התעופה להציע כיסאות גלגלים מותאמים למעבר בין המושבים, ולפי גודל המטוס והיעד אליו הוא טס עליהן להציע חדרי שירותים מונגשים. "אנחנו מרגישים היטב את צמצום המרווח בין מושבים. גם אנשים גדולי ממדים מרגישים את זה. תייר מוגבל לא נהנה מהתחרות בענף כשפעמים רבות הוא נאלץ לצמצם את הבחירה שלו בין חברות תעופה. בארה"ב החברות חייבות לדווח פומבית על הנזקים שהן גורמות לכיסאות גלגלים של נוסעים, גם זה מאפשר לנו לתעדף חברה מסוימת", מעיד הנג.
עד כמה אתרי התיירות המובילים בעולם מונגשים?
"רובם בסדר. הבעיה היא בעסקים הקטנים ובחלק מאתרי המורשת או אתרים עתיקים. זה לא שאי-אפשר להנגיש, צריך רק לגלות רגישות לנושא. יש לי רשימה של מאות מקומות שאפשר לשפר באמצעות פתרונות זמינים וזולים. צריך רק לרצות ולהבין את הפוטנציאל של השוק".
בישראל ההנגשה היא הזדמנות
4.55 מיליון תיירים הגיעו לישראל ב-2019, עלייה של 10% לעומת אשתקד, ומספר זה הוא גם פועל יוצא של עבודת שיווק שפונה לעתים לקהלים מסוימים כמו התיירות הגאה, או התיירות הטבעונית. "ישראל יכולה וצריכה לשווק את עצמה כיעד לתיירים עם מוגבלות", אומר יובל וגנר, נשיא ומייצג עמותת נגישות ישראל שפועלת לקידום הנגישות בישראל לכל סוגי המוגבלויות ותחומי החיים. "המצב בישראל הוא טוב יחסית", מוסיפה דנה גזית, מנהלת מותג תיירות נגישה במשרד התיירות. "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כולל סעיפים מתקדמים; יש חדרים נגישים בבתי מלון וגם רשות הטבע והגנים וקק"ל עושים עבודה יפה באתרים. עמותת יד שרה מאפשרת השאלת ציוד גם לתיירים, ויש לא מעט מקומות שמונגשים וולנטרית. יש פה פן כלכלי מובהק, וככל שיותר גופים יבינו את החשיבות של הנגישות הם יבינו שזו תיירות מיינסטרים ולא תיירות נישה, גם בתיירות הפנים".
ההערכות הן ש-18% מהאוכלוסייה בישראל הם אנשים עם מוגבלות, שליש מתוכם עם מוגבלות בינונית ומעלה. "ההנגשה צריכה לכלול את כל חוויית הנסיעה", אומר וגנר, "משלב הזמנת הטיסה, ועד המידע התחבורתי והאטרקציות ביעד. מי שהבין את הפוטנציאל של התיירים עם מוגבלות הוא ענף הקרוזים. באניות משקיעים המון כי הבינו שזה קהל גדול שאפשר להרוויח ממנו. ישראל היא במידה רבה אחת המדינות המתקדמות בנושא, ויש הזדמנות לקדם אותה כיעד נגיש. יש כיום יותר מודעות לנגישות בתחבורה הציבורית ובמלונות, יש עוד המון מה לשפר אבל יש כבר עם מה לעבוד".
וגנר מדגיש גם הוא את חשיבות המידע אודות מידת הנגישות, לא רק מכורח החוק. "באתרים כמו בוקינג או טריפ אדווויזר אפשר לחפש בתי מלון עם סינון קטגוריאלי לנגישות. זה לא תמיד אמין אבל זו אינדיקציה. בישראל החוק מחייב הדרכות שירות ואת חובת פרסום הסדרי הנגישות באתר אינטרנט ובמוקד הטלפוני של עסקים - זה לא תמיד מופיע בשפות זרות והעסקים צריכים להבין שהנגשת המידע היא קריטית. לעסקים מונגשים יש כמובן אינטרס ליידע זאת, אבל אני מצפה גם מעסק לא מונגש לפרסם את המידע. עדיף לעסק כזה שלא יבואו אליו בכלל, מאשר יגיעו אנשים עם מוגבלות ויתלוננו. הבעיה מתחילה כאשר מדברים על תיירות של קבוצות ובישראל אנחנו רואים שני צווארי בקבוק: אין היצע מספיק של חדרי מלון ואין היצע של אוטובוסים עם מעלון. במלונות הגדולים יש אולי חמישה חדרים נגישים; צריך כפול. צריך להבחין בין חדרים נגישים לבין חדרים ידידותיים שעבור רבים מהאנשים עם מוגבלות הם מספקים. אני מצפה שיבינו את פוטנציאל הרווח, שלא יגידו שהם מנגישים כי יש חוק, שלא יתייחסו לזה כאל הוצאות מחויבות כמו כשרות, שיבדקו את המספרים ויבינו שזו השקעה לא הוצאה".
האם טיול מונגש יהיה יקר יותר?ֿ
"ככל שהמוגבלות קשה יותר הנסיעה תתייקר בהתאם - למשל בהשכרת רכב גדול, עם מעלון או בבחירה של מלון שיהיה יותר נוח. אפילו בתחום של אייר בי אנד בי רק אחרי לחץ הם התחילו להציג דירות מונגשות. ועדיין יש גידול בביקוש והצדקה להגביר את הנגישות. משרד התיירות בישראל מבין את הנושא ואף הקים מחלקה לשם כך. מדברים בעולם על פוטנציאל של מיליארד תיירים עם מוגבלות. אנחנו יכולים להסתפק באחוזים בודדים מכך - ולא במאמץ גדול מדי. צריך לדאוג להגברת פרסום הנגישות בשפות, להוספת חדרים בבתי מלון ולאוטובוסים מותאמים ואז נוכל לראות פה לא רק תיירות להט"בית או טבעונית".
