נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ורה"מ בנימין נתניהו / צילום: Joshua Roberts, רויטרס
השיח בחברה הערבית סביב עסקת טראמפ-נתניהו לא התחיל השבוע. מאז שממשל טראמפ התחיל להפריח בלוני ניסוי ולהדליף פיסות מידע סביב פרטי התוכנית, הכתובת הייתה על הקיר. למעשה, בלימת התוכנית הייתה במרכז קמפיין הבחירות של הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות, ואפילו לפני.
ההתנגדות לעסקה החד צדדית בקרב הערבים-פלסטינים אזרחי ישראל, התגבשה במנותק מהסעיף ההזוי העוסק באפשרות סיפוח יישובי המשולש (שאני נמנה על תושביו) ליישות הפלסטינית, אם תוקם.
ההתנגדות לעסקה אינה נחלתם של הפלסטינים באשר הם בלבד. חוגים רחבים בשמאל מתנגדים לה. העסקה אינה זוכה לשום תמיכה מהקהילה הבינלאומית, ואפילו לא מאנשים המעורים בקושיות הסוגיה, כמו מרטין אינדק - שגריר ארה"ב בישראל לשעבר. למעשה, חוץ מחוגי הימין בישראל וארה"ב קשה למצוא מי שרואה בתוכנית הזו כצעד לכינון שלום. יש תמימות דעים שמדובר בתוכנית הסדרת הכיבוש להצלת שני פטרוני התוכנית, כל אחד מצרותיו.
למרות כל הספקולציות סביב התוכנית, הסעיף הנוגע לאפשרות סיפוח יישובי המשולש הצפוני והדרומי הצליח להפתיע ולתפוס כותרות. בקרב הימין קפצו על ההזדמנות. דעתם של פוליטיקאים לא נדרשה בעניין. התקשורת הישראלית דנה בנושא בשטחיות. הכיסוי התקשורתי בעניין הסתכם בתגובותיהם של נבחרי הציבור הערבי או תגובות מהרחוב.
הקביעה הרווחת, הן בקרב התקשורת והן בקרב חוגים בימין, היא ש"ערביי ישראל מעדיפים את רווחת החיים בישראל ולקבל קצבאות ביטוח לאומי מאשר לממש את שאיפותיהם הלאומיות להיות אזרחים במדינה משלהם".
במישור האזרחי, המדינה בגדה באזרחיה. המדינה בגדה בהם בעוד שהיא דורשת מהם חדשות לבקרים לגלות נאמנות אליה. בשלב מאוחר יותר התברר שראש הממשלה בעצמו הוא זה שפעל לכלול את הסעיף הזה בעסקה. זה אותו ראש ממשלה שהתבטא בעבר "כוחותינו פועלים בקלנסואה". זה אותו ראש ממשלה שלא מחמיץ שום הזדמנות להסית נגד האזרחים הערבים.
המקרה הזה המחיש את נקודת האיזון ביחסים ההדדיים בין נתניהו לבין האזרחים הערבים. הערבים אף פעם לא רואים בנתניהו ראש ממשלה שלהם, שאמור לדאוג לאינטרס שלהם, והוא מצדו אף פעם לא ראה בהם אזרחים שווים. אך הפעם, נתניהו הפר את נקודת האיזון הזו. הוא כבר לא רואה בערבים אזרחים. נקודה.
זוהי נקודת מפנה של יחס המדינה לאזרחיה הערבים. רעיון הטרנספר באריזתו החדשה כבר לא נחלתם של סהרורים מהימין, זה כבר בשיח הלגיטימי שקברניטי המדינה מאמצים. ועצם ההקבלה בין האזרחים הערבים תושבי המשולש לבין המתנחלים היא עוד יריקה בפרצוף ועוד דריכה על הכבוד.
במישור הלאומי, המיעוט הפלסטיני בישראל הכריע מזמן בשאלת מיצובו הפוליטי. לצד מאבקם למען שוויון לאומי ואזרחי בתוך מדינה ישראל, הערבים בישראל נאבקים במסגרת כללי המשחק הפוליטי בישראל, למען השכנת שלום מוסכם המבוסס על עיקרון שתי מדינות ריבוניות בגבולות 67.
כדי לקרוא ליישות הפלסטינית המוצעת בעסקה "מדינה", צריך לשכתב את כל ספרי האזרחות בכל הזמנים. למעשה מדובר בבית כליאה אחד גדול המספק שירותי לינה בלבד. מדינה בלי שום סממן ריבוני. אפילו בהצעה לספח את ערי המשולש, מדובר על סיפוח הערים אחרי שהופקעו רב אדמותיהם!
מכל זווית, הערבים בישראל לא יכולים לקבל או לשקול את ההצעה ההזויה הזו. לא כי הם מעדיפים לקבל קצבאות ביטוח לאומי (שאגב, הציבור הערבי נהיה יותר תורם לו מאשר צורך אותו), אלא כי אין בה טיפת התחשבות בכבוד הלאומי והאזרחי של הערבים הפלסטינים אזרחי המדינה. הערבים לא יסכימו לעבור מסטטוס אזרחים סוג ב' במדינת ישראל לסטטוס אזרחים "שווים" בישות תחת כיבוש. שתי האופציות לא רלוונטיות עבורנו!
הכותב הוא תושב טירה, הייטקיסט ופעיל חברתי ופוליטי